סיפור על בניין: בית האבן ברחוב התשבי 16 נראה במבט ראשון כעוד אחת מהווילות המרשימות שנבנו ברמת התשבי שעל הכרמל בשנות ה־40. אולם מאחורי חזיתו מסתתר סיפור יוצא דופן, שנולד בימי מלחמת העצמאות.
רמת התשבי
רמת התשבי התפתחה בשנות ה־30 וה־40 של תקופת המנדט כאחת משכונות המגורים החדשות שעל מורדותיו המערביים של הכרמל. השכונה התאפיינה במגרשים רחבי ידיים, בווילות מוקפות גינות ובאוכלוסייה מבוססת, שרובה הייתה מן המעמד הבינוני והעילית הערבית של חיפה. רבים מן הבתים שניבנו בה שילבו בין מגמות האדריכלות המודרנית לבין מסורת הבנייה המקומית, והעניקו לשכונה אופי ייחודי שניכר בה עד היום.
אחד הבתים המרשימים בשכונה היה בית משפחת קילדאווי ברחוב התשבי 16.
בית משפחת קילדאווי
בשנת 1946 הושלמה בנייתו של הבית עבור ג'ברה קילדאווי (Jabra Kildawi), בן למשפחה ערבית אמידה מחיפה, על פי תכנונו של האדריכל א. פאריס. הבית נבנה כווילה רחבת ידיים למשפחה אחת על מגרש ששטחו כאלף מ"ר, וכלל שלוש קומות, גן מטופח ומרפסות הצופות אל הים. לאחר קום המדינה חולק המבנה לארבע דירות, אך שמר במידה רבה על אופיו המקורי.
המתכנן, האדריכל א. פאריס, ניצל היטב את הטופוגרפיה של הכרמל. בעוד שהחזית הפונה לרחוב משדרת מראה ייצוגי ומרשים, עיקר חללי המגורים נפתחו דווקא אל החזית האחורית, המשקיפה אל הים ומאפשרת חדירה שופעת של אור טבעי, אוויר ונוף אל תוך הבית. גם הכניסה לבית תוכננה בקפידה: מן השער המעוצב, דרך הגן המטופח ועד לחדר המדרגות המודגש, נוצרה חוויית כניסה הדרגתית ההולמת את מעמדה של הווילה.
מבחינה אדריכלית, הבית אינו משתייך באופן מובהק לסגנון הבינלאומי, אף שניכרות בו השפעות מודרניסטיות, כגון המרפסות המעוגלות, חדר מדרגות מודגש, והקומפוזיציה הנקייה של החזית. לצד אלה משולבים בו אלמנטים מקומיים, ובהם שימוש נרחב באבן מסותתת, קשתות שטוחות, מסגרות פתחים מודגשות ופיתוח נופי מוקפד כולל גן מעוצב באבן ושימוש במים כאלמנט עצובי. שילוב זה של השפעות אירופיות ומזרחיות מעניק למבנה את ייחודו ומשקף היטב את אופייה הרב־תרבותי של האדריכלות החיפאית בשנות ה־40.
הווילה שהפכה לביתם של ילדי שער הגולן
בעקבות הקרבות על חיפה באפריל 1948, שינה הבית את יעודו. במהלך הקרבות בעמק הירדן ופינוי קיבוץ שער הגולן, הועברו ילדי הקיבוץ לחיפה. מבצע הקליטה התבסס על ארבעה מבנים ברמת התשבי, ובהם בית משפחת קילדאווי, פנסיון ״רביץ״ ברחוב התשבי 23 ושני מבנים נוספים, כאשר כל אחד מהם יועד לקבוצת גיל אחרת.
בית התשבי 16 קלט את ילדי גן החובה ואת תלמידי כיתות ב'–ג'. אולם המארגנים לא הסתפקו במתן קורת גג בלבד. חדרי הווילה הוסבו לחדרי שינה, האולם המרכזי הפך לכיתות לימוד, ובמוסך הוקמה פינת חי ובה תרנגולים ואף איילה. בדרך זו ביקשו המחנכים והמטפלים להעניק לילדים לא רק מחסה, אלא גם תחושת ביטחון, שגרה והמשכיות, ולשחזר עבורם, ככל האפשר, משהו מאווירת החיים בקיבוץ שממנו נעקרו.
כעבור חודשים אחדים שבו הילדים לקיבוצם, והבית חזר לשמש למגורים. אולם פרק הזמן הקצר שבו היה ביתם של ילדי שער הגולן העניק לו מקום ייחודי בזיכרונה ההיסטורי של חיפה.
לימים, הוילה שתוכננה עבור משפחה אחת חולקה לארבע דירות מרווחות.
על האדריכל א. פאריס
מתיק התיעוד של המבנה עולה כי מתכנן הבית היה האדריכל א. פאריס, שבשנות ה־40 פעל מחיפה ומשרדו שכן ברחוב סטנטון 6 (כיום רחוב שיבת ציון) בעיר התחתית. מעבר לכך, כמעט שלא ידועים כיום פרטים על חייו ופועלו, ולא עלה בידינו לייחס לו מבנים נוספים בעיר.
אם מי מקוראי הכתבה מכיר מידע על האדריכל א' פאריס – שמו המלא, קורות חייו או מבנים נוספים שתכנן – אשמח מאוד לקבל את המידע. כל פרט עשוי לסייע בהשלמת פרק חסר בתולדות האדריכלות החיפאית.
מעבר לאדריכלות
סיפורו של בית התשבי 16 מזכיר כי ערכם של בניינים אינו נמדד רק באדריכלות שלהם, אלא גם בסיפורים האנושיים שהתחוללו בין קירותיהם. לעיתים, דווקא פרק קצר בתולדותיו של בית הוא המעניק לו את משמעותו הגדולה ביותר.
תודות
תודתי נתונה לעמיתתי, חנה פייגר, המארגנת והמדריכה את סיורי המדרגות הפופולריים בחיפה, על שהציעה את נושא הכתבה ועל המידע הרב שחלקה עמי, אשר תרם רבות לגיבושה הסופי.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
נוף ילדותי / התשבי 16
אמי מרים וייף אחותה פולה וייף וסבתי פרידה וייף , גרו כל השנים בכתובת זאת.
אריה וייף האח , היה חבר מזכירות שער הגולן ומכאן הקשר לילדיי שער הגולן .
היסטוריה ונוסטלגיה !