תקשיבי, הילד (בן ה-8 תכף) אומר לי כל הזמן, אני מטומטם, אני מפגר. ואני אומר לו, למה אתה ככה מדבר על עצמך? אתה ילד מהמם.
נכון, יש לו את הקשיים שלו אבל אני עם יד על הדופק וכדי שהביטחון שלו יעלה אני מקפיד למשל על חוגים. אם הוא נגיד לא רוצה, מתבכיין לא יהיה לי כיף וככה, אז אני אומר לו בוא, תנסה, אתה תראה שתאהב. אבל כל פעם צריך להזכיר לו מחדש רוצים את טובתך ואתה רק לא, לא כל הזמן. בסוף הוא חוזר מבסוט.
זה ילד שחייב דחיפות. אני חוזר מאוחר מהעבודה אז אני מתקשר לשאול על שיעורי בית ואומר שיצלם לי. הוא כבר יודע ואז אנחנו שקטים, יודעים שהפינה הזו סגורה, אחרת המורה תתלבש עליו. ובאמת בשנה האחרונה אין תלונות על הלימודים ברוך השם. הבעיה היחידה זה שהוא אומר אני מפגר, אני מטומטם… אז מה עוד צריך לעשות כדי שהוא ירגיש שווה?
לא לדעת עליו בלעדיו.
מה? לא הבנתי.
תחשוב שאבא שלך היה מסתובב בתוכו עם האמונה שאתה ילד חסר ביטחון וחסר אחריות, ולכן הוא חייב לתפעל אותך כי אי אפשר לסמוך עליך. היית מרגיש מכובד או מושפל וחסר ביטחון?
אה, הבנתי אותך. נכון, הייתי מרגיש לא משהו.
היית מרגיש מטומטם ומפגר.
שתיקה. אוקי, את צודקת, ההורים שלי גם היו קצת ככה. אבל מה אני יכול לעשות, אם אני לא אלחץ עליו הוא לא יעשה כלום.
או, על זה בדיוק תדבר איתו. לא עליו. על עצמך. על זה שאתה, שאוהב אותו, מסתובב עם סיפור כזה בתוכך ושאף פעם לא בדקת איתו אם מתאים לו בכלל לקבל ממך עזרה בצורה של תזכורות לגבי שיעורי בית למשל.
ואם הוא יגיד לא, אבא אני לא צריך עזרה ולא שיזכירו לי?
אז אתה נהיה גיבור, זאת אומרת אתה מתגבר על האכזבה שלך ולומד לדחות סיפוקים. מה שכן, אתה הולך להדגים לו בעקביות, ערך של כבוד לבקשות שלו ולקצב שלו. אתה תעבור גמילה מההרגל של 'לדעת עליו בלעדיו' ולשלוט. אם הוא לא יחווה אבא שסומך על כוחות ההתמודדות שלו ומאפשר לו ריבונות, שליטה מלאה בחייו, יש סיכוי טוב שהוא ימשיך להרגיש מפגר, מטומטם וחסר אונים.
אוקי, הבנתי… אבל מה אם אני ב א מ ת לא סומך עליו?
תצטרך לסמוך על עצמך. לסמוך שלמדת לתקשר איתו אחרת, באופן שאתה ההשראה עבורו לאמיתיות. משהו כמו, ילד שלי, אני צריך את העזרה שלך כדי לישון בשקט בלי להיות בדאגה מזה שהמורה שלך תתקשר אלי להתלונן על מה שקורה איתך בלימודים. רק אתה יודע מה קורה לך בפנים, שם בבית הספר. אז מה אתה מייעץ לי? אבל אל תגיד לו דברים שהם לא אמתים עבורך. אם הוא ירגיש ממך מניפולציות הוא ייסגר.
אני אגיד לך את האמת, אני לא יודע אם אני מסוגל לבוא אליו עם גישה כזאת, זה חדש לי.
למה שתדע אם לא חווית על בשרך יחס כזה מאבא שמתעניין בך באמת ושמכבד אותך מבלי לנסות לשלוט בך ו'לגרום לך'? אז בוא נודה על זה שבחרת בתהליך למידה במטרה להרגיש נינוח בשפה חדשה של סקרנות וכנות שבונה אמון. עד שלא תרגיש שאתה מתקשר מ ל ב כזה, אתה זה שימשיך להרגיש מטומטם ומפגר.
(הוא צוחק) קלעת בול. זה מה שאני מרגיש עכשיו.
זו התחלה מעולה. (עכשיו אני צוחקת) לאט לאט.
נפלא! אנחנו כהורים מרגישים שעלינו לדאוג לצרכי ילדינו ולוודא שהכל בסר איתם. ואז אנחנו שוכחים שצורך חשוב הוא לעודד עצמאות ובטחון עצמי. זה אומר לשחרר קצת מושכות ולתת לילדים מקום להגדיר לעצמם מה יעזור להם. להישאר עם יד על הדופק, להיות רשת בטחון, אבל לאפשר להם הזדמנות להכיר את עצמם ולעזור לעצמם.
תודה פזית על שהדגשת את חשיבות הנושא ועל הדוגמאות הקונקרטיות איך להשיג את האיזון הזה.