תקשיב רגע, בשנה הבאה אעבוד עם עוד ילדים. אני רוצה להבין ממך מה אני צריכה לעשות איתם ומה לא.
בן ה-8: אז את מתכוונת שאני יעזור לך בזה.
כן, ככה אני. כאילו, מה למדת ממני, מה אני ממך…
לוקח מקל הקשה מהקערות הטיבטיות שלי ומתחיל להסתובב בחדר.
את יכולה לרשום שלא תשכחי.
רושמת.
פזית, אני לימדתי אותך להכין מאכלים, סוגים של מסאז'ים, שפות שאף אחד לא מכיר ורק אם את מרוכזת, כמו שהסברתי לך, את יכולה לשמוע. לימדתי אותך איך ליהנות בחיים ועוד לימדתי אותך להיות כזה שמחפש דברים בטבע ומכין מהם דברים. ציורים מהטבע. וגם שתצחקי הרבה, זהו אני חושב. אם עוד יש זמן (בפגישה שלנו) אני אחשוב מה עוד.
אני מסתכלת בעיניים החמות שלו. ואני, לימדתי אותך משהו?
הוא: להיות עדין. לימדת אותי שאפשר לעשות מה שרוצים. נתת לי זמן לחשוב ולתכנן וזה הכי חשוב לי. אמרת שיבואו אליך ילדים חדשים?
כן.
אז תתחילי ממסאז' מוחק זיכרונות. זה את חייבת, זה שלימדתי אותך הכי בהתחלה, לפני המסאז' האינדיאני, זה טוב לו בשביל שישכח לימודים ישנים.
כדאי גם שתספרי לו מלא על עצמך, על עכשיו וממפעם, כי ככה הוא ממש יכול לאמן את ההקשבה. כל מי שיבוא אליך, תעשי את זה. חשוב שהם יכירו אותך טוב, כמוני.
מה זה יכירו טוב?
תני לי רגע. דקה ממש אני חוזר.
יצא. חזר עם שני לוחות עץ, אחד קטן כהה ואחד בהיר, ופלסטלינה שמצא בחצר.
בואי, תתרכזי רגע. קחי עלה, מכינים צבע מהטבע. תשפשפי אתו חזק על העץ. עכשיו ניקח שעווה. תגלגלי. מכינים נר. היינו הרבה עם נרות, אז ככה את רואה ונזכרת בנו. הבנת? יש פה פלסטלינה מהטבע. (הביא מחצר ביה"ס) תגלגלי, נעשה מזה לב. תדביקי על העץ, לא צריך דבק, תלחצי חזק, אל תדאגי, ותחזיקי בעדינות אחר כך, כשאת לוקחת הביתה. זה לא ייפול, סמכי עלי, לב טוב עשית.
שבי רגע.
יושבת.
אני עושה עכשיו ציור שלך. הוא משפשף עם העלה וחורט פרצוף על הלוח החום. זהו. בואי. (מניח את הלוח על השרפרף) זה הכי חשוב.
מה הכי חשוב?
שילדים בסוף יתנו לך מתנה, שזה סימן. נו… כמו עכשיו שאני הכנתי לך.
סימן? סימן למה?
שהם מכירים אותך. תראי, את אוהבת ריח של טבע, נכון?
ברור.
אז הנה. תריחי את האצבעות שלך עכשיו אחרי ששפשפת עם העלים את העץ.
נעים.
עכשיו התמונה. זאת את. העיניים שלך גדולות. נכון? שימי ליד המיטה ואל תשכחי שמי שהכין לך את זה מכיר אותך ממש טוב.
שתיקות.
את יכולה גם לחשוב על מתנה לתת לי, שזה סימן שאת מכירה אותי ממש טוב.
אני: אמממ… זה לא ממש קשה. אבנים טובות.
הוא: כן. אבל כשאת בחנות של האבנים, תנסי להרגיש מה מתאים לי.
מבטיחה.
***
חמוד, נגמר הזמן.
אני חייב ללכת?
צחוקים.
יאללה ביי, עוד שנייה מגיע הנה עוד ילד.
יוצא. חוזר.
פזית, אני שונא שאני צריך ללכת לכיתה. שונא ממש. חשבון, שפה, כל מה שבתוך כיתה. הכל אפשר ללמוד בטבע, הכל, במיוחד אני. בטבע הכל פתוח וזה חשוב לילדים. אני ילד של טבע. את מבינה נכון?
אני מבינה.
יוצא, חוזר.
אז כשילדים באים אליך, תסבירי להם שבכיתה הכל זה אותו דבר, ספר, מחברת, עפרון. בחוץ החיים שלהם יותר טובים, כלום לא אותו דבר וכלום לא נגמר. ואם את יכולה שהם יישארו, אפילו שילד אחר בא אחרי זה, אז תתני להם, בסדר?
(וכל זה מילה במילה)
ריגשת אותי מאוד עם הגישה שלך לילדים . מקווה שתדביקי בגישה שלך יותר ויותר מחנכים והורים .
איזה ילד מהמם ,ומטפלת מהממת יותר , אני נתקלת יותר ויותר בילדים בגילאי 8 , שרק רוצים טבע , רוצים אדמה אבנים צבעים אמיתיים , כל כך כייף לשמוע את זה ולראות שיש עדיין מטפלות כמוך במערכת המטורפת ,והורים שיודעים לתת לילד את הכלים להיות שונה .