ההימור האחרון של אדוארד קופ היה הטלת קוביות שלאחר המוות שהתבססה על אמונה שגודלו של המוח הוא מדד לתבונה. זו הייתה יריית הסיכום לפולמוס בן עשרות שנים בין אדוארד לבין עתניאל מארש.
בשנת 1863 נפגשו השניים לראשונה כידידים בברלין וגילו שלשניהם ישנה אהבה משותפת, הפליאונטולוגיה, חקר דינוזאורים ועצמות מאובנות. השניים יצאו למסעות חיפש מאובנים משותפות והוויכוחים הגיעו למבוי סתום.
עד מהרה הפכה הידידות לאיבה צוננת. אתר חדש בעל ממצאים הביא את החופרים של זה להתכתש עם החופרים של השני. הוויכוח על הידע, השנינות וניתוח הממצאים הביא את אדוארד לתרום את גולגולתו למדע הרפואה כדי שמוחו ייחקר ויוכח שמוחו היה גדול ממוחו של יריבו המר.
בסופו של דבר שני המדענים בתחרות המעיקה בין שניהם גילו, תוך כדי ריב, עשרות מינים חדשים מההיסטוריה הקדומה של כדור-הארץ והמחיר היקר ששילמו הייתה ידידותם שנהרסה והפכה למאבק אישי עמוק ומר.
אם במאבקי מוח עסקינן לא יכולתי שלא להיזכר במאבק כזה שנערך בדיוק כמאה שנה לאחר מאבקם של אדוארד ועתניאל והייתי מוכן להישבע ששני אלה מהעבר, גנבו את הנושא משני אלו מהעתיד. תוך כדי מאבק שנינות, התפתח הנושא על המוח. על מאבקי היום יום הפשוטים כבר סופר והיו חברים שאפילו השתעשעו מהמעשיות של השניים.
כנער שיחק דוד רנדלר המכונה 'צינגו', בכישרון רב, ב'הפועל חיפה'. רב-המאמנים צ'ייקובסקי הגדול ניבא לנער הזריז גדולות ונצורות בהמשך דרכו. תאונה צבאית אכזרית שפגעה בידו קטעה את המסלול בתחילת דרכו. הדבר לא סגר את פיו והרגיע את סגנונו. צינגו נע ונד ברחובותיה של חיפה העיר עם יד פגועה לעד, ללא כדורגל, אך עם פה שנון…סכנה לסובבים. כנער נכנס לעולם העסקים והחל ללקט נחושת ומכר למרבה במחיר. המומחים קבעו שנחושת בלעז זה 'צינק' ומכאן קצרה הדרך ל'צינגו'. את פרסומו הרב, רכש לא ברגליו הכישרוניות ששלטו בכדור, אלא בפיו שהפיק מרגליות ללא אכזב.
אלא שפה אחד מפיק מרגליות והפה השני ממציא אותן. אני בטוח שמי שקורא את הדברים כבר הבין במה מדובר וייצמד לכתוב, מתוך סקרנות לקרוא מה עולל הפעם. כרסנתי המכונה פלברה שבמשך שמונים שנים בכל שעות ערותו, ממחיש לספקנים אם הוא פלברה אמיתי או לא. גם אם הוא בגפו, מוחו הקודח אינו נח ומתלבט כידוע בין השחור מאד לבין הלבן מאד, ללא כל צבעי ביניים. בכל מקרה קרב המוחות הוא אכן בין צינגו לבין הפלברה, כאמור.
באחד מהוויכוחים הרבים הודה צינגו שגולגולתו אכן יותר קטנה, אך הסתבר, לטענתו, שמוחו מוצק יותר ואילו מוחו של יריבו אכן גדול, אך הוא דליל וסתם נפוח ואין גודלו מעיד על עיסתו. צינגו נפנף בדף המאשר את דבריו. על החתום היה דוקטור אלכס, הגניקולוג הבכיר שבדק מאות חולות עד שהתברר שהתואר אותו הצליח להוציא היה מעצב נעלי-נשים מוסמך. כך נכנס למרפאה עם חלוק לבן וסטטוסקופ על צווארו ונרתם לעבודת הרפואה מיד ואיש לא חש בתרמית של הרופא החרוץ.
בלהט הוויכוחים נהנו הנוכחים באמרות כנף שונות ומשונות, בפניני לשון שנשזרו בידי רבי-אומן. בדרך כלל, ככל שהקהל החברים היה גדול הרקיע גם הוויכוח. מפגש של השניים בגפם לווה בחיבוקים וחיוכים וברגע שחברים הצטרפו נפתחה המערכה.
כרסנתי אמר שמוחו חריף ושנון יותר וקיבל תשובה שכללה את המילה סחוג. אז ירה את המשפט החריף ביותר שנשמע עד לאותה שיחה:
"על צלע הר בציילון הפונה לדרום מזרח, המקבל מים בשפע, שמש בשפע וקור בשפע גדל לו פלפלון נדיר בצבע בורדו וגודלו כגודלה של ג'ולה 'פצצית' 'ראסית'. חריפותו ידועה רק לתושבי המקום. חיכוך של שני פלפלונים כאלה מצית אש להבה. מפלפל אחד מכינים תשעה קילוגרם ומאתיים גרם סחוג ולדעת המומחה מוחי שקול לששים וארבעה פלפלונים".
צינגו, הקשיב רב-קשב ולקה באלם למשמע המסקנות. פעם ראשונה שסגן הפלברה לקה באלם שכזה. במשך כשבועיים לא נראו פניו ברבים והגעתו למרכז המפגשים עברה דרך סמטאות שכוחות אל.
כרסנתי, הפנים שעד שלא יחזיק בידיו מסמך חתום הוויכוחים לא ייפסקו. בעצת מומחים פנה למומחית בעלת שם עולמי, בחקר המוח שהתגוררה ברחוב מסדה 8 בחיפה ושמה זא-זא גָבּוּר שהייתה הכוכבת של הסרט 'לילי' בשנת 1953, שנת שיא לפלברה בחיפה.
זא-זא התפרסמה ביכולותיה בכל הקשור למוח ואישור מאוטוריטה בעלת שם עולמי יסתום פיות של כל התגרנים והרכלנים בעיר. זא-זא לא נענתה לכל ארחי פרחי שפנה בסוגיות של סכסוכי רחוב, אך כרסנתי נכנס לסָפַּר הרומני ברחוב הנביאים מול קולנוע פאר שעמל ארוכות על הבלורית המפורסמת וכך הקיש על דלת דירתה.
איש אינו יודע את אשר אירע בחדר המדרגות שהואר בנורת נר חשוכה, בת עשרים וואט, שהחשיכה יותר משהאירה. העובדה שלאחר שעתיים יצא בפנים צוהלות ללא הבלורית ובידו מסמך חתום בחותם המלכותי של הנסיכות ההונגרית וחתימת טבעתה של זא-זא, המעיד שמוחו של כרסנתי נבדק ונמצא שהוא גמיש, דליל ומוצק וגם צפוף במידה המאפשרת לאפיינו כנדיר ומועמד לזכייה במידה ויקום פעם מפעל שִיאים שייקרא, אולי…. משהו כמו גינס.
ב 30.07.26 השיב, כרסנתי 'הבלורית' 'פלברה' 'הברון', את נשמתו לבוראו. השאיר אחריו גביע בינלאומי בו זכה בלב-ים בתחרות הבבונים. עוד יסופר. יהי זכרו ברוך.
אילן סגל ידידי היקר, אדם רב מעשים מולטי טאלנט – מוזיקאי מחונן אשר ליווה את להקת הגשש החיוור והשתתף כנגן בהקלטות של אמנים רבים וידועים בארץ.
הוא גם ארכיטקט, צייר גרפיקאי מוכשר ביותר וגם כותב!
טוב שהצטרף לחי_פה הוא מעשיר אותנו בידע העצום שלו וגם בזכרונות על חיפה הישנה והטובה שנחשבה פעם לעיר העתיד…