יעל איתיאל חרל״ף (ז"ל): סיפור חייה של מורה אהובה שהותירה חותם עמוק

(חי פה) – יעל איתיאל חרל״ף, מן הדמויות המזוהות ביותר עם בית הספר הריאלי בחיפה ומורה שהשפיעה על דורות של תלמידים, הלכה לעולמה ביום שני, 03/08/2026, והיא בת 92 (ילידת 1934). היום (רביעי 5/8/26), תובא למנוחות בבית העלמין בחיפה.
יעל, שהייתה מורה מוערכת מאוד בריאלי מטו״ס, מותירה אחריה ארבעה ילדים, בני ובנות זוגם ונכדים רבים, כולם שבורי לב על לכתה. בנה הבכור, יואב איתיאל, משמש ככתב בוואלה. סיפור חייה של יעל הוא מסע של אהבה להוראה, מסירות לתלמידים ויכולת נדירה לגעת בליבם של אנשים לאורך עשרות שנים.

יואב איתיאל, בנה הבכור של יעל, סיפר הבוקר כי בבית שלהם תמיד היה ברור שהתלמידים עומדים במקום הראשון. לדבריו, הוא הרבה לטייל עם אמו ברגל, אך כמעט שלא הצליחו להתקדם במרכז הכרמל משום שיעל, פגשה שוב ושוב תלמידים שביקשו לדבר איתה ולהתעדכן. הוא נזכר כיצד בכל 31 באוגוסט הייתה לוקחת אותו לכיתה, צובעת בעצמה את הלוח בשחור ומקשטת אותו בציורים, שילוב של אהבתה להוראה ולציור. יואב תיאר את הקשר העמוק שאמו שמרה עם תלמידיה לאורך עשרות שנים, את הגאווה שהרגישה בכל אחד מהם ואת היכולת שלה לזכור מה כל תלמיד עושה בחייו הבוגרים. “בית הספר הריאלי היה באמת מרכז חייה,” אמר.

ילדות בקריית חיים והמעבר להדר

יעל איתיאל חרל״ף גדלה בקריית חיים, שם חיה עם הוריה ואחותה עדי.
עדי, שהייתה קריינית בקול ישראל ואשת תרבות, נפטרה בשנת 2017. ילדותה של יעל עברה בין רחובות קריית חיים לבין המעבר המשפחתי לשכונת הדר בחיפה, שם למדה בבית הספר הריאלי מכיתה א' ועד גיוסה לצבא. הקשר שלה לבית הספר הריאלי החל כבר בגיל צעיר והפך לחלק מרכזי בזהותה המקצועית והאישית.

קריירה של 34 שנים בבית הספר הריאלי

עם פרישתה לגימלאות בשנת 1990, סיכמה יעל את שנות עבודתה בבית הספר הריאלי, בהם עבדה משנת 1956, לאחר שסיימה את סמינר המורות. היא לימדה במשך 34 שנים בכיתות היסוד של בית הספר ריאלי מטו״ס, עוד לפני שהמוסד קיבל את שמו. יעל לימדה 19 שנים בכיתה א', 14 שנים בכיתה ב' ופעם אחת כיתה ג'. היא מעולם לא לקחה שנת שבתון, ורק ארבע פעמים יצאה לחופשת לידה, כשילדה את ארבעת ילדיה.

יעל סיפרה כי כל שנותיה בבית הספר היו מענגות, וכי אהבה את התלמידים ואת עבודתה בכל יום מחדש. היא הדגישה כי הקשר האישי עם הילדים היה עבורה מקור לנחת ולשמחה, וכי ההוראה הייתה עבורה ייעוד ולא רק מקצוע.

שנים ללא תמונת מחזור והקשר המיוחד לתלמידים

פעמיים במהלך הקריירה שלה הסתיימה השנה ללא תמונת מחזור: בשנת 1962, בשל שיפוצים בחצר הריאלי, ובשנת 1967, בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים. יעל גם שמרה על קשרים חמים עם תלמידיה לאורך השנים. אחת מתלמידותיה, שעבדה בטלוויזיה, הזמינה אותה לתכנית הראיונות של עינת ארליך, שם הופתעה יעל על ידי תלמידיה שחגגו לה יום הולדת באולפן.

הורים רבים ביקשו לרשום את ילדיהם לכיתה של יעל, מתוך אמונה כי היא מעניקה לתלמידים בסיס חינוכי ורגשי איתן. באחת השנים, כאשר הנהלת בית הספר שקלה שלא לאפשר לה להמשיך עם כיתה א' לכיתה ב', כתבו ההורים מכתב נרגש להנהלה וביקשו לשנות את ההחלטה. יעל הייתה עבורם מורה לחיים, לא רק מורה לכיתה.

דברי המנהל ישעיהו תדמור בעת פרישתה

כשיעל פרשה מבית הספר, אמר עליה מנהל הריאלי באותה תקופה, ישעיהו תדמור, כי עד לשיעור האחרון שלה הרגישה רצון ללמד ואהבה גדולה לתלמידים ולמקצוע. הוא ציין כי יעל מעולם לא הרגישה שחיקה, למרות שלא לקחה אפילו שנת שבתון אחת לאורך עשרות שנות עבודתה. דבריו משקפים את המחויבות העמוקה של יעל להוראה ואת האהבה האמיתית שהייתה לה לתלמידיה.

תחילת הדרך כמורה בשירות הצבאי

יעל החלה את דרכה כמורה כבר בשירות הצבאי, כאשר שירתה בנח״ל בקיבוץ חצרים. שם הוטל עליה ללמד נוער שוליים שהגיע לקיבוץ. היא סיפרה כי כבר אז הבינה עד כמה היא מוצאת סיפוק בהוראה וכי העבודה עם הנוער הייתה עבורה חוויה מכוננת. לאחר השירות הצבאי נרשמה לסמינר למורות, ושם, באמצעות ההתנסויות בהוראה, התחזקה אצלה ההבנה שהוראה היא ייעודה האמיתי.

מורשת משפחתית של הוראה בבית הספר הריאלי

אביה של יעל, מרדכי חרלף ז״ל, היה מורה למתמטיקה בבית הספר הריאלי. הוא החל ללמד בבית הספר כאשר יעל הייתה בת שבעה חודשים בלבד. דורות של תלמידים למדו מתמטיקה אצל מרדכי, והבחירה של יעל להשתלב גם היא כמורה בבית הספר הייתה טבעית ומרגשת. היא גדלה בבית שבו ההוראה הייתה חלק מהשגרה, והמשיכה את דרכו של אביה מתוך תחושת שליחות עמוקה.

אהבה לציור, בקיאות בתנ״ך ותרומה למורות אחרות

לצד עבודתה כמורה, יעל אהבה לצייר והייתה בעלת בקיאות גדולה בתנ״ך. היא נהגה לסייע למורות אחרות בנושאי שפה וניקוד, והייתה עבורן מקור ידע והכוונה. בבית הספר נחשבה ל"אורים ותומים" בכל הנוגע לחינוך כיתות א' ו־ב', והייתה דמות מרכזית בעיצוב תכניות הלימוד לכיתות הצעירות.

יעל אף חיברה חוברות בנוגע להוראת הקריאה והאותיות המחוברות, שהפכו לכלים משמעותיים עבור מורות רבות. תרומתה לעיצוב דרכי ההוראה בבית הספר הריאלי ניכרת עד היום, והיא נחשבת לאחת המורות שהשפיעו באופן עמוק על תהליכי הלמידה בבית הספר.

מורשת של אהבה להוראה ולתלמידים

יעל איתיאל חרל״ף הותירה אחריה מורשת חינוכית עשירה, המבוססת על אהבה להוראה, מסירות לתלמידים ויכולת נדירה ליצור קשרים אנושיים עמוקים. תלמידיה, חבריה לצוות ובני משפחתה מספרים על אישה חמה, חכמה, רגישה ומלאת נתינה. דמותה תמשיך ללוות את כל מי שזכה ללמוד ממנה או לעבוד לצידה.