שיכון המורים ברוממה – כשאיכות המגורים הייתה חשובה מיעילות הבנייה

סיפור על בניין: יש בניינים שמרשימים ממבט ראשון, ויש כאלה שחושפים את ייחודם רק למי שמתעכב להתבונן. כך הם שלושת בנייני ״שיכון המורים״ או בשמם הרשמי ״מעונות מורים״ ברחוב כרמי 5-9, שבצניעותם מספרים על תקופה שבה איכות המגורים הייתה ערך מרכזי בתכנון האדריכלי.

הרקע לבניית המיזם

מעונות המורים הוקמו בשנות השישים כמיזם משותף של הסתדרות המורים ושיכון עובדים, מתוך רצון להעניק לאנשי ההוראה תנאי מגורים ראויים ולחזק את מעמדם בחברה הישראלית. מעבר לפתרון מצוקת הדיור שאפיינה את התקופה, ביקשו יוזמי המיזם להביע הוקרה למקצוע ההוראה באמצעות סביבת מגורים איכותית, שתשקף את חשיבותו של החינוך בעיצוב דמותה של המדינה הצעירה.

קהילה של אנשי חינוך

התפיסה שעמדה בבסיס המיזם הייתה רחבה יותר מהקמת בנייני מגורים. הכוונה הייתה ליצור קהילה של אנשי חינוך, בעלי רקע מקצועי וערכים משותפים, שיחיו בסביבה המטפחת קשרי שכנות, תחושת שייכות ואיכות חיים. רעיון זה השתלב בתפיסה החברתית שרווחה בישראל באותן שנים, שלפיה לשיכון ייעודי יש תפקיד לא רק במתן קורת גג, אלא גם בבניית קהילה.

מתחם המעונות – התפיסה התכנונית

בתכנון שיכון המורים ביקש האדריכל תאודור מנקס ליצור סביבת מגורים איכותית, המעניקה לדיירים אור טבעי, אוורור משופר, קשר אל הנוף ורמת פרטיות גבוהה. במקום לבחור בבלוק מגורים מלבני ושגרתי, הוא תכנן את הבניינים בצורת האות Y, כך שכל אחת מן הדירות נהנית מחשיפה רחבה יותר לחוץ וממרחק גדול יחסית מן הדירות האחרות.

התכנון אינו מתמקד רק בדירות עצמן. גם הכניסות, חדרי המדרגות והחללים המשותפים זכו לתשומת לב, מתוך תפיסה שלפיה איכות המגורים מתחילה כבר בדרך אל הדירה. הטופוגרפיה של המגרש באה לידי ביטוי בתכנון הדירה הדו־מפלסית שבזרוע הפונה אל הנוף, המשתלבת באופן טבעי בהפרשי הגובה של המדרון.

על הבניין

שיכון המורים כולל שלושה בנייני מגורים זהים ברחוב כרמי ברוממה. כל אחד מהם תוכנן בצורת האות Y:
שתי זרועות פונות אל הרחוב והשלישית אל הנוף. בכל זרוע דירה אחת בכל קומה, ובסך הכול שלוש-עשרה דירות בכל בניין. הדירה התחתונה בזרוע הפונה לנוף היא דירה דו־מפלסית, המנצלת את הפרשי הגובה של המגרש.

הבניינים נסוגים מקו הרחוב, והכניסה אליהם נעשית באמצעות גשר. במרכז כל בניין ממוקם חדר מדרגות משושה, המואר באור טבעי באמצעות גג שקוף.

למרות אחידותם של שלושת הבניינים, העניק מנקס לכל אחד מהם זהות ייחודית. בכניסה שולב קיר אמנותי, מעין פסיפס המורכב מאלמנטים קרמיים היוצרים דימויי בעלי חיים. כך נשמר האיזון בין אחידותו של המכלול לבין ייחודו של כל בניין. הבניינים מחופים בטיח, כמקובל בבנייה של שנות השישים. חזותם המאופקת משקפת את התקופה ואת הדגש על תכנון איכותי ופשוט.

פרט מעניין ממתין למבקר בכניסה לבניין: שלט המתכת המקורי, שעליו נכתב "מעונות מורים" – שמו הרשמי של המתחם – ולצדו שמו של האדריכל, ת. מנקס. נדיר למצוא במבני מגורים של אותה תקופה שלט המנציח גם את המתכנן, והוא מהווה מחווה ראויה לאדריכל שיצר את המכלול.

על האדריכל

תאודור מנקס (Theodor Menkes, 1906–1973) נולד באוסטריה ולמד אדריכלות בבית הספר הטכני הגבוה (Technische Hochschule) בווינה, מן המוסדות החשובים באירופה להכשרת אדריכלים. בראשית שנות ה־30 עלה לארץ ישראל והשתקע בחיפה, שבה פעל במשך עשרות שנים.

מנקס נמנה עם דור האדריכלים שהביאו עמם לארץ את רוח המודרניזם האירופי והתאימו אותה לאקלים, לטופוגרפיה ולמציאות המקומית. בין יצירותיו הידועות נמנה "בית הזכוכית" ברחוב בר־גיורא, שנחשב לאחד מסמליה של האדריכלות המודרנית בחיפה.

שיכון המורים ברוממה מציג פן אחר ביצירתו. במקום מבנה בולט ויוצא דופן, תכנן מנקס מכלול מגורים צנוע, שבו הדגש מושם על איכות החיים של הדיירים. ההתאמה לטופוגרפיה, ניצול האור והאוויר הטבעיים, הפנייה אל הנוף ושילוב האמנות בכניסות לבניינים מעידים על תפיסת תכנון הרואה באדריכלות כלי ליצירת סביבת מגורים איכותית, ולא רק פתרון פונקציונלי לדיור.

שיכון המורים: איכות לפני כמות

מנקודת מבט עכשווית, ספק אם יזם פרטי היה בוחר בפתרון כזה. צורת ה־Y, מספר הדירות המצומצם ושטחי המעטפת הגדולים אינם עומדים במבחני היעילות הכלכלית המקובלים כיום. אולם דווקא משום כך יש ערך להתבונן בשיכון המורים. הוא מזכיר תקופה שבה האדריכל לא שאל רק כמה דירות אפשר לבנות על המגרש, אלא גם כיצד ייראו חיי האנשים שיגורו בהן. 

שיכון המורים ברוממה אינו רק מכלול של שלושה בנייני מגורים. הוא משקף תפיסת עולם אדריכלית וחברתית שלפיה איכות החיים של הדייר הייתה יעד מרכזי בתכנון. גם אם תנאי המציאות השתנו מאז, עדיין אפשר ללמוד ממנו שיעור חשוב: אדריכלות טובה אינה נמדדת רק במספר הדירות שניתן לבנות על מגרש, אלא גם באיכות החיים שהיא מעניקה למי שעתידים להתגורר בו.

למרות שהמתחם אינו מוכרז כמבנה לשימור, הוא שמר במידה רבה על חזותו המקורית. אולי זהו המבחן האמיתי לאדריכלות איכותית: לא יכולתה להרשים ביום חנוכתה, אלא יכולתה לשרת את דייריה גם עשרות שנים לאחר מכן.

תודות

תודתי נתונה לעמיתתי, חנה פייגר, המארגנת והמדריכה את סיורי המדרגות הפופולריים בחיפה, על שהציעה את נושא הכתבה ועל המידע הרב שחלקה עמי, אשר תרם רבות לגיבושה.

קוראים יקרים, 

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.