הבית בטבריה 15 – ניצל מהריסה והפך למוקד קהילתי של תושבי הדר

סיפור על בניין: במורד רחוב טבריה, במפגש עם רחוב מסדה, ניצב בית אבן מרשים המסתתר מאחורי עצי זית ותיקים. סיפורו של הבית בטבריה 15 הוא סיפורה של משפחה מוסלמית אמידה אך גם סיפורם של תושבי הדר, שבמאבק נחוש הצליחו להציל אותו מהריסה ולהעניק לו חיים חדשים.

ביתה של משפחת עווידה

הבית נבנה בשנת 1932 בשכונת מפח'רה, שכונה ערבית שהתפתחה במורדות הכרמל מעל הדר הכרמל. הוא תוכנן עבור משפחת עווידה, משפחה מוסלמית מבוססת שנמנתה עם הבורגנות הערבית של חיפה המנדטורית.

את המבנה תכנן האדריכל הטמפלרי קרל רוף, מן האדריכלים הפעילים בחיפה בשנות השלושים. לימים התפרסם רוף גם בשל מעורבותו הפוליטית בתנועה הנאצית בקרב הטמפלרים בארץ ישראל, אך בעת תכנון הבית היה אדריכל מבוקש שתכנן מבני מגורים ומבני ציבור ברחבי העיר.

על הבניין

בית משפחת עווידה הוא דוגמה מובהקת לווילה עירונית שנבנתה עבור משפחה אמידה בתקופת המנדט. המבנה בנוי אבן ובטון בסגנון אקלקטי, המשלב השפעות אירופיות ומקומיות.

חזית הבית סימטרית ומחופה אבן מסותתת בעבודת ״טובזה״ מוקפדת, המעידה על איכות הבנייה ועל מעמדם הכלכלי של בעליו. אל הכניסה מוביל גרם מדרגות רחב, המטפס ממפלס הרחוב אל מפלס הגינה ואל מפלס המגורים הראשי. מעל הכניסה ניצב פורטיקו- מבואת עמודים מקורה- הנתמך בשני עמודים ומעניק למבנה אופי ייצוגי. החלונות  צרים וגבוהים ומוגנים בתריסי עץ מסורתיים.

חללי הפנים מרווחים ובעלי תקרות גבוהות, כנהוג בבתי המגורים האמידים של התקופה. הרצפות חופו במרצפות טרצו מעוטרות, וחלקן נשמרו או שוחזרו במהלך השיפוץ המאוחר. המבנה כלל שתי קומות וחצי. גג המבנה היה ישר, רחב ידיים והשקיף אל נוף המפרץ ואפשר למשפחה ליהנות ממזג אוויר קריר.

בחזית המבנה משתרעת חצר מרוצפת אבן, המוצלת על ידי עצי זית ותיקים. החצר שימשה כאזור שהייה במרחב הפתוח ומעניקה למקום עד היום אופי ים־תיכוני ייחודי. 

גם כיום, למרות התמורות שחלו בסביבתו, מצליח המבנה לשמר משהו מן האווירה של אחוזה עירונית קטנה בלב השכונה.

נטישה ואגדה אורבנית

עם פרוץ מלחמת העצמאות, עזבה משפחת עווידה את חיפה, ככל הנראה ללבנון. גורלו של המבנה בשנים שלאחר מכן אינו ברור לחלוטין, וקיימות גרסאות שונות באשר להעברת הבעלות עליו.

במהלך שנות השישים והשבעים התגוררה במקום דמות מסתורית בשם סופיה בורנשטיין, שכונתה בפי תושבי השכונה "הנסיכה סופי". סביב דמותה נרקמו סיפורים רבים, ובהם הטענה כי הייתה מקורבת לשליט קובה לשעבר, הגנרל בטיסטה. אמת או אגדה אורבנית– סיפורה הפך לחלק בלתי נפרד מהפולקלור המקומי של הבית.

לאחר מותה שימש המבנה כמחסן של מוזיאוני חיפה. בהמשך ננטש לחלוטין, החצר התמלאה פסולת  וגרוטאות, והבית הפך למוקד משיכה לדרי רחוב ולמכורים לסמים.

הבית שכמעט נהרס

בשנת 1995 החליטה עיריית חיפה להרוס את המבנה ולהקים במקומו מגדל בן 19 קומות ובו כ-90 יחידות דיור מוגן לקשישים.

ההחלטה עוררה התנגדות חריפה בקרב תושבי הדר. חברי "פורום הדר", יחד עם פעילי שימור, אנשי תרבות ותושבים רבים, טענו כי מדובר במבנה בעל ערך אדריכלי והיסטורי, וכי הריסתו תפגע באופייה של השכונה.

המאבק כלל עצומות, הפגנות, סיקור תקשורתי ואירועים קהילתיים שנערכו בחצר הבית הנטוש. אחד האירועים הזכורים היה חגיגת ט"ו בשבט בשנת 2000, שבמהלכה ניקו הפעילים את החצר, נטעו עצים וקיימו פעילויות תרבות במקום.

בסופו של דבר נשא המאבק פרי. ראש העיר דאז,  עמרם מצנע,  החליט לבטל את תוכנית ההריסה ולהקצות את המבנה לטובת פעילות קהילתית.

שיקום המבנה

לאחר ההחלטה לשמר את הבית, גויסו תרומות לשיקומו שבוצע תוך שאיפה לשמר ככל האפשר את אופיו המקורי של המבנה.

במהלך השיפוץ נשמרו החללים המרכזיים, המדרגות והמבואה. הריצוף הוחלף במרצפות המדמות את המקור, והריהוט נבחר ברוח התקופה. במקביל חוזק הגג והותאם לשימוש ציבורי.

השיפוץ הצליח לשמר את אופיו של הבית מבלי להפוך אותו למוזיאון. הבית נשאר חי, פעיל ומחובר לסביבתו בזכות קהילת הדר.

הבית הקהילתי

בשנת 2005 נפתח המבנה מחדש כשלוחה של מתנ"ס הדר, ובהמשך התפתח למוסד ייחודי שזכה לשם "הבית הקהילתי טבריה 15".

בניגוד למתנ"ס מסורתי, פועל הבית על בסיס תפיסה של שותפות קהילתית ויוזמה אזרחית. תושבי השכונה אינם רק צרכני שירותים אלא גם יוזמים, מפעילים ושותפים בעיצוב התוכן והפעילות.

במקום מתקיימים הרצאות, סדנאות אמנות, שיעורי יוגה וצ'י קונג, תערוכות, מופעי מוזיקה, מפגשי הורים וילדים, קבוצות קהילתיות ויוזמות חברתיות מגוונות. החצר והגג משמשים לאירועי תרבות, והמבנה כולו הפך למוקד מפגש עבור תושבי הדר.

בין המיזמים הייחודיים הפועלים כיום במקום ניתן למצוא את "שולה" – ״ספריית״ ציוד קהילתית להשאלת כלים וציוד, לצד פרויקטים חברתיים ופעילויות התנדבות שונות.

שיקום פיזי וחברתי

סיפורו של טבריה 15 אינו מסתכם בשימורו של מבנה היסטורי. זהו סיפור של שיקום כפול – פיזי וחברתי – שהפך בית מגורים נטוש למוקד חיים קהילתי בלב הדר הכרמל.

מעטים המבנים בחיפה שסיפורם משקף בצורה כה ברורה את תהפוכותיה של העיר. הבית ברחוב טבריה 15 נולד כבית מגורים של משפחה מוסלמית אמידה בתקופת המנדט, שרד את אירועי 1948, עבר שנים של הזנחה ועמד בפני סכנת הריסה – אך ניצל בזכות מאבקם של תושבי השכונה.

כיום, למעלה מתשעים שנה לאחר שנבנה, משמש הבית מוקד של יצירה, מפגש ופעילות קהילתית. במקום שבו עמדו פעם  דחפורים להרוס, נשמעים כיום קולות של הרצאות, מוזיקה ושיחות בין שכנים.

סיפורו של "הבית הקהילתי טבריה 15" מלמד כי שימור אמיתי משלב בין שימור פיזי – הצלת המבנה מהריסה ושיקומו – לבין שימור חברתי, שבו הקהילה מאמצת את הבניין, יוצקת לתוכו תוכן ומעניקה לו חיים חדשים.

תודות

תודתי נתונה לגב' עינת רודמן, מנהלת הבית הקהילתי טבריה 15, על הסיור המרתק שערכה עמי במקום ועל המידע הרב ששיתפה בנדיבות אשר תרם רבות לגיבוש הכתבה הנוכחית.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.