הנסיעות ברחבי הארץ נעשו במונית שהכילה שבעה מושבים, שלושה לגששים ועוד ארבעה לחברי התזמורת. שלושה אחים נהגו במונית לסירוגין: מאיר, סמי ועזרא. הנסיעות עצמן יכלו לספק חומר לספר בפני עצמו. מתוך השעמום והעייפות אין קץ התפתח הווי מיוחד בנסיעות הארוכות.
אפשר לנסות לדמיין שמונה גברים בתוך פחות מארבעה מטר רבועים במשך שעות רבות. המונית, או טקסי כפי שנקראה אז הייתה מן משרד של תכנונים והחלטות הרות גורל בכל נושא שקיים. פרלמנט גששי שדן בכל בעיה אישית שהועלתה כשהנהגים מהווים חלק בלתי נפרד מהפרלמנט ושותפים להחלטות.
הלוואות, השקעות, תזונה, רכילות ועוד. כיצד ניסה גברי ללמד את שייקה שאת האמת המרה לא אומרים במישרין אלא עם קורטוב של ריכוך.
מעשה בחבר של שייקה שהיה שחקן זוטר וסוף סוף קיבל איזה תפקיד משני בהצגה. שייקה הוזמן ביראה רבה כאורח כבוד בכיר להצגת הבכורה ובתום ההצגה רץ החבר אל שייקה דומע בעיניים כלות:
"נו???"
"חרה", ענה שייקה ולא יסף.
החבר נפגע מאד, אך שייקה להגנתו טען שאכן ההצגה הייתה חרה ולכן התבטא כך. כאן נכנס גברי לתמונה עם הסבר הריכוך למילה חרה. למשל 'הצגה אינה מושלמת' או 'נחמד, אך ציפיתי ליותר'. במילה 'חרה' הכנסת לחברך סנוקרת גם אם אמרת לו את האמת על מחשבותיך. שייקה כמובן התעקש על אמירת האמת מבלי ליפות בדו-פרצופיות את הדברים. הכל, כמובן, ברוח טובה.
הנושא הקולינארי עלה השכם והערב בעיקר בגלל הרעב. הנסיעות הארוכות הביאו אותנו לפונדקי דרכים נידחות שרגל אדם סירבה לדרוך שם. כשאנחנו רעבים אז כל שלט המקשר למזון כל שהוא גרם לנו לתנועות וולגריות של מיצי הקיבה בתוך חלל הבטן. ואז…. שוב חוזרים על הטעות מהשבוע שעבר ושוכחים את הנדר שלעולם, אבל לעולם לא נהיה יותר החלוצים לטעום אוכל שאינו ראוי למאכל, למעשה אינו ראוי למאומה.
הרעב השכיח תמיד את כל הנדרים וההבטחות.
למשל, נסיעה בדרום הארץ מפגישה אותנו עם דוכן מזון שהוקם על ידי מטייל שחטף אלצהיימר פתאומי ושכח איך מגיעים הביתה ומכיוון שנתקע עם מלאי מזון החליט לפתוח דוכן דרכים לעוברי אורח תמימים ורעבים.
במשך השנים למדנו על מקומות סבירים שבהם אפשר לאכול מבלי לסבול ולקלל כל הלילה. תקופה זו הייתה המבוא לתכניות הריאליטי וההישרדות שהן חיקוי עלוב למה שאנחנו עברנו, רק בלי טלוויזיה.
נושא מרכזי נוסף שהטריד את שלוותנו היה הרדיו במונית. אחד רוצה לישון, השני רוצה חדשות ואילו השלישי לא אוהב מוסיקה קלאסית. הרביעי והחמישי מפטפטים בקול ומתעקשים להעביר חוויות מאיזה בית-מזון שנפתח אי-שם. השישי פשוט חש ברע וזקוק לשקט ושלווה, השביעי מספר על הבעיה היומית שלו וצוות המומחים מנסים לעזור, לפתור ולייעץ ואילו הנוסע השמיני, דווקא נראה נחמד, מסיע את הרכב בבטחה ומשתדל לתמרן בין הדרישות של כולם. הרי לא כל אחד יכול להיות הנוסע השמיני במונית שלנו מלבד בעליה.
בשנת 1944 החלה לפעול שלישיית זמר לטינית בארה"ב ושמה 'טריו לוס-פנצ'וס'. היו כמה וכמה להקות בסגנון ורובן ברמת ביצוע גבוהה. לאחר עשרים שנות פעילות אוחדה הלהקה לצורך הופעה עם הזמרת 'אידי גורמה' שהייתה מכונת להיטים. ההצלחה הגדולה הביאה את שיתוף הפעולה לביצוע של עשרות להיטים משותפים. בעמל רב רכשתי את רוב החומר המשותף שברובו היה גרסאות לשירים לטיניים מפורסמים בביצועים מרשימים.
כמה שנים לפני מותה של 'אידי גורמה' הצלחתי להשיג כרטיס ולשמוע אותה במופע גרנדיוזי בלאס-ווגאס יחד עם בעלה הזמר הידוע 'סטיב לורנס'. אידי כבר לא הייתה במיטבה, אך הקהל שמילא את האולם התלהב וזכר לה חסד.
הייתה וכמוה לא תהיה עוד: שלישיית הגשש החיוור. שלושה היו נגניה: אילן סגל, מגי גרוס ויאיר רוזנבלום. אילן, ספר לנו איך שכחתם באחת ההופעות להתייצב על הבמה בין קטע לקטע, עד שפולי(?) הזעיק אתכם וכמעט התעלפתם…