הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
חוח ספרדי Scolymus hispanicus
עשב קוצני רב-שנתי, שגובהו 100-60 ס"מ. מסתעף לגבעולים רבים, צבע פרחיו צהוב-כתום וכל אבריו מאוד קוצניים. מאפיין ייחודי של הצמח הוא שהעלים ממשיכים לאורך הגבעול ככנפיים קוצניות (כנפי גבעול). אל תתנו למראה הקוצני שלו לבלבל אתכם, הוא בעל הגבעולים מתוקי הטעם שיש. הוא אחד משני מיני הסוג חוח הגדלים בר בישראל, לצד חוח עקוד.
בחורף מגדל הצמח שושנת עלים גדולים. שאר העלים מסורגים לאורך הגבעול הם מאורכים עד אובליים, מחולקים לאונות עמוקות. שפת העלה משוננת ומסתימת בקוצים חדים המגינים על הצמח מאוכלי עלים.
גבעולי התפרחת עולים באביב המאוחר. לאורך הגבעולים מפוזרות כנפיים קוצניות רחבות. בשולי העלים ובכנפי הגבעולים יש שפה לבנה מעובה המקנה לצמח גוון ירוק-לבן.
הרכב הגבעולים כולל יותר ליגנין מהרגיל, ולכן הם עמידים יותר גם לאחר מות הצמח. אין הם כלים בשריפה, ותהליכי הרקבון איטיים בהם. שלדי החוח נותרים בנוף עוד שנתיים, אפשר להבדיל ביניהם לפי גילם: בשנה הראשונה הם חומים, בשנה השנייה הם מאפירים.
גבעולים קוצניים הם תופעה נדירה בין הקוצים הרבים במשפחת המורכבים, נוסף על החוח אפשר למצוא גבעול קוצני רק בחוחן, בקרדה ובקוצן.
פריחת החוח נמשכת ממאי עד אוגוסט בעיקר ממחצית מאי עד מחצית יולי.
התפרחת בנויה כולה מפרחים לשוניים צהובים המופיעים בכמה מיקומים לאורך הגבעול. הפרחים הנבדלים מרוב קוצי ישראל בעלי פרחים בצבע ורוד-סגול. כצמח ממשפחת המורכבים, מה שנראה כ"פרח" הוא למעשה קרקפת המכילה עשרות פרחים לשוניים צהובים הערוכים בצפיפות על מצעית משותפת (קרקעית הקרקפת). הקרקפת מוקפת במעטפת של חפים קוצניים המסודרים במספר דורים.
מבנה הפרח הלשוני הבודד: הפרח לשוני, דו-מיני, הגביע מנוון. הכותרת מאוחה ללשונית אחת רחבה שבקצה 5 שיניים קטנות המעידות על איחוי של 5 עלי כותרת. השחלה תחתית בנויה מ-2 עלי שחלה מאוחים ובה ביצית אחת. 5 אבקנים מאוחים לצינור סביב עמוד העלי, עמוד עלי המתפצל בראשו ל-2 צלקות. התפרחת מאובקת על ידי דבורים, זבובים וחרקים אחרים.
הפרי של צמח חוח ספרדי הוא זירעון (Cypsela) – פרי יבש חד־זרעי האופייני למשפחת המורכבים. הפרי אינו נפתח בהבשלה. צבע הפרי חום עד חום כהה בהבשלה, גודלו מילימטרים בודדים. מופץ בעיקר באמצעות רוח ובעלי חיים.
החוח הספרדי גדל בבתה, בשולי שדות ובשדות נטושים, בצידי דרכים ובמעזבות בעיקר באזורים הרריים בצפון הארץ.
תפוצה בארץ: גולן, חרמון, גליל, עמקים, כרמל, הרי שומרון ויהודה, מדבר שומרון ויהודה, ובקעת ים המלח.
תעודת זהות
| משפחה: | מורכבים Compositae(Asteraceae) |
| שורש: | מעובה. |
| גובה: | 100-60 ס"מ. |
| עלים: | הצמח מגדל באביב שושנת עלים גדולים, העלים קוצניים מאוד, צפופים, עם עיטורים לבנים עדינים. |
| גבעול: | באביב המאוחר עולים גבעולי התפרחת. לאורך הגבעולים יש כנפיים קוצניות רחבות. בשולי העלים ובכנפי הגבעולים יש שפה לבנה מעובה ,המקנה לצמח גוון ירוק-לבן. |
| פריחה: | מסוף האביב ובתחילת הקיץ בעיקר בחודשים מאי עד אוגוסט. |
| פרח: | התפרחת בנויה מפרחים לשוניים צהובים ומאבקים צהובים. |
| מבנה הפרח: | התפרחות מפוזרות לאורך הגבעול. |
| פרי: | פרי יבש חד-זרעי בצבע חום, גודלו מילימטרים בודדים. |
| ריח: | חסר ריח משמעותי . |
| צוף: | פרחי החוח מייצרים צוף הם מאובקים ע"י דבורים. |
| שימושים: | העלים הצעירים והגבעולים המקולפים אכילים, השורש משמש תחליף לקפה, הפרחים המיובשים משמשים תחליף לזעפרן. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
- הכנס ימינה (מעט אחרי הכניסה השניה לאוניברסיטת חיפה) בכניסה הראשית לפארק הכרמל, החנה את הרכב במגרש החניה .
- ברצועת הקרקע הצרה והחשופה בין הכביש הראשי – 672 ובין מגרש החניה תוכל לראות מספר פריטים פורחים בצבע צהוב בוהק של חוח ספרדי.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על החוח הספרדי.
האגדה על החוח הספרדי
בעמק רחב וירוק, בין גבעות רכות ושדות פתוחים, צמחו להם פרחי האביב. כל פרח התהדר בצבעיו: הכלניות היו אדומות כלהבה, הרקפות התחבאו בביישנות בין הסלעים, והנוריות זהרו ככוכבים בשדה.
כל שנה בתחילת האביב הייתה נערכת מסיבה גדולה, כל הפרחים רקדו, פרפרים צהלו מעליהם, ודבורים לחשו להם סודות מתוקים. אבל בקצה השדה, ליד שביל עפר קטן, צמח לו צמח קטן וקוצני בשם חוחי, הוא לא פרח באביב רק נבט והצמיח שושנת עלים, עמד בודד, שותק וצנוע. אף אחד לא שם לב אליו וגם לא התייחס אליו.
"אתה לא פורח בזמן!" צחקו הכלניות".
"אתה קוצני ולא נעים!" לחששו הרקפות.
"מי ירצה אותך במסיבה?" שאלו הנוריות.
חוחי שתק. הוא ידע שיש לו תפקיד שעוד יגיע.
עברו הימים והאביב הלך וחלף. הפרחים היפים קמלו, עליהם נפלו, ורוחות חמות החלו נשבו בשדות. הפרפרים עפו למקומות קרירים והדבורים הסתתרו מהשמש הלוהטת.
השדה דמם. נדמה היה שהכול נגמר….
ואז… יום אחד, באמצע הקיץ הלוהט של חודש יוני, פרח לו פתאום פרח צהוב עז ומבריק בקצה השביל, זה היה חוחי.
הוא עמד זקוף, גבעוליו הירוקים והקוצניים בלטו בשממה שמסביב ופרחיו הזהובים נראו כמו קרני שמש קטנות. כל הציפורים והדבורים שהתעוררו מהחום, ראו את הפרח הבודד בשדה והגיעו אליו בהתרגשות.
"סוף סוף מישהו פורח בשממה שמסביב" קראו בשמחה הדבורים.
"יש לנו שוב צבע בשדה השומם" צייצו הציפורים. גם הילדים שחלפו עברו בשביל הבחינו בפרח הצהוב וקראו בהתרגשות: "איזה יופי! אפילו בקיץ הלוהט יש מי שפורח".
מאז בכל קיץ לוהט, כשפרחי האביב כבר קמלו כולם מחכים לפריחת החוח הספרדי העטוף קוצים ירוקים ומבינים שיש יופי וגמול לסבלנות גם בקוצים של חוח ספרדי הפורחים בעיתוי שאף אחד אחר לא פורח.