זהירות סכנה – אין כניסה לאתרים עירוניים אלה
אלה אלכסנדרי | טור דעה
כמה טורים באמצעי תקשורת שונים בתקופה האחרונה הזכירו את מצבם העלוב של תל שקמונה, המבצר הצלבני בראס מיה ובוסתן כיאט בחיפה. לא אתרי בניה באזורי ביקוש, לא שטחים עם ערכי טבע מופלאים ונדירים. אתרים אלה נופלים בין כסאות האינטרסים ומקדי הלחץ וההשפעה, סדרי העדיפויות ותפישת העירוניות החיפאית. ומשקפים גישה מיושנת על העיר, על אחריות ועל מעורבות התושבים בסביבתם.
כמה מילים על האתרים שכל אחד מהם מספר סיפור אחר של תרבות, של קהילה, של זמן ומקום.
תל שקמונה
תל שקמונה , מאזכר את ראשיתה של העיר בימים הקדומים (תקופת הברזל לערך) כמקום מושבם של הפיניקים וכמרכז לתעשיית צבע ארגמן. אתר על חוף ים הקושר בין מתקנים יבשתיים למתקנים חקלאים (?) ימיים. דרך המבצר בראס מיה המשקף את תפקיד האזור בתקופה הצלבנית. מבצר הנמצא על הנתיב העולה מעמק זבולון וגולש אל מישור החוף ולבסוף, בוסתן כיאט השוכן במורד ואדי שיח, המספר סיפור מהמאה ה 19 על גנים ובוסתנים של עשירי העיר הערבים. בוסתן המתכתב בסגנונו עם סגנונות פרסיים מאותה תקופה.
עוד על תל שקמונה:
חלק מההיסטוריה שלנו
כל האתרים נמצאים בשטח המוניציפלי העירוני ונגישים מאד בטופוגרפיה המקומית החסרה כל כך שטחים ציבוריים מסוג זה. האתרים הללו הם חלק מההיסטוריה והמורשת המקומיים. כולם מוסיפים נפח וסיפורים הבונים את המקום, את הזהות המקומית, אך אינם זוכים לטיפוח. אינם מוכרים לציבור הרחב ואינם מהווים מרכיב בזהות החיפאית. כולם מוזנחים ו"מתקשטים" בשלטי "סכנה". למה זה קורה?
אחריות משולשת ואף אחד לא לוקח אחריות
תל שקמונה – יושב על קו המים בשולי שכונת נווה דוד, מנותק מהשכונה על ידי פסי הרכבת וחבוי בתוך הפארק המוזנח כולו החובק את הרצועה המטופחת של שבילי ההליכה ורכיבת האופניים. רחוק מתושבים. בשולי שכונה מוחלשת, ומשקף היסטוריה של תרבות מקומית בעולם רב תרבותי קדום. האתר נופל בין כסאות האחריות המשולשת של עיריית חיפה, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות, כשלכל אחד מהשותפים יש הצדקות והסברים למחדל הפיתוח והתחזוקה של האתר. למעשה זוהי הזדמנות נדירה למינוף האתר כשטח פתוח בחיפה בעיקר כשטח נגיש בעיר הררית בה חסרים עד מאד שטחים מסוג זה. אם רוצים ניתן לקשור את האתר לחיפה כעיר תעשייה גאה מקדמת דנן.
המבצר הצלבני בראס מיא
המבצר יושב בתוך חורשת הבנים בצמוד לבית הספר היסודי בשכונת רוממה – ועשוי היה להוות לב פועם לשכונה של משפחות צעירות ולמעורבות קהילתית בשטח הציבורי הפתוח הייחודי הזה – נגיש מאד בלב שכונה שחסרה כמו שכונות רבות בעיר שטח מסוג זה. חשש של תושבים מפיתוח יתר בצד העדר אינטרס עירוני מובהק לפיתוח ושיקום האתר על ההיסטוריה המקומית המיוחדת שלו, הפך נכס עירוני לנטל עירוני של אתר מסוכן ומתמוטט, משכן לפעילות שוליים.
בוסתן כיאט
בוסתן כיאט חורג קמעא מהמתואר ונוכחותו הציבורית רבה יותר. סיפורו הקשור להיסטוריה הערבית הלא מאד רחוקה של העיר, הופך את הבוסתן למקום בו מתקיים שיח עכשווי. פעילים מקומיים ועמותות שהקימו את העמותה למען בוסתן כיאט מקדמים את הסדרתו של האתר מזה שנים ומקיימים פעילות קהילתית שאינה זוכה לתמיכה עירונית. הבוסתן, הנמצא בצמידות לשכונת נווה דוד, עשוי היה להיות מרכיב בזהות השכונתית ופנינה איכותית נגישה לשכונה זו.
עוד בעניין נחל שיח ובוסתן כיאט:
אם כך, נראה שהעובדה ש 3 האתרים אינם נמצאים בשכונות חזקות, נמצאים בשכונות מוחלשות או רחוק מהעין הציבורית ובעיקר אינם נמצאים בלב הסיפור החיפאי העירוני העכשווי, מקלים על מקבלי ההחלטות בעיר להימנע מטיפול משטחים איכותיים. המספרים סיפור עשיר ורחב בזמן ובתרבות על המקום שבו אנחנו חיים.
מרכיבים בחוסן הקהילתי
נדרשת ראייה חדשה ועדכנית של עירוניות וקהילה בחיפה. ראייה הכרחית לחיזוק הזהות המקומית, לפיתוח תחושת הקהילתיות והשייכות. אני קוראת לעיריית חיפה ולמקבלי ההחלטות בעיר לקחת אחריות קהילתית חברתית- סביבתית ולראות בנכסים אלה (ואחרים) רצף של חרוזים בשרשרת העירונית, מרכיב שיש להתגאות בו בזהותה העכשווית. תפישה עדכנית שכזו הכרחית ומחייבת תכנית פעולה מתוקצבת לשיקום ותחזוקת האתרים הללו. ולפיתוחם יחד עם התושבים כמרכיב בחוסן הקהילתי השכונתי והעירוני ולחיזוק איכות החיים. זה חשוב וזה אפשרי.