(חי פה) – 35 שנה אחרי תחילת התהליך, מתברר כי ההרחבות במושבים ובקיבוצים לא רק הכפילו את מספר התושבים, אלא גם הבטיחו את שרידותם של יישובים רבים בצפון ובדרום
האירועים הקשים של 7 באוקטובר, שבהם חדרו מחבלים לבתים במושבים ובקיבוצים בעוטף עזה, כולל בתים בהרחבות הקהילתיות, החזירו לתודעה הציבורית את סיפורן של ההרחבות ביישובים החקלאיים. מהלך שהחל בשנות ה־90, ושינה מן היסוד את דמות ההתיישבות העובדת בישראל. כעת, במבט לאחור, ברור כי מדובר באחת הרפורמות החברתיות־התיישבותיות המשמעותיות ביותר בתולדות המדינה.
שורשי המהלך: ייהוד הגליל והקמת המצפים
הבסיס להרחבות הונח כבר ב־1978, בהחלטת ממשלה שקידמה את "ייהוד הגליל". שר החקלאות דאז, אריאל שרון, דחף להקמת 26 מצפים ויישובים חדשים. בעמק יזרעאל הוקמו תמרת, גבעת אלה, אלון הגליל, נופית ועדי. מי שריכז את המהלך במועצה האזורית יזרעאל היה חגי בנימני ממושב נהלל, שסיים את עבודתו ב־1986.
ד"ר עופר דרסלר, לשעבר תושב בית לחם הגלילית, מספר כי כבר ב־1987 שמע את אביו, אריה דרסלר, משוחח עם בנימני על רעיון מהפכני: לקלוט במושבים תושבים שאינם חקלאים. "היו חששות גדולים", הוא אומר, "אבל הייתה גם הבנה שזה חיוני לשרידות המושבים".
המהפכה יוצאת לדרך: ההרחבה הראשונה בישראל
ב־1988 החל בנימני במסע אישורים מול כל הגופים הרלוונטיים: תנועת המושבים, הסוכנות היהודית, מנהל מקרקעי ישראל, משרד החקלאות ומשרד השיכון. בתוך שנה התקבלו כל האישורים, ושני מושבים נבחרו להוביל את הפיילוט: בית לחם הגלילית וציפורי.
בסוף 1989 החלה התוכנית הראשונה, בבית לחם הגלילית. את המהלך ריכז נדב סוננברג, וב־1991 כבר נכנסו המשפחות הראשונות לבתיהן. תהליך דומה התרחש בהמשך בעשרות מושבים נוספים ובהם גם נתיב העשרה, שבעוטף עזה.
ההתנגדות – וההכרה: “הבנו שזה מציל את המושבים”
אייל בצר, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל בשנים 2006–2024, מסביר כי בתחילת הדרך הייתה התנגדות עזה. "היו מי שראו בכך ויתור על עקרון יסוד של ההתיישבות העובדת, חקלאות כבסיס לקיום", הוא אומר. במושב, רק בן ממשיך אחד יכול היה לשוב ולעבד את המשק. המשמעות הייתה שמאות צעירים לא יכלו לחזור למקום שבו גדלו.
אך בתוך זמן קצר השתכנעו המוסדות וגם התושבים, שהמהלך חיוני. "היום ברור שההרחבות חיזקו את המושבים והקיבוצים", אומר בצר. "המועצה גדלה מ־17 אלף תושבים ליותר מ־45 אלף".
המספרים מדברים: הכפלת אוכלוסייה – וחיזוק ההתיישבות
הנתונים מלמ"ס מצביעים על שינוי דרמטי:
| שנה | אוכלוסיית המושבים | אוכלוסיית הקיבוצים |
|---|---|---|
| 1990 | 150,000 | 125,000 |
| 2024 | 370,000 | 195,000 |
| גידול | 150% | 60% |
בבית לחם הגלילית, לדוגמה, גדל מספר בתי האב מ־62 ל־220, והאוכלוסייה מ־300 ל־1,300 תושבים.
היום: ההרחבות כעמוד תווך של ההתיישבות
ללא ההרחבות, מעריכים מומחים, עשרות מושבים היו קורסים. ההרחבות הביאו אוכלוסייה צעירה, חיזקו את השירותים המקומיים, ייצבו את הכלכלה הכפרית והעמיקו את האחיזה בקרקע, במיוחד בגליל ובנגב.
האירועים הביטחוניים האחרונים חשפו גם את פגיעותם של אזורי ההרחבה, אך במקביל הדגישו את חשיבותם: הם הפכו את היישובים החקלאיים לקהילות גדולות, חזקות ומגוונות יותר.
הכותב: ד"ר עופר דרסלר לשעבר תושב בית לחם הגלילית.
😍אכן! לקח זמן רב עד שניאותו "ראשי הישובים" לפתוח ♻️"שערי ההתיישבות" הן לשם "הרחבה" כ"הגדלת האוכלוסייה", לשם "גיוון האוכלוסייה", לשם "ביטחון" הישוב בכל "חבל ארץ", שיפור וחיזוק "הכלכלה"… והן למען 🙏"הצדק החברתי" לאפשר ל"צעיר הארץ", שאינם "בני הישוב", שבוחרים לגור, לחיות, לחנך ב✨️"ישוב כפרי-ירוק" ב"קהילה קטנה", אך חזקה: תרבותית – ערכית = חיבור ל"טבע" האנושי & "אמא אדמה"…!!!@@@😭😭😭
😍אכן! לקח זמן רב עד שניאותו "ראשי הישובים" לפתוח ♻️"שערי ההתיישבות" הן לשם "הרחבה" כ"הגדלת האוכלוסייה", לשם "גיוון האוכלוסייה", לשם "ביטחון" הישוב בכל "חבל ארץ", שיפור וחיזוק "הכלכלה"… והן למען 🙏"הצדק החברתי" לאפשר ל"צעיר הארץ", שאינם "בני הישוב", שבוחרים לגור, לחיות, לחנך ב✨️"ישוב כפרי-ירוק" ב"קהילה קטנה", אך חזקה: תרבותית – ערכית = חיבור ל"טבע" האנושי & "אמא אדמה"…!!!@@@😭😭😭