עב"מים נחתו עם שחר

הערה לגבי התמונה: התמונה שבכותרת צולמה מול קריית שפרינצק, מאחורי תחנת הדלק. בצילום נראה העיתונאי אורי שרון ולידו זו שטענה שזה חייזר. צולם ב-31/5/1993.

הקדמה: סיפורי העבמ"ים והחייזרים מהחלל החיצון שמבקרים בכדור הארץ התחיל כבר לפני עשרות שנים. משום מה מקורן של כל ה"עדויות" לקיום התופעה הוא ארה"ב, אך אט אט התחילו לפעול קבוצות "מחקר" רבות בארצות העולם, ואף בארץ ישנן קבוצות שמוכנות להישבע בחיי הסבתות-רבות שלהם שיש עב"מים והם מכירים מישהו שראה וצילם עב"ם, כמו כן נפוצים הרבה סרטים וגם ספרות פופולרית בנושא. אפילו שני ידידים שלי מכובדים ומשכילים אמרו לי שהם מתעניינים/מאמינים בתופעה המשונה הזאת.

לאחרונה היו בתקשורת בארץ שני אזכורים לכך:
1. במעריב מיום 7/12/2025 פורסמה ידיעה על מדען בכיר שעבד באזור 51 בארה"ב חשף רגע לפני מותו:
"עבדתי עם חייזרים במשך כל ימי חיי" – מדען ידוע מאותו אזור 51 חולל סערה עולמית כאשר חשף על ערש דווי כי במהלך הקריירה שלו שיתף פעולה עם יצורים מחוץ לכדור הארץ.
2. אורי גלר פרסם בוואלה (16/12/25), הצהרה: "החייזרים ב-3I/ATLAS שייכים לפדרציה הגלקטית ונתניהו וטראמפ יודעים מזה".

אי לכך, נזכרתי גם אני בפרשיה על אותו הנושא שפורסמה בעיתוני הארץ לפני כ-30 שנה.
להלן הסיפור עב"מים נחתו עם שחר.

ידיעה קטנה אך בולטת בעמוד הראשי של אחד העיתונים בישרה כי באזור שקמונה שעל חוף הים,
התגלו עקבות של עב"ם. לפי דבריה של יוכבד ג', המומחית לעב"מים, הרי מדובר בנחיתה המשמעותית
ביותר שהתגלתה בישראל בחמישים השנים האחרונות. בגוף הידיעה הייתה משובצת תמונתה של
יוכבד ג'. היא נראתה בתמונה כאישה בעלת מבט נבון ומשקפיים תואמים.
הייתה גם הפנייה למדור "24 שעות", שנמצא בעמודיו הפנימיים של העיתון, שם הייתה כתבה אשר
השתרעה על פני שני עמודים מלאים. היה גם תצלום של נחיתת העב"ם, בו נראה שדה של עשבים
שוטים ויבשים, שבמרכזם אזור בקוטר שלושה מטר, בו העצים היו שרופים. יוכבד הסבירה שזו אינה
תמונה של שריפה רגילה, מאחר ושריפה מעין זו לא הייתה נראית כעיגול באופן כה מדויק, אלא
מתפשטת באופן אקראי לכל הכיוונים. בנוסף הסבירה יוכבד שמתחת לאזור השרוף התגלו אבנים
שחורות בעלות הרכב מיוחד, שאין כמותו על פני כדור הארץ. מדובר באבנים מיוחדות, המעניינות
מוסדות מחקר במדינת ישראל וגם בארה"ב.
יוכבד הסבירה שעל הנושא של חדירת העב"ם הוטל איפול, אולם "הגורמים המוסמכים" נמצאים בסוד
העניין. היא לא הייתה מוכנה להוסיף מידע מעבר לכך.

ידיעה זו הפכה לשיחת היום למשך זמן מה ואנשים שוחחו ביניהם על כך בהתפעלות.
"מה, באמת נחת עב"ם? אמאל'ה, אני מפחדת"! אמרה לי שכנתי רוחמה והוסיפה: "ואם החייזר יבוא
אליי בלילה? הוא עוד עלול פתאום לקפוץ עלי"! אמרתי לה: "אתמול בלילה ראיתי מישהו מאוד מוזר
יוצא מביתך. מה, זה לא היה חייזר"? "מה פתאום, היא ענתה. זה היה מוזס, החבר החדש שלי. הוא
כדורסלן מפורסם". "לא זיהיתי אותו, לא ראיתי את פניו", השבתי. רוחמה אמרה: "לא ראית אותו כי הוא
שחור. הוא הגיע מארה"ב. אתה יודע כמה הוא יודע טוב לקפוץ? לא היית מאמין"! "בזה אני כבר יכול
להאמין"… השבתי.

למחרת היה עליי לערוך כמה סידורים בעירייה. נכנסתי לאחד המשרדים וראיתי ששתי הפקידות שישבו
בו היו עסוקות מאוד בשיחה פרטית. אחת מהן החזיקה את העיתון כשהיא אומרת: "שמעי חווה, מאז
הידיעה הזו בעיתון, אני לא ישנה בלילה. תארי לעצמך, פתאום יבואו מין רובוטים כאלה מהחלל,
יתנפלו עלינו וישאבו מאתנו את המוח. יש להם רובי לייזר שיכולים לפוצץ פיל במרחק של 100 ק"מ.
ומה יש לנו בארץ? כמה גולנצ'יקים עם תת-מקלעי "עוזי? איך הם יוכלו להגן עלינו? אני אומרת לך,
נשאר לנו רק להתפלל, רק אלוהינו שבשמיים יכול להצילנו מידם". "אסתר", ענתה לה חברתה.
"תשמעי היטב מה שאני אומרת לך כבר בפעם החמישית. בעלי מהנדס, והוא עובד ברפא"ל. הוא אומר
שהכול שטויות במיץ עגבניות. אני לגמרי מסכימה אתו. וכי מה, יש לי ברירה? אתמול בלילה חלמתי
שחייזר נגע בי. התעוררתי בבהלה וצרחתי, וזה היה יוסף בעלי. את יודעת מה, אני מעדיפה שחייזר ייגע
בי מאשר הוא, עם ידיו הארוכות"… "חווה, איך את מדברת?! יש לך שלושה ילדים ממנו, הוא בעלך כדת
משה וישראל". "אסתר, יותר טוב שלא ניכנס לעניינים האלה של הסודות מחדר המיטות, כי חדשות טובות אין ביכולתי לספר לך בנושא זה"… אסתר אמרה: " אני דווקא כל כך אהבתי את בעלי, כמו את
השמיים והכוכבים! אבל עכשיו הוא בשמיים. הוא היה ממש למד-ווניק. השאיר לי פנסיה טובה. את
יודעת, חווה, שאני עובדת סתם, על מנת לא להשתעמם לבדי בבית. לו הייתי מוצאת איזה שידוך טוב…
אך בימינו אלה אין סחורה טובה. מה, אני אקח איזה מופרע שאישה אחרת אינה חפצה בו"? חווה
אמרה: "את יודעת, היוכבד הזו, לו היא הייתה פרופסור בטכניון, אולי עוד הייתי מאמינה בדבריה, אבל
היא עובדת איתנו, ומעולם לא ציינה דבר על עב"מים. פתאום פרסום כזה בכל הארץ. שמעתי שראש
העיר הזמין אותה לשיחה והבטיח לה קידום!"

"סליחה אדוני", פנתה אליי חוה. "איך אתה סתם עומד כאן ומקשיב לכל השיחות שלנו"?
"עומד סתם"?! עניתי, "הרי זוהי הלשכה לשירות האזרח, וכאזרח העיר סברתי לתומי שאתן אמורות
לטפל בעניינים שלי". פניה עטו רצינות והיא אמרה: "זה שהדלת פתוחה אין פירושו שעכשיו המשרד
פתוח לקהל, ראה, כתוב בפירוש שהלשכה פתוחה בימי שני ורביעי בשעות 10-12, ועכשיו השעה כבר
12:05. אסור לנו לקבל אותך" "גברתי היקרה, אני ממתין כאן כבר זמן רב, ואתן אפילו לא פניתן אליי".
"אדוני, אל תנסה להתחכם. אם לא תצא מהמשרד, אני אקרא לביטחון". "גברת חווה, תגידי לי מה עליי
לעשות בקשר לטיפול בקבלת הנחה בתשלום הארנונה". "טוב, אתה צריך למלא טפסים". "היכן אשיג
את הטפסים"? "כאן אצלנו, במשרד, אבל עכשיו סגור. תבוא ביום שני ב-10. רגע, אסתר, את תהיי כאן
ביום שני?" "אני לא אהיה, עליי לנסוע לקחת את הנכדה שלי מהגן, כי לבת שלי יש אוניברסיטה". בדלת
הופיעה אישה שהייתה מוכרת לי ושאלה: "מה הם כל הקולות האלה? אתם לא יכולים לדבר יותר
בשקט"? "יוכבד, הגידי לאדון הזה שייצא מהמשרד, מאחר ועכשיו אין יותר קבלת קהל. אוי, יוכבד,
כמה יצאת יפה בתמונה בעיתון! ממש נראית ב-20 שנה יותר צעירה"!
"נכון", ענתה יוכבד, "נתתי להם תמונה מהימים בהם למדתי באוניברסיטה"…
בינתיים כבר הספקתי לשכוח לשם מה פניתי לשירות לאזרח בעירייה. "את יוכבד, המומחית לעב"מים?
"כן", אמרה יוכבד. "אל תאמין לעיתונים. המציאות חזקה יותר ממה שהסכימו לכתוב בעיתון! יש לי תמונה של איש החלל, מאלה שנחתו בשקמונה, אבל הם סרבו לפרסם אותה".

מידת ההתעניינות שלי עלתה באוקטבה נוספת. "יוכבד, הרשי לי להציג את עצמי. שמי 'טולק', ואני
מנהל מרכז טכנולוגי. במסגרת עבודתי אני מנהל פורום של מהנדסים, אשר באים להאזין להרצאות
בנושאים המתקדמים ביותר. חבריי יהיו מעוניינים לשמוע ממך על התגליות, מה גם שהם אנשי מקצוע
בענף תקשורת גלי הרדיו, ואף מכירים את התקשורת הנהוגה בין כדור הארץ ללוויינים. אולי יצא משהו
מעניין מהקשר בינך לביננו?" יוכבד חייכה ואמרה: "לכבוד ולהנאה יהיה לי להרצות בפניכם. הרי לך
מספר הטלפון שלי. תתקשר איתי בשבוע הבא ונתאם. להתראות בהרצאה!". בהגיעי לקצה המסדרון,
שמעתי אותה קוראת לי. יוכבד שאלה אותי בסבר פנים רציני: "אמרת שחבריך מהנדסים והרי אלה
מרוויחים המון כסף. לכן אני דורשת 500 שקלים במזומן עבור ההרצאה שלי!"
אמרתי לה: "כל ההרצאות שלנו מתקיימות בהתנדבות, ואיני יכול לגייס את הכסף שאת דורשת. בנוסף את עשויה להפיק תועלת מהמפגש עימם".
"לא מעניין אותי שום דבר, אין כסף, אין הרצאה! אני לא פראיירית של אף אחד, גם לא של אלוהים!"

הייתי במבוכה מהשינוי הפתאומי שחל בה. אמרתי לה בקול מגומגם: "יוכבד, אנסה לגייס את הכסף,
אבל עליי לדעת בדיוק מה קורה בהרצאה שלך. אולי אבוא פעם לשמוע אותך, ומאוחר יותר נחליט".
"בסדר", היא התרצתה. "תבוא מחר בשש בערב למתנ"ס בקרית אביעזר, אני מרצה שם. תאמר
בכניסה שאני הזמנתי אותך".

באותו ערב קראתי שנית את המאמר. התחלתי לחפש מידע בנושא העב"מים, ומצאתי ששמם בחו"ל
הינו UFO, ומירב הדיווחים על אודותיהם היה באמצע שנות החמישים בארה"ב, שם הייתה ממש
היסטריה. הם נקראו שם ה"צלחות המעופפות".
אך הגל הזה חלף, ונשאלת השאלה מדוע זה לפתע חזר דווקא לכאן, לחיפה? דבר מה לא הסתדר אצלי
בראש בעניין זה. בקושי הצלחתי להירדם באותו לילה, ואני בטוח שחלמתי על מכונת זמן השואבת אותי
לחלל ואני רואה חלליות ענקיות ושקטות להפליא, המהבהבות בשלל אורות צבעוניים.

עם שחר התעוררתי. היה עדיין חשוך במקצת. אזור הכרמל היה מכוסה בערפל כבד. משכונת "רומם-
יה" לא ניתן היה להבחין בשכונת "שאננים". הייתי שרוי במצב של נים ולא נים, והבחנתי באופק באור
אדום קטן בתוך הערפל. הוא התחזק לפתע ונראה שט כאילו מתרחק, אך למעשה התקרב, התחזק
והבהב באור מסנוור. לרגע חשבתי על כך שחלפו רק 48 שעות למן נחיתת העב"ם בחוף שקמונה.
הייתכן שעב"מים חזרו לנחיתה נוספת? מה מושך אותם לחיפה? אולי הם מנסים לתקשר עם משהו
באזור? אולי הם מנסים להגיע לטכניון? בעודי משפשף את עיניי, התחלתי לחשוב בהיגיון. הרי אני בעל
השכלה טכנית, איני מאמין סתם כך בתופעות מבלי לבדוק אותן. בינתיים האור האדום המשיך לנצנץ,
אך לא נטש את האזור. רצתי במהירות למחסן שלי והוצאתי משם את הטלסקופ הישן שלי, שדרכו
נהגתי לצפות בירח. ניקיתי את העדשות המאובקות שלו והתחלתי להתבונן באובייקט. האור האדום
החל להפנט אותי. לאחר זמן מה עלה בידי לכוון היטב את הפוקוס (החדות). או אז התגלתה התמונה
האמתית. מקורו של האור האדום היה פנס אזהרה שניצב בראשו של מגדל תקשורת השייך לחברת
"מוטורולה", על הגג של בית הספר "טרומפלדור". התגלית גרמה לי אכזבה, אולם – "CE EST LA
VIE" – כך זה בחיים.

אחר הצהריים נסעתי להאזין להרצאתה של יוכבד. אולי יש לי מזל שאני תמיד מאחר לכל מקום. לעתים
האיחורים הינם בעוכריי, אך מדי פעם הם דווקא מביאים לי תועלת. דבר אחד בטוח, ייקה כבר לא
אהיה… הגעתי להרצאתה של יוכבד באחור של כמחצית השעה ונכנסתי בשקט לאולם. הקהל האזין
בדריכות והיה ממש מהופנט. יוכבד דברה בלהט והייתה משכנעת, כך נראה היה הקהל. על כל שאלה
ענתה בתשובה מנומקת מן המוכן. מיד ניתן היה להבחין שבשורה הראשונה באולם ישבה קבוצת
מעריצים שאחד מהם, בלונדי, היה נלהב ביותר. אחת למספר דקות הוא עזר לה בצעקות.

היא אמרה: "הרי שמעתם שהאבנים נמצאות בבדיקה בטכניון. עדיין אסור לי לספר, אך ארמוז שהתגלית עצומה ובעלת ערך רב!" המעריץ הבלונדי הוציא מכיסו אבן שחורה העטופה בשקית ניילון אטומה ואמר: זוהי אבן מהעב"ם. הנמצאת בוואקום, היזהרו שלא לפגוע בעטיפה!" האבן עברה מיד ליד. האנשים ניסו להתעמק ולהבין מה האבן משדרת אליהם. אדם מבוגר שישב בשורה האחרונה, ניסה מדי פעם לומר דבר מה כמו: "אני לא מאמין!", אך הבלונדי השתיק אותו ואמר: "אדוני, אתה מוזמן להצטרף אליי בשבוע הבא לביקור בטכניון. אינך יודע מה מצפה לך!".

הקהל היה מוקסם. יוכבד הציגה שקופיות ובהן צלליות הדומות לעוברים אנושיים ואמרה: "התמונות
הגיעו באמצעות גלי מוח לפרופסור חוקר, שהוא גם אמן והוא צייר אותן באופן מדויק. בנוסף, היא הראתה מיטת ניתוחים ועליה דמות המזכירה את פינוקיו, שכל גופה לבן ועליה סימנים של אברי מין.
יוכבד הסבירה שהחוצנים (מהחלל החיצון) מתרבים על ידי שיגור הזרע באמצעות קרן לייזר. לסיום
שאלה האם מישהו מהקהל ראה אי פעם דבר מה הדומה לעב"ם. אף אחד מהנוכחים לא הרים את ידו.
החלטתי לספר את אשר ראיתי באותו בוקר באמצעות הטלסקופ מביתי. הרמתי את ידי והתחלתי לתאר
את העננים ואת האור האדמדם אותו ראיתי בבוקר. המבוגר הסקפטי צעק: "מה אתה אומר, איני מאמין!" אמרתי: "ואז הסתבר לי שהאור האדום הוא"… יוכבד קטעה אותי ואמרה: "המשך בבקשה
לספר מה ראית. אל תאמר את מסקנתך. תיאורך חשוב לתיעוד הנושא"…
בלית ברירה המשכתי. עיניה של יוכבד הבריקו. היושבים בקהל סובבו את ראשם על מנת לראות אותי.
נראה היה לי שהם סבלו מכאבים בצוואר… סיימתי את סיפורי בתיאור הטלסקופ האיכותי שלי ובמילה
"מוטורולה". חיוכה של יוכבד קפא. הקהל התפזר.
הבלונדי רץ אליי וצעק: "איזה שטויות סיפרת כאן? בוא איתי לטכניון ביום שלישי ותראה"! יוכבד ניגשה אליי ושאלה: "מי אתה? מנין הופעת פתאום באמצע הרצאתי ומי הזמין אותך?" "את הזמנת אותי", עניתי לה. "אני טולק"! אתה, חוצפן שכמוך! מה עשית לי? ממש הרסת אותי! איני מוכנה לשום קשר אתך. לא אבוא בשום אופן להרצות אצלך, אפילו לא תמורת 1,000 שקלים! עם חלוף הזמן הפרשה שככה לאט לאט.
הטכניון לא פרסם דבר לגבי תגלית חדשה. במקום נחיתת העב"ם שוב צמח עשב ירוק ויפה.
באחד הימים, סמוך לכניסה לעירייה הבחנתי בחווה ואסתר שיצאו ממנה, כשהן משוחחות ללא הרף.
בהתחלה הן לא זיהו אותי. אמרתי להן: "שלום בנות, מה נשמע?" לפתע הן זיהו אותי ואמרו: "חכינו לך
ביום שני ולא הגעת. אפילו הכנו עבורך את הטפסים…
שאלתי "מה שלום יוכבד?"
"מה, לא שמעת? היא חזרה בתשובה ונעלמה אי שם בבני ברק"…