רשמים מברלין בימים הנוראים (תרתי משמע)

מי לא שמע על אנשי עסקים ויזמים חרוצים, שמקבלים אותות הצטיינות ומתעשרים ממכירת מוצרי מזון במחירים נמוכים יחסית? שמענו שהם אף מוכרים רכבים משומשים, ירקות מהשטחים, בשר ממזרח אירופה ולאחרונה גם טיסות זולות.

איך אפשר להפוך חברת תעופה די קטנה לחברה גדולה במיוחד, מבלי לקנות מטוסים נוספים?
שוכרים מטוסים מחברות זרות.

אם נניח שאשכור רכב זול ואשתמש בו בתור מונית, זו תהיה שיטה נהדרת שתפטור אותי מהצורך לקנות מכונית, לטפל בה, לשלם מיסים, לבטח ולהעביר אותה טסט שנתי. מה שאסור במכוניות מותר כנראה במטוסים.

יצאתי מהארץ בטיסת "ישרטוס" לברלין. המטוס, הטייסים והדיילים היו רומנים. הטיסה עברה בנעימים. לא היה אלכוהול בטיסה ואף לא דיוטי פרי (כדי שהנוסעים לא ידרשו שוקולדים כפי שמקובל אצל משפחות "שפע").

לאחר עיכובים בנתב"ג, בטרמינל 3 המפואר וההומה אדם, יצאנו לדרך כשעה ומחצה לאחר הזמן הרשום בכרטיס העלייה למטוס.

הדיילות הרומניות הרזות, עברו בין הנוסעים, כשהן מדברות רומנית מצוינת ואנגלית טובה, ובעברית ידעו רק מילה אחת – Ashpa-Ashpa, שלא הבנתי את כוונתן, עד כי ראיתי שהן אוספות מהנוסעים את כוסות הנייר ועטיפות החטיפים.

בנמל התעופה בברלין – BER, הייתה הנחיתה "בום טראח". היה צורך ללכת מאות מטרים במסדרונות של נמל התעופה המעוצב בסגנון Retro שקירותיו מחופים בעץ סקנדינבי.

בדיקת הדרכונים מסובכת במקצת. יש להתייצב מול מכונות זיהוי, הדומות לעמדות ההזמנה במקדונלדס, להניח את הדרכון ולשים את היד בתוך פתח שחור במכונה. (ייתכן שאם לא תתאפשר לך כניסה לאירופה, אז ידך תיתפש במכונה עד הגעת הפוליציי).

בדיעבד התברר שבתוך הבור הזה המכונה מצלמת טביעת אצבעות. ניגשנו לפקיד הממונה, והוא ביצע צילום נוסף של האצבעות, אך רק 4 מהן. חשבתי שעושים משהו כזה רק לנגרים שעברו תאונת עבודה…

ברלין קיבלה אותנו בסבר פנים יפות. רכבת חדישה ומפוארת הסיעה אותנו עם שתי החלפות במשך חצי שעה למרכז העיר. בתחנות אפשר היה להבחין על פי מודעות הענק מה מעסיק את פרנסי העיר בימים אלה, הבחירות המחוזיות המתקרבות.

לצידן הופיעו הוראות חדשות איך להשתמש באסלות בתי השימוש, "לא לשפוך לאסלה שומנים ושמנים, על מנת לשמור על טוהר המים שלנו". תהיתי האם הם ממחזרים את השפכים למי שתייה? ללא ספק. ההייטק בגרמניה מפותח מאוד אם כך.

נכנסתי לסופרמרקט הקרוב וגיליתי שרוב המוצרים נמכרים בחצי המחיר בהשוואה לארץ. מוטב שפרשני הכלכלה בטלוויזיה לא יבלבלו את המוח שישראל יקרה רק ב-17%. ויש לי דוגמאות רבות לכך.

ברחובות הראשיים אפשר להבחין בעמדות קטנות המאוישות על ידי פעילים מבוגרים ואו צעירים, הממליצים להצביע למפלגה מסוימת. נתקלתי במודעה של השמאל – Die Linke. יש להם מנהיגה בעלת מבט חמור, אך פה מלא חיוכים. שאלתי את הפעילים: "אם אתם שמאל והמודעות שלכם בצבע אדום, האם אתם פשוט קומוניסטים?" הייקה המבוגר ענה: "אנחנו קומוניסטים וגם לא קומוניסטים", "אם כך, מתי תחליטו מה אתם?" הוא ענה: "המנהיגה שלנו תקבע כשהיא תיבחר, ואז יהיה נהדר בגרמניה". "ומה צופים לגביכם הסקרים"? הוא ענה: 20%. ומהי עמדתכם כלפי היהודים?", התשובה הייתה: "אין לנו עמדה".

אפרופו אין עמדה לגבי היהודים, כאשר אני מהלך ברחובות בברלין, אני נתקל מדי פעם ב"אבני נגף" על המדרכות. אלה קוביות פליז המשובצות בתוך המדרכות ליד בתים בהם התגוררו יהודים בברלין לפני מלחמת העולם השנייה. על כל אבן נגף מעין זו רשום שם הדייר היהודי, מקום ותאריך הולדתו, והמקום בו נספה. אי אפשר להתעלם מהנקודה היהודית.

ומשהו אופטימי לסיום, קראתי בספר שהיו יהודים ששירתו בצבאו של היטלר מבלי שהנאצים זיהו אותם. בתקופת המלחמה הנאצים פירסמו כרזה ועליה תצלום של חייל גרמני ארי, ששימש דוגמא לחייל האידיאלי. לא תאמינו, החייל המצולם היה יהודי!

נ.ב. מפלגת השמאל זכתה ביותר מ-25% בבחירות המקומיות ויש האומרים שהמועמדת לראשות העיר אליף ארלפ, שמוצאה טורקי, עלולה להיות "הממדנית" של ברלין.