אורי שרון מחיפה חושף פרשה מוזרה שיכולה להתרחש (האומנם?) רק בעיר מגוריו (ואולי גם בחלם…)
א
עוד מעט ישטוף הגשם את ערי החוף.
הוא יחסוך מהעגלון את עגלתו לשטוף.
אז הסוס המזדקן יגיב בצהלה
כאשר ירתום עצמו מהר לעגלה.
ב
זו כמעט שיגרת יומו של מוטקה העגלון
כאשר אשתו רחל ניצבת בחלון.
היא שואלת את עצמה מתי יואיל לבוא.
בתגובה משיב הסוס בטלטלו זנבו.
ג
האישה מודה לסוס. זה נוהג יום יומי.
בשבילם מנהג כזה הוא צורך קיומי.
ההבדל מן העבר: למוטקה אין כלל שוט.
הוא ישכב בעגלתו, את חולצתו יפשוט.
ד
לאחר עשרות שנים הסוס מכיר דרכו.
העגלון סומך עליו. יודע מה ערכו.
הקליינטים די קבועים, כמוהם המשא.
כך גם מוטקה מידי יום יוצא אל המסע.
ה
יום אחד עשה הסוס דרכו אל האורווה.
מוטקה שסמך עליו נרדם לו במשובה.
ופתאום שוטר תנועה צעק:
״סע לאחור!״,
אבל מוטקה שנרדם המשיך שם עוד לנחור.
ו
״מ׳תה לא רואה שיש תמרור של ׳אין כניסה???׳״
ככה השוטר צעק. ״לכאן שלא תיסע!״.
״התמרור כלל לא היה פה עד ליום אתמול״
התעורר אז מוטקה וביקש עליו לחמול.
ז
״חוץ מזה הסוס כלל לא מבין בתמרורים״,
התחכם אז מוטקה ובכה בכי תמרורים.
הוא השתיק את השוטר ולדבריו נכנס:
״אם אתה כזה גיבור – אז תן לו את הקנס!״.
ח
השוטר חיש למוקד טילפן ללא היסוס:
״יש לי עבריין תנועה. לא בן אדם. רק סוס״.
מה פקודה שהוא קיבל? ״אז תן לו אזהרה״.
(בהיסטוריית משטרה כזאת עוד לא קרה…)
*בהתבססות ובהשראת אירוע מתוך ספרו של דייויד סלע: ״בשבוע הבא אמריקה״.
דייויד סלע הוא חיפני בעבר, וגם חבר מוערך מצוות תוכנית הרדיו: ״שישי אישי עם משה טימור״ ב״קול ישראל״ ובתאגיד השידור הישראלי.

