אורי שרון מחיפה תוהה ואולי גם תועה וטועה, ועל כך כתב כך:
א
אומרים שהוא מתנה משמיים.
לא פעם אחת ולא פעמיים.
אפילו שהוא מתנה כה יפה
למה לא היה בה פתק החלפה?
ב
ואם מדברים על פתקי החלפה,
מדוע אומרים בשפה לא רפה,
אך לא מיישמים את אשר כה נדרש,
ולא מלמדים בבתי המידרש
ג
את לקחי העבר בדמות הנביא?
כן, זה השקרן אשר שמו שבתאי צבי,
אשר כה רבים אז נהו אחריו:
יהודים אומללים; המון של עם רב.
ד
וכאן, במרחק של מאות בשנים,
ישנם טיעונים חדשים-ישנים.
מוטב שכולנו נדחה כול דמיון
לפני שכולנו נרד לטימיון…
ה
אבל המציאות היא מכה עכשווית.
היא כה כאובה ויוצרת עווית.
קשה הוא המסר; קשה הבשורה.
היא כלל לא בישרה שיהיה כאן כה רע.
ו
וכאן, בימינו. כן, כאן ועכשיו,
כדאי להמשיך, או אולי זה לשוא?
האם זו הדרך אחת, יחידה?
אודה בכאב: כול הנ״ל לי חידה.
כולי תקווה
שיזרק לקלבוש
הוא והכנופיה שטיפח סביבו
מושחתים פושעים בוגדים עבריינים ומפקירים
זהירות,
חנינה – גושפנקה לכנופיה הבאה ..
במגזר השתלטו כנופיות על המועצות,
במדינה השתלטה כנופיה על הממשלה !!
בהחלט התקופה העכשווית הביאה נביאי שקר משחיים יאיר גולן/לפיד
ועוד כת נוראית בשם קפלן שכל עיסוקם שינאה הפחדה ייאוש סירוב פקודה ואנארכיה
בר כוכבא ורבי עקיבא מתאימים יותר להשוואה מאשר שבתאי צבי כי הביאו אסון פי כמה וכמה על עם ישראל עם הזכרון ההיסטורי הקצר.