מירלה זורק, מגיעה לישראמן אילת • סיפור של כוח, קבלה וניצחון אישי

(חי פה) – על המסלול הקשוח של ישראמן אילת, במקום שבו הגוף נבחן עד הקצה והראש חייב להישאר חד ויציב, תעמוד השנה מירלה זורק, ותזכיר לכולנו שטריאתלון הוא הרבה יותר מספורט. זהו מסע של חיים. מסע של אם, של משפחה, ושל אישה שהפכה את הספורט לעוגן נפשי ודרך התמודדות עם אחד האתגרים המורכבים ביותר שיכולה משפחה לפגוש.

מירלה זורק, בת 46 מקריית מוצקין, אם לשני ילדים, אשת נדל"ן ביום יום וטריאתלטית בנשמה. את דרכה בספורט החלה לפני תשע שנים, כמעט במקרה. “התחלתי לרוץ בקטנה”, היא מספרת בראיון לחי פה. “רצתי עם הבן שלי (היום בתהליך שינוי מגדרי), אחר כך הצטרף גם הבן השני ובהמשך גם בעלי. כל אחד לקח תחום אחר וזה הפך לאורח חיים משפחתי”.

מה שהחל כריצה שכונתית הפך עם השנים, לדרך חיים תובענית ורבת הישגים: השתתפות בתחרויות אופני כביש, חצאי איש ברזל (איירונמן), ובעיקר הישג מרשים במיוחד, זכייה במקום הראשון בישראמן לפני שלוש שנים, בקטגוריה שלה. השנה היא חוזרת שוב למסלול, הפעם למקצה חצי איש ברזל, כשהיא מתאמנת בהנחיית המאמן דן קוני, המלווה אותה כבר תשע שנים.

הספורט כעוגן נפשי והסיפור האישי

מאחורי ההישגים, המספרים והמדליות, יש סיפור אנושי עמוק ומטלטל. אחד מילדיה של מירלה נמצא בתהליך של התאמה מגדרית. תהליך ארוך, מורכב ולא פשוט לא לבן עצמו, ולא להורים המלווים מהצד. “זה לא היה קל”, היא אומרת בכנות. “הרבה אנשים לא מכירים את הסיפור שלי, וחשוב לי לשתף. זה תהליך שמגיע לפעמים בהפתעה, עם הרבה שאלות, פחדים ודאגות איך לעזור לילד, איך לתמוך, ואיך לשמור גם על הילד הקטן ועל עצמך”.

בתוך הסערה הזו, הספורט הפך למפלט. “היו פעמים שהייתי יוצאת לריצה ובוכה. פשוט בוכה תוך כדי. הספורט הציל לי את בריאות הנפש. הוא נתן לי מקום לפרוק הכול, את הפחד, את חוסר האונים, את העומס ולקבל בחזרה כוח”.

כיום, הבת הנמצאת בתהליך של שינוי מגדרי עצרה זמנית את עיסוקה הספורטיבי, “קשה לעשות את הכול במקביל”, מסבירה מירלה, אך מדגישה כי התמיכה המשפחתית נותרה מלאה. “אני שמחה לראות שבחיפה קיימת קהילה תומכת ויש מערך סיוע. חשוב לי להעלות מודעות לנושא הטרנסג'נדרים ולהבין שאין בכך דבר שיש לפחד ממנו, אלא לקבל. כמו כל אמא, גם לי היה קשה בתחילה, אך יחד עם בעלי בחרנו לקבל והספורט היה חלק משמעותי מתהליך הקבלה”.

הרבה מעבר לתחרות

ישראמן אילת, נחשבת לאחת מתחרויות הטריאתלון היוקרתיות והקשוחות בישראל ויש שיגידו גם בזירה הבינלאומית. מסלול הרכיבה, תנאי האקלים והמרחקים הארוכים, הפכו אותה למבחן עליון של סיבולת פיזית ומנטלית. בעולם הטריאתלון נהוג לומר “אם לא עשית ישראמן אתה לא על המפה”.

התחרות, המתקיימת מדי שנה מאז 1987, משמשת כאליפות ישראל הרשמית למרחק הארוך, ומושכת אליה ספורטאים מהשורה הראשונה מישראל ומהעולם. יש בה מקצים של חצי איש ברזל ואיש ברזל מלא, ומירלה תתייצב השנה למקצה חצי איש ברזל, כשהיא יודעת בדיוק לאן היא נכנסת.

לא רק מדליה אלא מסר

עבור מירלה, כל אימון וכל תחרות הם הרבה מעבר למרדף אחרי זמן או דירוג. “ספורט צריך להיות דרך חיים”, היא אומרת. “הוא נותן לנו עוד מקום להתבטא, עוד ערך מוסף לחיים שלנו. זה אורח חיים בריא לגוף ולנפש. בשבילי, הריצה והטריאתלון הם הפסיכולוג שלי. הם עוזרים לי לסדר מחשבות, להתמודד ולהמשיך קדימה”.

ביום שישי הקרוב, 30/1/26, מירלה, תעמוד שוב על קו הזינוק של ישראמן צ'אלנג' אילת, אליפות ישראל במרחק ארוך. עם אופני ה-Canyon הצהובים הבוהקים שלה, עם ניסיון, חוסן נפשי וסיפור חיים מעורר השראה, היא תצא למסלול לא רק כספורטאית, אלא כמי שמוכיחה שאפשר להפוך כאב לכוח ואתגרים אישיים לניצחון גדול.

מירלה זורק, היא לא רק חצי איש ברזל היא לב שלם, פועם וחזק, שמזכיר לנו מהי באמת משמעותה של התמדה, קבלה ואהבה.