בית הכנסת של פירנצה – הלב הפועם של הקהילה היהודית

לכבוד ראש השנה הממשמש ובא, נפנה מבט אל אחד מבתי הכנסת המפוארים של אירופה – בית הכנסת הגדול של פירנצה.

מעל גגותיה האדומים של פירנצה בולטת כיפה ירוקה גדולה, השייכת לבית הכנסת הגדול של העיר – Tempio Maggiore Israelitico. בית הכנסת, שנחנך בשנת 1882, הוא מן המרשימים באירופה ועד היום משמש כליבה הפועם של הקהילה היהודית בפירנצה.

קיצור תולדות הקהילה

נוכחות יהודית בפירנצה מתועדת כבר בימי הביניים. בשנת 1571 הוקם בעיר גטו, שבו נאלצו יהודיה להתגורר במשך מאות שנים.

במהלך המאה ה־19 השתנה בהדרגה מעמדם של יהודי איטליה. בשנת 1848 הוענק ליהודי טוסקנה שוויון זכויות אזרחי, חלק מתהליך האמנציפציה, כלומר ביטול ההגבלות שהוטלו על היהודים בשל דתם והענקת זכויות אזרח שוות.

השינוי במעמדם של היהודים התבטא גם באדריכלות: במקום בתי תפילה שהוצנעו בתוך הגטאות, החלו לקום בתי כנסת גדולים, גלויים במרחב העירוני.

כבר בשנת 1847 החלה הקהילה בפירנצה לדון בהקמת בית כנסת חדש, אולם המחסור באמצעים כספיים דחה את מימוש הרעיון במשך שנים.

דוד לוי – האיש והחזון

המפנה חל בשנת 1868, כאשר דוד לוי (David Levi), מראשי הקהילה היהודית בפירנצה, הוריש בצוואתו חלק ניכר מרכושו לצורך הקמת בית כנסת חדש. בקשתו הייתה להקים „מקדש מונומנטלי הראוי לעיר פירנצה”.

בקשה זו ביטאה יותר משאיפה להקמת בית תפילה מפואר. היא ביטאה את מעמדה החדש של הקהילה היהודית: קהילה המבקשת להיות חלק גלוי מן העיר ומנופה, לאחר מאות שנים שבהן חייה התנהלו במידה רבה מאחורי חומות הגטו. 

האדריכלים

בשנת 1870 הופקד התכנון בידי שלושה אדריכלים: מרקו טרבס (Marco Treves), מריאנו פלצ'יני (Mariano Falcini) ווינצ'נצו מיקלי (Vincenzo Micheli).

מבין השלושה היה טרבס היהודי היחיד, והוא היה מעורב כבר קודם לכן בניסיונות הקהילה לגבש תכנית לבית הכנסת החדש. שיתוף הפעולה בין השלושה הוליד מבנה יוצא דופן המשלב מקורות השראה שונים – מוריים, רומנסקיים וביזנטיים.

על הבניין

בית הכנסת נחנך ב־24 באוקטובר 1882. הבניין הוא מן הדוגמאות הבולטות באירופה לסגנון הניאו־מורי, ששאב השראה מן האדריכלות המוסלמית שהתפתחה בספרד בתקופת השלטון המוסלמי, שהסתיים עם כיבוש גרנדה בשנת 1492 ע״י המלכים הקתוליים פרדיננד ואיזבלה  (שנת גירוש יהודי ספרד).

החזית המרשימה מחופה אבן טרוורטין לבנה ואבן גיר ורדרדה. מעליה מתנשאת הכיפה המרכזית הגדולה, ושני מגדלים ניצבים משני צדדיה. הכיפה והמגדלים מחופים נחושת, אשר קיבלה במשך השנים את גונה הירוק האופייני והפכה לסימן ההיכר של בית הכנסת בקו הרקיע של פירנצה.

חלל הפנים עשיר במיוחד: עבודות עץ וגילוף ברמה גבוהה, עיטורים צבעוניים והזהבות, ודגמים גאומטריים וצמחיים מסוג ערבסקות, השואבים אף הם השראה מן האמנות המוסלמית של ספרד. העיטורים מובילים את המבט כלפי מעלה אל הכיפה הגדולה המכסה את מרכז אולם התפילה.

יהודים ואיטלקים מול הכיבוש הנאצי

לאחר כניעת איטליה לבעלות הברית, ובראשן בריטניה וארצות הברית בספטמבר 1943 וכיבוש מרכז וצפון המדינה בידי גרמניה, נקלעו יהודי פירנצה לסכנת מעצר וגירוש.

רב העיר, הרב נתן קאסוטו (Nathan Cassuto), בנו של חוקר המקרא הנודע אומברטו קאסוטו (Umberto Cassuto), שפירושו לתנ״ך מוכר לדורות של לומדים בישראל, היה מן הדמויות המרכזיות בארגון פעולות ההצלה בעיר. לצדו פעלו הארכיבישוף של פירנצה, הקרדינל אליה דלה קוסטה (Elia Dalla Costa), שלימים הוכר על ידי “יד ושם” כ״חסיד אומות העולם״, ואנשי כנסייה ואזרחים איטלקים נוספים. 

בין המשתתפים ברשת ההצלה היה גם אלוף האופניים ג’ינו ברטלי (Gino Bartali), מנצח הטור דה פראנס, שהעביר במסווה של אימוני רכיבה מסמכים ותעודות מזויפות. גם הוא, כמו הקרדינל דלה קוסטה, הוכר לימים על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם.

בעת נסיגת הגרמנים מפירנצה באוגוסט 1944 הוטמנו בבית הכנסת מטעני נפץ. אנשי ההתנגדות האיטלקית הצליחו לנטרל חלק ניכר מהם, ומטענים נוספים שלא התפוצצו טופלו לאחר שחרור העיר.

קהילת פירנצה היום

כמעט מאה וחמישים שנה לאחר חנוכתו מוסיף בית הכנסת של פירנצה לשמש מרכז פעיל של החיים היהודיים ולא רק אתר היסטורי. במבנה ובמתחם פועל גם המוזיאון היהודי, המציג תשמישי קדושה, כלי כסף, אריגים ומסמכים המספרים את סיפורה של הקהילה ואת יחסיה עם העיר.

בית הכנסת משמש לתפילה, לפעילות תרבותית וחינוכית ולאירועים של הקהילה. האתר הרשמי של יהדות פירנצה מגדיר אותו עד היום כ„הלב הפועם של הקהילה היהודית”.

כך ממשיכה הכיפה הירוקה, שביקש דוד לוי להעמיד בנופה של פירנצה לפני יותר ממאה וחמישים שנה, לסמל לא רק את עברה של הקהילה, אלא גם את המשכיות החיים היהודיים בעיר.

תודות

תודתי לאדריכל דוד פלטרר (David Palterer), מורה בפקולטה לאדריכלות של אוניברסיטת פירנצה וסגן נשיא מחלקת האדריכלות של Accademia delle Arti del Disegno בעיר, ולגב׳ מוניקה הגן (Monica Hagen) מהמוזיאון היהודי של פירנצה, על סיועם בהשגת החומר הצילומי לכתבה.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.

לכל קוראי המדור שלוחה ברכת שנה טובה, בתפילה ש״תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה״!