הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.

בטור זה נציג בכל שבוע, פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

אשבל ארץ-ישראלי

בן-שיח ים תיכוני, שכולו מכוסה כסות לבידה-מלבינה של שערות צפופות זעירות, שגובהו 60-20 ס"מ. אופייני לבית-גידול של סלעים וצוקים. הצמח "ירוק-עד", אבל לא ממש ירוק: העלים, הגבעולים ואף הגביעים של אשבל ארץ-ישראלי מכוסים שיער לבן הדוק במשך כל השנה. הצמח אנדמי ללבאנט-גדל בארץ-ישראל ובסוריה בלבד.

עלים: העלים נגדיים, יושבים, בסיסיהם אף חובקים מעט אך הגבעול. העלים אזמליים, התחתונים מוארכים, העליונים משולשים, עלי התפרחת דמויי ביצה או מעויין.

גבעול: הגבעול גלילי, רק בצעירותו הוא קצת מרובע כמקובל במשפחת השפתניים.

פריחה: האשבל פורח בעיקר בחודשים מרץ-יוני וספטמבר–נובמבר.

פרחים: הפרחים דו-מיניים, כפולי עטיף, דו-שפתניים, ערוכים בקבוצות של 5 בחיק העלים העליונים. הגביע בעל שיניים שוות, אורך הגביע כ- 7 מ"מ, אורך הכותרת כ- 9 מ"מ. צבעם סגול בהיר, לפעמים כהה. לפרח 4 אבקנים.

תפוצה: אשבל ארץ-ישראלי נפוץ בכל חלקי צפון הארץ ומרכזה. תפוצתו בארץ: גולן, חרמון, גליל, עמקים, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה.

מקום לפגוש את הצמח השבוע

• גבעת העיזים בהמשכו של רח' סורוקה ברמת בגין.
• המשך ברחוב סורוקה עד העיקול לרחוב בני ברית.
• צא דרך השער בגדר החזירים, המשך במורד השביל בכיוון מערב.
• המשך עוד כ-300 מטר אחרי תחנת הטרנספורמציה.
• כ-50 מטר לפני מפגש השביל בשטח הפתוח פנה ימינה בשביל עיזים (שגם הוא מגיע לשטח הפתוח).
• בעיקול שביל העיזים תוכלו לראות שני שיחים  של אשבל ארץ-ישראלי.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על אשבל ארץ-ישראלי.

אגדה על אשבל ארץ-ישראלי

פעם, על גבעה סלעית בין עצי זית ושקדיות, צמח לו בן-שיח קטן בשם אשבל עליו היו דקים וירוקים, ופרחיו השפתניים סגולים-עדינים.

אשבל היה מאושר בחלקו. הוא אהב את הרוח המלטפת, את השמש החמימה ואת השקט של הסלעים שסביבו. אבל לעיתים היה מרגיש מעט בודד. כל שאר הצמחים: הקידה, הלוטם והאזוב, גדלו בקבוצות, ואילו הוא עמד לו לבדו על סלע גבוה.

 יום אחד טיפסה אל הגבעה לטאה קטנה. היא עצרה לנוח בצילו של האשבל ואמרה: “איזה מזל שאתה כאן! אין כמעט צל בגבעה הזו.”

האשבל חייך. “אני אולי לא עץ גדול רק בן-שיח קטן, אבל אעשה כמיטב יכולתי להגן עלייך מהרוח והשמש."

מאותו יום, הלטאה חזרה שוב ושוב. והיא לא היחידה, גם דבורה עסוקה, פרפר לבנבן ואפילו שבלול רדום מצאו מחסה בין עליו.

אבל אז, בסתיו אחד, הגיע רוח חזקה במיוחד היא שרקה בין הסלעים, ניסתה לעקור את הצמחים ממקומם. "אשבל! אחוז חזק!" קראו לו הצמחים שלידו.

האשבל התכופף, נשען על הסלע האיתן מתחתיו, ואמר לרוח: “את יכולה לנסות, אבל אני שומר הגבעה. השורשים שלי עמוקים בין הסלעים, ואני לא אזוז מכאן.”

הרוח נשבה ונשבה, אך אשבל עמד בגבורה. כשנרגעה הסערה, כל בעלי החיים חזרו סביבו ושיבחו אותו על עמידתו האיתנה.

מאז, בכל אביב וסתיו, כשמתמלאים הסלעים בפרחיו הסגולים הקטנים, אומרים ילדי הכפר הסמוך:
“ראו, זהו אשבל ארץ-ישראלי שומר הגבעה, בן-שיח קטן עם לב גדול, ששומר על כל מי שבא לנוח בצידו”