אין ספק שהסתיו זו עונה טובה לטיולים, לצד מזג אוויר מסביר פנים ישנם צבעי שלכת מרהיבים, באתרים שאט אט, מתרוקנים מתיירים והמחירים חוזרים להיות שפויים. אבל את הערך המוסף האמיתי אנו, תושבי הצפון, מקבלים בשדה התעופה הקטן והיעיל שלנו, נמל התעופה חיפה. סדר גודל של עד חמש שעות מהבית לאתונה, הזמן שלוקח בדרך כלל מהבית עד להמראה בנתב"ג.
היעד – צבעי שלכת
מסלול הטיול הפעם לא הוגדר מראש אלא רשימת האתרים: דלפי, מטאורה, אולימפוס, חצי האי פיליון. סיבוב חביב בכמעט צפון יוון. הטיסה נרכשה מראש, הרכב הושכר והמלונות נקבעו במקום, כל יום עבור היום שאחרי, ספונטני ובהתאם למזג האוויר, שהפעם הסביר פניו בכל יום מחדש.
אינני יודע מה גרם לנזירים לטפס על הצוקים ולקבוע שם את משכנם, יש האומרים רדיפה, יש האומרים קירבה לאלוהים ויש החושבים שנמאס להם מחברת בני האדם על פני האדמה. זה לא משנה זה מרשים. ששת המנזרים ששרדו, בראש צוקים, חלקם נגישים יותר, חלקם פחות, הם עדות ליכולת מופלאה של נחישות ועבודה קשה. קשה לעמוד מולם ולא להרהר בכוח רוחו של האדם.
המשימה – שלכת
המשימה העיקרית לצד העתיקות והמנזרים העתיקים הייתה שלכת. כמה שעות בודדות מחיפה ושלכת אמיתית של צפון אמריקה (הכותב חי בעבר בקנדה) צהוב, כתום ואדום, מנקדים את ההרים, לצד ירוק רענן של אוויר נקי. הרחק מהאובך והירוק המאובק שלו אנו רגילים. העין לא יודעת שובע ועדשת המצלמה מתקשה להכיל את תתי הגוונים.
מלכודת תיירים
מה עושה כפר קטן, בקצה כביש מתפתל שאינו מוליך לשום מקום? איך הוא מושך תיירים ומבקרים? אז באחד פתחו גלריות לרוב, מול נוף מרהיב ובשני צבעו כל דבר שאפשר, ספסל, אבן, קיר במגוון צורות וצבעים ויוצרים נקודות עניין.
עתיקות
אדמת ישראל מלאה בשרידים, כולם עברו כאן לאורך ההיסטוריה ולכן עתיקות הן לא חדשות עבורנו. ללכת בדלפי, לא שונה מללכת בקיסריה (למעט העובדה שבוני הערים היו שונים) ובכל זאת יש משהו שונה. אולי זה האויר הנקי, אולי ריחות הסתיו ואולי הניקיון וכנראה גם השילוב.
דיון צילום: אבי אלבאום
אז מה עם האולמפוס ?
האולימפוס הוא הר מרשים, אלפיים תשע מאות וקצת מטרים גובהו (מעט יותר מהחרמון), מלא שבילי טיול, חלקם, חלק מרשת השבילים E4 החוצה את אירופה ובעונה זו, הסתיו, הוא מספק מראות מרחיבי נפש, לצד טיולים בשבילי יער רוויי חמצן.
המלצה לסיום
יוון בסתיו, המראה ונחיתה מחיפה ולהיות ספונטניים.
טיול באחת המדינות הכי אנטישמיות כרגע באירופה – דווקא לא אנטישמיות ממסדית אלא עממית וכעת מתודלקת מהמימון הזר (קטאר) לארגוני השמאל הקיצוני היווניים.
והשאלה: למה?