הדיבר האחד עשר

וולטר קליי לאודרמילק (1888–1974) היה מדען אמריקאי שהתמחה בשימור קרקע ומים. הוא עבד בשירות שימור הקרקע של ארצות הברית, ובשנות ה־30 וה־40 סייר ברחבי העולם במסגרת עבודתו וניסה להבין מדוע תרבויות מסוימות שגשגו ואחרות קרסו.

במסגרת סיוריו הרבים הגיע גם לישראל.

לאודרמילק, שלא היה יהודי, התאהב במפעל החלוצי קיבוצי של ייעור, שימור הקרקע ופיתוח החקלאות וכתב על כך ספר – ארץ ישראל, הארץ היעודה. הספר מכיל לא מעט רעיונות שמומשו במהלך השנים כמו שימוש במי הירקון להשקיית הנגב, חזון שמומש במוביל הארצי.

לאודרמילק היה מיוזמי וממקמי הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון ועמד בראשה למשך מספר שנים. בחזית הבניין ישנו שלט בעברית ובאנגלית עם הדיבר האחד עשר אותו חיבר לאודרמילק.

"וירשת את האדמה הקדושה כסוכן נאמן, ואת אוצרותיה ופירותיה תשמור מדור לדור"

הציווי הזה של לאודרמילק הוא פועל יוצא ממחקריו הרבים על שרידותם של תרבויות, אשר את תוצאותיהם ניסח, קודם לבואו לישראל, בתמציתיות רבה: "ציוויליזציות אינן נופלות רק בגלל מלחמות או משברים פוליטיים; הן קורסות כאשר הן הורסות את הקרקע, המים והיערות שעליהם הן נשענות."

בהמשך הדיבר משאיר לאודרמילק הוראות הפעלה מפורטות למדי:

• לשמור על הקרקע מפני סחף
• להגן על מקורות המים מפני התייבשות
• לשמור על היערות
• למנוע רעיית יתר
• להעביר לדורות הבאים ארץ פורייה יותר מזו שקיבלנו

לאודרמילק מזהיר בסופו של הדיבר ואומר שאם האדם ייכשל בשליחותו כשומר הארץ, השדות יהפכו לעקרים, הגאיות ייהפכו לטרשים, והדורות הבאים יחיו בעוני או יאבדו מעל פני האדמה.

מהפכן סביבתי

הטענה הבסיסית של לאודרמילק, הטענה בבסיס הדיבר האחד עשר שהאדם אינו בעל האדמה אלא נאמן שלה בלבד ותפקידו לשמר ולפתח אותה עבור הדורות הבאים והם, בתורם, ימשיכו הלאה היא הבסיס של מושגים כמו קיימות ופיתוח בר-קיימא שהם היסודות של התנועה הסביבתית כיום, אולם לא היו כלל בשיח לפני שמונים שנה, כשלאודרמילק דיבר על כך.

לאודרמילק היה בין הראשונים שהציגו גישה מערכתית שבה מים, קרקע, יערות וחקלאות אינם תחומים נפרדים אלא מערכת אקולוגית אחת.

בעולם של שינויי אקלים, שריפות, שיטפונות והידלדלות קרקעות, המסר של לאודרמילק אינו רק קריאה לשמור על הטבע היא הפניית הזרקור לכך שהשאלה היא לא איזו ארץ קיבלנו אלא איזו ארץ נשאיר אחרינו וזו שאלה אקטואלית לא רק בהקשר של שימור קרקע ומים אלא גם בהקשר האורבני של פיתוח עיר על חשבון הטבע שסביבה.