המלחמה עם איראן – אין טיסות לישראל: שעה לפני הנחיתה בישראל, המטוס הסתובב. הקברניט הודיע שהמצב הבטחוני לא מאפשר נחיתה בישראל. פרצה מלחמה. שוטרי משטרת הגבולות בנאפולי ביטלו לנו את היציאה על ידי שני קווים בחותמת. זהו. תקועים באיטליה.
אלה לא טיסות חילוץ
המושג המגוחך של ״טיסות חילוץ״ צריך לעבור מהעולם בהקשר הזה. אנחנו לא הולכים למות מרעב ברכס הקלימנג'רו. אנחנו בסדר.
הרגשה של תלישות וחוסר ודאות
אנחנו רוצים לחזור לישראל בהקדם האפשרי, לא כי אנחנו נהנים לרוץ בלילה לממ"ד אלא כי כבני אדם יש לנו צורך בסיסי בוודאות ובשליטה. ובחו"ל, בזמן מלחמה, ישנה הרגשה של תלישות וחוסר ודאות וישנה גם עבודה והתחייבויות ואפילו נכד חדש שנולד, ובנתיים רואים רק בתמונות.
לאחר שהתמקמנו והבנו שיש לנו לפחות שבוע לשהות כאן, בדרום איטליה, התחלנו את המסע מנאפולי לקזרטה, לאמלפי, לסורנטו והיעד רומא. בשעת כתיבת שורות אלו עדיין אינני יודע האם אכן נטוס חזרה כמתוכנן מרומא לישראל במועד אבל אני אופטימי. החיים לימדו אותי כי פסימיות איננה תוכנית עבודה טובה.
דגלי אשף, גם בכפר נידח
דגלי אשף יש הרבה בארצו של מוסליני. אבל אנחנו לא מרגישים באנטישמיות באוויר. לא אחת נשאלנו מהיכן אנחנו ולא חשתי ביחס עוין, כשאמרתי מישראל. אינני מומחה אך רוב הערבית ששמעתי ברחוב נשמעה כערבית מרוקאית – לובית ומה שבאמצע ולא ישראלית רבתי. אבל כאמור דגלי אשף, גם בכפר נידח בראשו של צוק, מעידים לאן נושבת הרוח.
הגעגועים והצורך בכביסה
אנחנו מחוץ לעונת התיירות, ישנם אתרים רבים סגורים והתנועה בכביש המתפתל לאורך חוף אמלפי נסבלת. מזג האוויר נעים, בנתיים ללא אף יום גשם, קר להתרחץ בים והקושי העיקרי כרגע הוא הגעגועים והצורך בכביסה, נסענו לביקור קצר שמתארך. אז לא לדאוג לנו, אנחנו נחלץ את עצמנו במהרה.
אם אתם כבר שם אז תנו קפיצה לאי המקסים איסקיה.יש שם בריכות מים חמים