אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה מַפְלִיג בְּדִמְיוֹנוֹ אֶל אֶרֶץ "רְחוֹקָה" וְזֶה אֲשֶׁר דַּלָּה דִּמְיוֹנוֹ הַבִּלְתִּי מְחַיֵּב, גַּם לֹא אֶת שֶׁלּוֹ…
הַתַּלְיָן הַשְּׁלִימַזְל
א
הַתַּלְיָן הֵקִיץ עִם בוקר
וּבָדַק "עֲנִיבוֹתָיו". הוּא "הִרְבִּיץ שְׁלוּק" "גּ'וֹנִי ווֹקֶר" וְסָפַר עֲווֹנוֹתָיו:
ב
רַק אֶתְמוֹל תָּלָה עֵינַיִם בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית. וּבְמַהֲלַךְ בֵּינַיִם הוּא שִׁנָּה אֶת הַחֲזִית:
ג
קוֹדֵם כֹּל שִׁמֵּן ת'חבל שֶׁהִדֵּק אֶת מִכְנָסָיו. כָּךְ הִקְטִין קְצָת אֶת הַסֵּבֶל שֶׁגּוֹרְמִים לוֹ מַעֲשָׂיו.
ד
שֶׁהֲרֵי כְּלָל לֹא רָצָה הוּא לתלין* אֶת נִדּוֹנָיו.
הָאֱמֶת שֶׁלֹּא מָצָא הוּא
אֵיךְ לסגוד לַאֲדוֹנָיו.
ה
וַאֲדוֹן זֶה, כֹּה מַתְאִים לוֹ
לְהַדֵּק אֶת הַקָּצֶה
שֶׁל הַחֶבֶל. אִם נָעִים לוֹ
אוֹ שֶׁלֹּא. אִם כָּךְ יִרְצֶה.
ו
הִנֵּה רַק לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם
הַתַּלְיָן הִשְׁלִים מִנְיָן
עִם נִדּוֹן שֶׁאָז הוּבָא עִם
עוֹד שְׁמוֹנָה שֶׁבָּעִנְיָן.
ז
בתחילה כָּרוֹז הִכְרִיז לוֹ
לַצִּבּוּר לְהִתְכַּנֵּס.
אַךְ חֶלְקוֹ מַמָּשׁ "הִבְרִיז" לוֹ,
אַךְ צִפָּה מַמָּשׁ לְנֵס
ח
שֶׁהַחֶבֶל הֵן כֹּה דַּק הוּא.
יֵשׁ סִכּוּי שֶׁיִּקָּרַע.
סְבִיב גָּרוֹן לֹא מהודק הוּא.
זֶה אָכֵן מָה שֶׁקָּרָה:
ט
הַנִּדּוֹן נָפַל אַפַּיִם;
עַל הָאֲדָמָה רָבַץ.
""קְצָת" קָהָל מָחָא כַּפַּיִם;
הַתַּלְיָן קִבֵּל שָׁבָץ!
אֶפִּילוֹג
כָּכָה זֶה בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ:
הַתַּלְיָן הוּא כְּלִי שָׁרֵת.
גַּם אִם זֹאת לֹא אַשְׁמָתֵנוּ –
אִם תָּלָה – לֹא הִתְחָרֵט…
אורי ידידנו
כל הכבוד כרגיל עם דמיון ורמיזה
ואמן של המילים הניקוד והחריזה