(סיפור על בניין) – בחיפה, ברחוב נורדאו 23, שוכן מבנה שהיה למוקד חינוכי משמעותי: בית הספר הפרטי "אבן-פנה". ייחודו של בית הספר היה בהיותו גם מקום מגוריו של מייסדו ומנהלו, דוד אבן פינה.
בי״ס אבן פינה: מוסד חינוכי יוצא דופן
בית הספר "אבן-פנה" נוסד בשנות ה-30 של המאה ה-20 כבית ספר תיכון ערב פרטי, שנועד במיוחד לנוער עובד שנאלץ לסייע בפרנסת משפחתו. כעבור עשור, התרחב המוסד ונוסף לו גם בית ספר תיכון בוקר, מה שהרחיב את טווח השפעתו החינוכית.

החזית לרחוב נורדאו
בית הספר פעל באותו הבניין בו התגורר המנהל, דוד אבן- פינה ואשתו. הבניין היה בן שתי קומות, מעל קומת מרתף. דירתם של הזוג אבן פינה פנתה עם החזית לרחוב נורדאו. קומת המרתף היתה פתוחה לחצר מונמכת ביחס למפלס הרחוב וגרם מדרגות קישר בין מפלס החצר לבין הרחוב. חזית הבניין היתה מחופה אבן בעבוד ״טובזה״. בשנים האחרונות נעשו שנויים בבניין אך באופן כללי, אופיו המקורי נשמר.
לימוד מקצועות ליבה
הלימודים התנהלו בקומת המרתף של הבניין, שכללה 3-4 חדרים קטנים וצפופים, בהם למדו 10-15 תלמידים בכיתה. צוות ההוראה הצנוע, שמנה 4-5 מורים בלבד, לימד מקצועות ליבה כמו מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית, תנ"ך, ספרות ולשון. בנוסף, המנהל דוד אבן פינה לימד היסטוריה וגיאוגרפיה. בית הספר, על שתי שלוחותיו, נסגר בשנת 1969.
דוד אבן פינה: המחנך, הציוני, והאדם
דוד אבן פינה (1901–1988), נולד בשם תיאודור אקשטיין בעיר ברסלאו אשר היתה עד לסיום מלחמת העולם השניה בשליטה גרמנית (כיום ורוצלב, פולין). הוא היה דמות מרכזית בחינוך הישראלי ובחיפה בפרט. עם עלייתו לארץ ישראל, התיישב בחיפה וייסד בה את גימנסיה "אבן-פנה" – מפעל חייו שנועד לקדם חינוך איכותי, במיוחד בקרב שכבות מצוקה.
אבן פינה היה איש חינוך מסור, ותלמידיו, בהם שדרן הטלוויזיה חיים יבין, זכרו אותו כ"יקה רזה, גבוה, מזוקן, יהודי דתי לבוש שחורים". הוא נודע כדמות סמכותית ומעוררת יראה, שהקפיד על כללי לבוש ומשמעת מחמירים.
מעבר לפועלו החינוכי, אבן פינה היה פעיל פוליטי, ידוע כאוהד מושבע של חבר הכנסת מנחם בגין וכאחד מתומכי רעיון ארץ ישראל השלמה.
בשנת 1970, לאחר פרישתו לגמלאות, חידש אבן פינה קשר מיוחד: התכתבות עם חברו מימי בית הספר בברסלאו, הגנרל הגרמני ריינהארד גהלן, נאצי לשעבר שעבר לעבוד עם ה-CIA לאחר סיום המלחמה. התכתבות זו חושפת עניין הדדי בהיסטוריה צבאית ובגיאופוליטיקה של ישראל, ומסמלת ניסיון של שני החברים לגשר על התהום העמוקה בין העמים.
הוקרה על פועלו החינוכי והציבורי הגיעה בשנת 1973, כאשר דוד אבן פינה זכה בתואר "יקיר העיר חיפה". תואר זה הוענק לו על תרומתו המשמעותית לקידום החינוך, הקמת הוצאה לאור של ספרי לימוד וניהול קרנות מלגות לתלמידים.

סוף דבר: מורשת של בניין ואדם
בניין בית הספר ברחוב נורדאו הוכרז כ"בניין לשימור", לא בשל איכויות אדריכליות יוצאות דופן, אלא בעיקר בשל חשיבותו ההיסטורית כמוקד חינוכי ומרכז לפעילותו של דוד אבן פינה.
גילוי נאות:
כותב שורות אלו למד בבית ספר ״אבן פינה״. ככזה, שמורה לי פינה חמה במיוחד למוסד . בין כתליו, בשנים 1962-1963, מצאתי את מקומי כעולה חדש יחד עם חברי היקר, רמי ברייר ז״ל. הקשר המיוחד הזה, שנרקם בין שני נערים שעלו מרומניה, יחידים בין כל התלמידים האחרים, צלח למעלה משישה עשורים, עד שנגדע באופן מצער אך לאחרונה.
קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
בשנת שמונים ואחת ושתיים שמונים ושלוש הייתי מנקה להם את הגינה הכרתי את דוד ואת אשתו סופיה הם היו מבוגרים ואני הייתי נער בן 17 הם היו אנשים מבוגרים ונפלאים .. אחרי הניקוי של החצר ישבנו תמיד לדבר במרפסת על הנושאים על כל מיני נושאים .. והכסף תמיד חיכה לי מתחת למפה השולחן בתוספת היוקר אם הייתה כזאת .. נ.ב ג
ם את שבח וייס ראיתי באחת התמונות המחזור
חלוץ
אני בוגרת.ביה"ס.
ביה"ס התרחב ומס. תלמידיו הלך וגדל. במרוצת הזמן הועתק לרחוב בר כוכבא. אשתו סופי לימדה אנגלית. למדנו גם פיסיקה וכימיה. ותושב"ע
.
תודה לכם על ההזמנה לסקר מבנים מעניינים בחזותם או תולדותיהם …ומציעה שהדגש יוסט דווקא למאבקים שמתקיימים בימים אלה יל מבנים ערכיים מאד שהירייה לא מצאה לנכון בסקריה ובדיוניה להגן עליהם בדגש על הכרמל. …הרשימה לצערי ארוכה היא ורק כאשר יש פגיעות הדבר צץ כמאבק בכתבותיכם ולא מנוצלת במה זו לנושא.
ואין זו הפעם הראשונה שאני מציעה….
מוריה 76. מוריה 88. מוריה פינת שדרות הנדיב. מעברות 7. דרך הים 94. ירקון 12 ו15 המתבשל. מרגלית 17 בו אנו במלחמת חורמה…ירקון 16. מתחם מושלי. שדרות הצבי…שני בתים בהפקדה ודיון ואחד בהרס מתקדם. ומדוע סקרי השימור שבוצעו עדיין בכספת?? זהו חומר ציבורי שהושקעו בו משאבי ציבור וצריך לעמוד לדיון ציבורי.
העלמות כל הוושיגטוניות החסונות כסמל בחזית בניינים אף כי הופיעו בסקרי העצים לשימור. דחילק.. תתעוררו בבקשה..
ובמיוחד כל נוף המורדות והואדיות. לסקר ברצינות …. העיקר זה הדר ?? שם אין כמעט סכנה להרס מבנים בעלי אופי למזלנו בשל ערך קרקע נמוך . אז שוב ושוב לטייל שם??
נוסטלגיה זה נחמד..אבל מאבק לחא פשרות על ערכיות אדריכלית חשוב פי כמה לעיר בהיבטים של איכות חיים ושמירה לדורות העתיד וחסר בתשתיות.