מיזם "שעה של פוקוס" מספק שיעורים חינם למאות תלמידים מפונים – מלחמת ישראל איראן

(חי פה) – בימים שבהם תלמידים רבים מוצאים את עצמם מנותקים ממסגרות חינוכיות בשל מלחמה, פינוי או חוסר יציבות – מיזם "שעה של פוקוס" מוכיח איך יוזמה אחת, שנולדה מתוך כאוס, יכולה להפוך לאי של שגרה וללמידה. מדובר בפרויקט התנדבותי שמעניק שיעורים פרטיים חינם דרך הזום לתלמידים מפונים מכל הארץ. עד כה השתתפו בו מאות מתנדבים ונעזרו בו מאות תלמידים, ולא נראה שהוא יעצור בקרוב.

היוזמה נולדה מחדרי המלון של מפוני הדרום

הכול התחיל בתחושת תסכול. אהד תשובה, סטודנט להנדסת חשמל בטכניון ולוחם במילואים: "למדנו בקרב שיעורים משמעותיים בערבות הדדית. ניסיתי להבין איך אני יכול להעביר את השיעור שלמדתי בקרב – לחיים האמיתיים". בתחילת המלחמה, אהד מצא את עצמו ללא שיבוץ למילואים. הרצון העז לתרום הוביל אותו למלון בהרצליה, שבו שוכנו מפונים מהדרום, שם הוא הדריך ולימד ילדים שהיו מנותקים מהמסגרת הבית-ספרית.
לדבריו, "לאחר כחמישים ימים במלון, גויס למילואים בעזה. כששב מהחזית, לאחר לוויות של חברים קרובים, חיפש דרך נוספת לתרום."

רעיון פשוט, השפעה עמוקה

בתוך קבוצת חברים בטכניון, שלו שריקי זרקה רעיון: "אם נהיה חמישה עד עשרה סטודנטים ונתחיל להעביר שיעורים פרטיים – זה יכול להיות מאוד משמעותי". ואכן, כך היה. תחילה זה לא היה קל – פרסום מועט, לוגיסטיקה מורכבת בתאום בין תלמידים למתנדבים. אבל עם הזמן, המיזם צבר תאוצה. כיום הוא פועל שנה וחצי, עבד עם מעל 500 תלמידים ומונה כ-250 מתנדבים.

הטכניון – חממה לא רק להנדסה, גם להתנדבות

המיזם צמח מתוך קהילת הטכניון, אך כיום פועל גם באוניברסיטאות אחרות בארץ ואפילו מחוץ לישראל. הסטודנטים מגיעים ממגוון תחומים: מדעי המחשב, פיזיקה, מתמטיקה, רפואה – וכולם מתגייסים לעזור. לדברי תשובה, "החבורה הקרובה שלי היא בעצם הנהלת הפרויקט, וכל אחד מביא עוד חברים. יש לנו גם סטודנטים מחו"ל שמלמדים דרך הזום. אפילו הטכניון עצמו נרתם – מימן לנו דומיין ואתר, עזר עם עיצוב גרפי ופרסום. אבל עיקר העבודה – בהתנדבות מלאה".

מהמלחמה ללמידה: מתנדבים מכל קצוות הארץ

בין המתנדבים נמצאים גם חיילי מילואים, אנשים שחוו את שדה הקרב ממש, ושבו ממנו נחושים להמשיך ולתת. אחד מהם, לוחם שיריון שנפצע בעזה, לקח על עצמו ללמד שני תלמידים בזום, למרות מצבו. יש גם מתנדבת, מורה לשעבר שחלתה בסרטן – שהמשיכה ללמד מתוך רצון עז לתרום מהידע והניסיון שלה.
"לראות את הנתינה הזו – בלי שום תמריץ, בלי מלגה, בלי שכר – זה מראה עד כמה יש ערבות הדדית אמיתית", מספרים בצוות."

תלמידים מכל הגילאים, מיקוד במקצועות ליבה

המיזם מתמקד בעיקר בתלמידי חטיבת ביניים ותיכון, אך יש גם תלמידים מהיסודי. הדגש הוא על מקצועות שבהם קיימים פערים משמעותיים: מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית. כל מתנדב נפגש עם תלמיד פעם בשבוע, דרך הזום – במפגש אישי, ממוקד ומותאם לקצב הלמידה של כל ילד.
כיצד נרשמים ל"שעה של פוקוס"

סיפור של שינוי: מ-20 ל-70

במיזם מספרים על תלמידה, שפגשה מתנדבת במסגרת המיזם – והצליחה להעלות את הציון שלה במתמטיקה מ-20 ל-70 תוך חודשים ספורים. "היא אמרה לנו שזה הפך אותה מילדה שמפחדת להסתכל במחברת למישהי, לילדה שמרגישה חכמה". הצוות במיזם מספר: המתנדבת והאם של התלמידה יצרו קשר חם, עד כדי כך שהאמא ביקשה לדעת איך תוכל להוקיר תודה למתנדבת – "היא ממש הרגישה שהיא קיבלה אור בתוך החושך".

בניית שגרה – גם בלי קירות

בימי פינוי ולחימה, כשאין כיתה ואין מורה ואין מערכת שעות – "שעה של פוקוס" מספקת לתלמידים מסגרת מינימלית אך קריטית.
"זו לא רק למידה", מדגישים בצוות, "זו תחושת שגרה. זה לדעת שביום רביעי בארבע אתה יושב עם מישהו שמקשיב לך, שמאמין בך, שמכין איתך שיעור – וזה משנה חיים".

אין מניעים, רק לב ענק

המיזם מתנהל כולו ללא מטרות רווח, ללא תקציבים מסודרים וללא תמריצים כלכליים. "יש פה משהו כמעט לא ייאמן – אנשים מתנדבים מהלב, בזמן הכי עמוס של החיים שלהם, פשוט כי הם רוצים לעזור. זה אולי נשמע נאיבי, אבל זה קורה, וזה מרגש כל פעם מחדש", אומר אהד תשובה.

תחושת ריקנות הפכה לעשייה ממלאת

שלו שריקי, אחת מיוזמות התכנית, מספרת כיצד התחושות הקשות לאחר הסבב הראשון של המילואים הפכו לפעולה. "אחרי שחזרתי מהמילואים, הרגשתי ריקנות מוחלטת. כאילו אין לי תכלית. ואז הבנתי – יש משהו שחבריי ואני טובים בו, ובזה נוכל לתרום. אנחנו טובים במתמטיקה, אז נלמד מתמטיקה. אהד אמר שאני חושבת בקטן, והחלטנו להרחיב את התכנית. הפצנו את הרעיון שלנו בפקולטה בטכניון, וזה התחיל להתגלגל. היום זו כבר מערכת ארצית, ואנחנו עדיין ממשיכים לגייס תלמידים וסטודנטים".

תמיכה לא רק לתלמידים – גם למתנדבים

במיזם מגלים שגם המתנדבים עצמם מרוויחים מההתנדבות. "זה עוזר לי להתמודד עם המלחמה", מספר אחד הסטודנטים, "זה נותן תחושת שליטה. אני עוזר למישהו – וזה עוזר גם לי". אחרים מציינים שהקשר עם התלמידים הפך למשמעותי עד כדי כך שהם מקיימים שיחות מעבר לשיעור, שואלים מה שלומם, מתעניינים.

לא עוצרים – מגייסים עוד

המיזם ממשיך לפעול גם כיום, ומחפש מתנדבים חדשים. "כל סטודנט שיכול לתת שעה בשבוע – מוזמן לפנות. יש כל כך הרבה תלמידים שזקוקים לעזרה", אומרת שריקי.

מיזם קטן שהפך לרשת לאומית

מה שהתחיל בחדר במלון הרצליה הפך למיזם ארצי – עם מאות מתנדבים, מאות תלמידים, אתר אינטרנט פעיל, תמיכה מהטכניון ושיתופי פעולה נוספים. אך עבור מקימיו, הכול התחיל ונשאר פשוט: קשר אישי, שעה אחת בשבוע, ובחירה לתת – גם כשלא חייבים. "הדבר הכי חזק בפרויקט הזה הוא שכולו נולד מהשטח, מהלב, בלי שום גוף ממן או דוחף. פשוט סטודנטים שהבינו שהם יכולים לשנות מציאות – והם עושים את זה", מסכמים במיזם.

להצטרפות כנסו "שעה של פוקוס"