בבניין גדול יחסית, השוכן ברחוב ארלוזורוב 63-65, המעוצב בסגנון הבינלאומי אך מוזנח כמו רבים מהמבנים בסביבה, גדלה הילדה שלימים הפכה לזמרת ירדנה ארזי.
הבניין
הבניין שהוקם כנראה בשנות השלושים של המאה הקודמת, בנוי משני אגפים סימטריים, במבנה הדומה לאות ״ח״. משני צידיה של כניסה משותפת, משתרעת קומת עמודים מפולשת שמקושרת לרחוב ע״י גרם מדרגות ייצוגיות. עורפו של הבניין, הכלול בין זרועות ה״ח״, מוזנח למדי ואינו מממש את יעודו כשטח פרטי פתוח עבור דיירי הבניין. קומת העמודים המפולשת נתמכת ע״י שורת עמודים עגולים, מרשימים, החוצצים בין הרחוב לבין מרחב הכניסה לבניין.
המדרגות המשותפות העולות מרחוב ארלוזורוב, מתפצלות בקומת העמודים לשני גרמי מדרגות שמובילות לכניסות של הבניינים עצמם. כל אחד מחדרי המדרגות מאופיין ע״י חלון אנכי לכל גובהו שממנו היה ניתן להשקיף אל נוף המפרץ, לפחות מן הקומה העליונה. הבניין מאופיין ע״י חלונות סרט, אופקיים ואנכיים, אלמנט שכיח באדריכלות המודרנית. המרפסות הבולטות המתעגלות בקצוות והקרניזים המובלטים משלימים את שיוך הבניין לסגנון הבינלאומי.
כיום, הטיח החיצוני הוא רב-גוני, כיד הדמיון הטובה של המשפצים לתקופותיהם. יש לשער שהטיח המקורי היה בגוון בהיר, כנהוג בבניינים בסגנון הבינלאומי (ראה ״העיר הלבנה״ בתל אביב). באזור זה של הדר הכרמל ישנם עוד בנייני מגורים רבים שמציגים תפיסה תכנונית-עיצובית מתקדמת, ברוח הסגנון הבינלאומי. אחד מהם הוא ״בית הזכוכית״, ברח׳ בר גיורא 21, בתכנון האדריכל תיאודור מנקס שנסקר במדור זה בעבר. מלבדו ישנן עוד לא מעט דוגמאות מאלפות, להן נייחד כתבות בעתיד הקרוב.
ירדנה ארזי
ירדנה נולדה בקיבוץ כברי ב-1951. הוריה נטשו את הקיבוץ כשהיתה בת שנתיים (1953) ועברו להתגורר בחיפה בבניין שברחוב ארלוזורוב 63-65. בחיפה, פתח אביה חנות קטנה למוצרי חשמל. בין לקוחותיו היה המלחין אפי נצר ששנות ה-60 ניהל את המקהלה ״חבורת בית רוטשילד״. ירדנה שהיתה שרה בצופים, בשבט ״משוטטי בכרמל״, זומנה ע״י אפי נצר להצטרף כסולנית ל״חבורת בית רוטשילד״ אחרי שעברה בהצלחה אודישיין . כסולנית, ביצעה ירדנה את השיר ״בואי אימא״ (1965) ובעקבותיו נתקבלה ללהקת הנח״ל והשאר- היסטוריה. הקריירה שלה הלכה ופרחה והיא כבשה שיאים מרשימים שקצרה היריעה מלהזכירם כאן.
ב-1984 נבחרה ירדנה ארזי כ״זמרת השנה״ ע״י מאזיני קול ישראל ובאותה השנה זכתה בפרס ״כינור דוד״. במאי 2024 הוענק לה פרס אמ״י על מפעל חיים.
האדריכל
אם לשפוט ע״פ הבניין עצמו, האדריכל היה מודע היטב לעקרונות האדריכלות המודרנית והסגנון הבינלאומי.
עקרונות אלה קיבלו ביטוי מוחשי בתכנון הבניין, כמו למשל בהרמתו על עמודים ויצירת קומה מפולשת שדרכה נוצר קשר בין החלל הציבורי -הרחוב – לבין החלל הפרטי הפתוח- הגינה העורפית הכלואה בין זרועותיה של ה״ח״. חלונות הסרט, הגג השטוח, המרפסות המעוגלות – כל אלה מעידים על שהאדריכל אכן הושפע ע״ הסגנון הבינלאומי.
אולם, בדיקה בארכיון עירית חיפה במטרה לגלות את זהותו של האדריכל, הניבה תוצאה שלילית, מאחר ולא נמצאו בו מסמכים מקוריים של הבקשה להיתר בחתימת המתכנן.
אי לכך, בשלב זה זהותו של האדריכל היא חידה שממתינה לפתרון.
ואתם, קוראים יקרים, מתבקשים לסייע בפתרון החידה.
סוף דבר
רבים מהבניינים ברחוב ארלוזורוב סובלים מהזנחה. אין סימנים שיעידו כי יש ביניהם כאלה שהוכרזו לשימור למרות ייחודם האדריכלי. חלקם עוברים תהליך שיפוץ בלתי מבוקר וכך מורשת העבר נמחקת. על קירות הבניינים תלויים פה ושם שלטים המכריזים על דירות ״למכירה״ או ״להשכרה״. על הבניין בו גדלה ירדנה ארזי אין כל שלט שמציין עובדה זו שיכולה להיות נקודת משיכה תיירותית. לעומת זאת העיריה הזדרזה וקראה רחוב על שמה בשכונה ״גבעת זמר״ החדשה.
קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
עכשיו כשארזי סירבה להשתתף בהדלקת המשואה ביום העצמאות עם טיעון מטופש. אצלי היא גמרה. אבל . כמובן ובוודאי שבחוגי השמאל היא עולה מעלה מעלה ובצביעות מאוסה יפמפמו אותה היכן שרק יוכלו!
כל מפורסם גדל באיזה בית,דירה ,בניין.
סו וואט?
תודה על תגובתך. המוזר הוא שגם אנשים לא מפורסמים גרים באיזה בית או דירה אבל זה לא מעניין אנשים אחרים.
תודה רבה על התגובך המאלפת. השערתך בקשר לאוראל-זהר נראית סבירה מאוד גם בעיני.
המסמכים קיימים אך יש לגשת פיזית לגנזך לעיין בהם מאחר שהתיק המקורי כולו לא נסרק אלא רק כריכתו וחלקים מעטים ממנו. ממה שהצלחתי לברר רשיון הבניה התקבל באביב 1934 והבניין הושלם לקראת סוף 1935. הסגנון מרמז על אוראל-זוהר (שאהבו קומות מפולשות כמו במעונות אדלר-שיפר באחד העם) או דוד ויטמן, לא מעט יצירות שלהם באיזור בשנים האלה. אך כמובן זו השערה לא קונקלוסיבית. את הקרקע רכשו צמד השותפים רוזנסקי-טיילור כמה שנים קודם לכן.
כן בניין מיוחד הכרתי את אמא של ירדנה ייקית נחמדה עמירה תודה היו ימים יפים וגם היום אין תלונות
ירדנה ארזי התגוררה עם הוריה בבניין הסמוך ולא כאן. התבססת על טעות שפורסמה בעבר
את מי הזקנה הרקובה הזאת מעניינת ?
בחצר האחורית של הבנין היה "גנון שושנה" שהיה לי את הכבוד לבלות בו כשנתיים. גרתי שני בתים משם.
המבנים בהדר עם המון תכנון ומחשבה גם כעבור 80 שנה המבנים האלו מסמלות את היפה והלב והנשמה.
מה שקשה להגיד על חלק מהאנשים שלעת זקנה התהפכו והלכו עם טרלול הקפלניסטים
צודק דובי..
ירדנה ארזי נכס צאן ברזל במוסיקה ובאומני ישראל גם יפה גן חכמה וגם שרה יפה,הביתה השיר הביתה כשהייתי ב82 85 בלבנון נגע בלב כולנו
כולם כחיילים רצו הביתה אך הביתה, בלי פתרון הביתה כשהאויב בפתח כאן מעבר לגדר בלי תוכנית לברוח כמו שעשה אהוד ברק לברוח מהמציאות זו הזיה לברוח מעזה קיבלנו טבח שלא ישכח
לברוח מיהודה ושומרון נקבל אובדן מדינה
דעתי האישית שלא ניתן לעשות הסכמי שלום עם האוב ב100 שנ
ים הקרובות ירדנה אין שלום בכח ואין שלום בנוכחות צד אחד
תודה נוספת לדוד על תיאוריו הקולעים. באשר לבית ירדנה ארזי: למיטב ידיעתי משפחתה התגוררה בבניין הימני (65) במבט מן הרחוב. הצעתי בעבר להצמיד שלטים מתאימים בכניסה לבתים בחיפה שבהם התגוררו סופרים ומשוררים. כך, למשל, אורלנד גר ברחוב מוריה. סופרים נוספים גרו ברחוב חנה סנש. היה זה פועלו של ראש העיר אבא חושי ״למשוך״ סופרים ושחקני תיאטרון לחיפה ולהסדיר את מגוריהם. הנה, ברחוב בצלאל 10 התגורר נער קצת ג׳ינג׳י, שהגיב לשם: אהוד מנור. חזרה לרחוב ארלוזורוב: בבית מספר 71, פינת מדרגות שפינוזה, התגורר ״צמד העופרים״: אסתר ואברהם רייכשטט. הייתי מבאי ביתם. אם אינני טועה: המלחין ביק התגורר גם הוא בארלוזורוב. גדי יגיל – ב״בית השעון״ בהרצל; עדנה לב – ביוסף פינת תל-חי. המלחין פולדי שצמן, שהלחין לחנים לעשרות הצגות (בתיאטרון חיפה ובתל אביב) התגורר ברחוב מיכאל 43. לסיום (בינתיים) גם קובי אושרת היה חיפני. חיים טופול, באירוע לציון 50 שנה לתיאטרון חיפה, רמז בדרכו המיוחדת שאם כול כך הרבה שחקנים החלו דרכם בתיאטרון חיפה ונדדו דרומה – ראוי לבדוק את ה…מזוזות!!!
ביק התגורר בארלוסורוב 98 מול בר גיורא. אדם חייכן ותמיד עליז ושר
זוכרת את ירדנה עם הצמות מטיילת ברחוב ארלוזורוב עם כלבה, וגם את אמה ואחיה. התגוררתי לא רחוק משם – ארלוזורוב פינת בר גיורא. הדר עליון הייתה שכונה מבוקשת ושוקקת חיים בשנות ה- 50 וה- 60. מיטב האוכלוסיה התגוררה בה ובית הספר היסודי ליאו בק ברחוב הלל (לאחר מכן עבר לרחוב גולומב) היה בין בתי הספר הבולטים בחיפה והוציא מתוכו גם מפורסמים כמו יונה יהב וקובי אשרת . ברבות השנים מרבית האוכלוסיה עלתה למעלה לכרמל והשכונה ירדה מזוהרה. העלייה מרוסיה הצילה את הרחוב משיממונו.
ממול ובפנת בלפור עומדת חנות החשמל של האבא סגורה וריקה מאז פטירתו.
לא רק ירדנה גדלה שם גם אמיר.
תודה על המידע, שבת שלום!
איזו חמודה ממש בונבון
תודה רבה, נהניתי מאוד לקרוא.
נהנתי לעלעל
תודה על תגובתך, שבת שלום.
מכירה את הבניין ואת החנות של האבא.
גרתי ליד ברחוב העמק.
נהניתי מהכתבה.
תודה.
תודה על תגובתך, שבת שלום!
חבל שהגברת שכל כך אהבנו כל השנים סירבה לשרת התרבות להשיא משואה וסומנה (גם אם לא ברור אם כתוצאה מנקיטת עמדה פוליטית או תמימה ) בצד של השמאל והמפגינים.
התאכזבתי ממנה מאד שככה אזכור אותה אבל זו זכותה כמובן.
לגבי המבנה יש לו את החן שלו אבל ניכר היה שמיועד עבור אנשים צעירים בתחילת חייהם והגישה אליו קשה במיוחד עם סלים קניות ועגלות ילדים והתקנת מעלית סבוכה במקום זה שלא לומר יקרה מאד
לשרת התרבות?? לדעתי היא שרת התחבורה. השרה רשעת הלב גם לא גינתה את הביביסטים שכינו את ירדנה בוגדת, רק כי היא לא ביביסטית.
האם את גם מאוכזבת ככה מהתצפיתניות? תתביישי לך, ציפורה, לגנות את ירדנה ארזי במקום את הנבחרים שלך.
לימית אכן שרת התחבורה טעות במקלדת,תודה על התיקון כמובן.
הגברת איכזבה אותי מאד כי גדלנו על שיריה היפים ופתאום ככה בגילה נזכור שהלכה בצד פוליטי וסומנה עם השמאל והמפגינים ,ושוב לא ברור אם מנקיטת עמדה או כדי להתרחק מעימותים.
לגבי שאר הטענות שלך הרשי לי לציין שכמעט שלוש שנים חלק ניכר מהמופרעים והמתפרעים שלא מוכנים לקבל את תוצאת הבחירות ומעליבים את נבחרי הציבור שלנו-הם בצד שלך ואותם יש לגנות.
תודה על תגובתך, שבת שלום.
ציפרה צודקת..כתבת בול מה שאני חושבת על ירדנה. חוצפנית שסגרה דייל עם הקפלניסטים
הבית שבו מתגוררת ירדנה ארזי עכשיו, כמו מיצנע ושאר חיפאים מפורסמים שנמלטו מחיפה וגרים בגוש דן והסביבה
צדקת העיר חיפה היא עיר יפה פי כמה עיר תל אביב. עבר לגור שם. כי החיים שם שונים . הבדל בנינו לבינם. עיר של תרבות ובילויים . אנחנו אנשי עבודה. אני אוהבת את העיר חיפה . הטיפוסים הם שונים .
רחוב אדמונד פלג בחיפה זה הרחוב עם הכי הרבה חרא בארץ. כבוד לתושבי הרחוב. כל אחד לוקח את הכלב שלו לחרבן שני בלוקים מהבית שלו והכל טוב. צריך לשנות את שם הרחוב לרחוב החרא על שם האנשים, הכלבים וכמובן העירייה האימפוטנטית שלא מסוגלת לתת דוח על חרא של כלב גם אם הוא יעשה את זה בכניסה לבית של יונה יהב הדמנטי.
זה נוסטלגיה נהדרת בשבילי וכמו שנאמר יש המון בניינים ובתים מאוד מאוד מיוחדים בחיפה שצריך לשים עליהם את הדעת ולטפח אותם. .חיפה יפהפיה, כיום אני גרה בקריות אך נוהגת להגיע באופן קבוע לעיר התחתית ולשכונת הדר.בהדר יש שכנות טובהביו כל האזרחים דבר שאנו צריכים לשמור ולטפח כל הזמן, אני נפגשת עם אנשים משחיזה את השפה הערבית וזה עושה לי כיף גדול. במו ידינו נשמור על איחוד העיר ויופיה, יש לי המון לכתוב על העיר חיפה שאני באמת אוהבת אותה. תודה לכם .
תודה על תגובתך, שבת שלום
מה בדיוק אני אמורה לעשות עם כל האינפורמציה המדוקדקת הזו? אז גדלה שם, נו מה??? הטיח, המדרגות, השיפוץ… וכן הלאה אוקיי אז מה? מה למדתי מזה ד"ר? במה זה פיתח את רוחי?
תודה על תגובתך, אך אינך חייבת לאהוב את סיפורי הבניינים- זה לגיטימי! יש כאלה שדווקא אוהבים אותם. שבת שלום!
לכי תשתי מים קרים תגובה פלצנית לא ראויה.
תמונות עדכניות ואמיתיות של האתרים הללו היו יכולות להיות תוספת מושלמת לאיורים.
תודה על תגובתך, אך במדור זה הכתבות מלוות רק ע״י ציורים. שבת שלום!