יד טלטלה אותי וקול לחש את שמי.
"מה קרה?" שאלתי בחרדה, בכל זאת אנחנו בחצי הלילה.
"קום, מהר, מהר, אנחנו הולכים לרחוב יפו."
לקח לי כמה שניות לצאת מהחלום, להבין שאני במיטה והיד שאוחזת בכתפי שייכת לאימי. בניגוד להיום, בזמנים לא רחוקים, היחס להוראת ההורים הייתה ברמה של 'נעשה ונשמע'. כלומר- אמרו לך? קודם תעשה. אחר כך יש מצב שתזכה ויסבירו לך.
אז קמתי, התארגנתי במהירות וירדנו את כל שישים ותשע המדרגות מהקומה השלישית של הבניין בשיבת ציון 16, חצינו את הכביש לכיוון המרוניטים, חלפנו על פני הנגרייה, (עמרם וקנין עדיין שם) חנות התריסים, מפעל הקמח והכנסייה בעלת הגג התכול ועוד רגע ואנחנו ביפו בואכה כיכר פריז. אבל זה היה קטע הדרך הכי מוזר שראיתי עד אותו הרגע.
מצעד חולי הירח
אמצע הלילה שבדרך כלל שקט ברמה שיכולתי לשמוע את נשימותיה של יונת הבר שדוגרת על אדן החלון שלי, הפך לתזזיתי. אנשים זרמו מכל מקום ונראה כי היעד של כולם, ואנחנו בכלל, היה זהה. אבל זה החלק הפחות מוזר. איך שהם נראו זה מה שריתק אותי מצד אחד וגרם לי לצחקק בלי שליטה מצד שני.
כולם, כמוני, קמו מהר, וללא התארגנות מסודרת מי יודע מה יצאו מהבית. כולם היו לבושים כמובן, אבל העניין שגרם לי לכבוש צחוק פרוע סטייל 'הג'וקר' היה איך שהם היו לבושים. חלק גדול נותרו עם מכנסי הפיג'מה שלהם, כפכפים ואיזשהו כסות עליונה שהשליכו על כתפיהם. היה אחד שעטף את עצמו עם מפת שולחן משובצת אָה לָה שנות החמישים מהקדקוד ושנמשכה והשתפלה עד לברכיו. היה גם אחד עם כובע גרב בנוסח הפלמ'ח ופיג'מה משובצת על מלא. מישהו אחר נעל נעלי עבודה גבוהות וכבדות ולבש מכנסי בד קצרים מדולדלים ולבנים. ולא, אלו לא היו מכנסיים.
נו, טוב, הבנתי את השיגעון
עד שהגענו לרחוב יפו כבר הבנתי את העניין. מחר יום העצמאות והמצעד הצבאי השנתי אמור לעבור בחיפה. אלא שהסיכוי להתקרב ולראות אותו בתוך כל ההמון המריע היה קטן מאד, אבל אנחנו עם של סְטַארְט אַפְּ, לא? במילים אחרות אנחנו מבינים משהו בקומבינות.
הקומבינה הייתה לקום בחצי הלילה, ערב לפני המצעד כדי לראות את החזרה הגנרלית שהחלה אי שם ליד מערת אליהו הנביא וחלפה ברחוב יפו והעצמאות. כך הרבה פחות צפוף והרבה יותר קרוב, למעשה, בשורה הראשונה – וִי. אֵי. פִּי.
אז מה אם הכל מתרחש בשעה לא קונבנציונלית בעליל, ואז מה אם רוב הצופים לידינו שמריעים לחיילינו על שלל כלי הנשק, הרכבים הממונעים נושאי טילי הַהוֹק והטנקים האימתניים נראים כאילו
ברחו הרגע ממוסד לתשושי נפש, ונכון שהרגשתי כמו חלק מאיזשהו סרט זומבים, אז מה…
למחרת כששאלתי את עצמי – איך היה?
עניתי בעיניים נוצצות – חוויה.
כתיבה יפה…! אכן, נקרא… ונשמע… כ"חוויה"-יא-יא-יא…. יו-יו-יו… יה-יה-יה…(בצירה!)😘☺️😂🤗✨️🙏😭
תודה 🙏🙏🙏🌹
ירדתם במדרגות מהקומה ה3 ????????
לא!!!!! באמת ??
אני ירדתי מהקומה ה71 במגדל התיאומים הצפוני את כל ה4000 ומשו מדרגות.
לא ב2001 שנה לפני כי היה לי התערבות עם חבר מי מגיע ראשון למטה….
(וניצחתי.. 500 ש"ח רווח)
ירדנו מהקומה השלישית. אם היינו יורדים מהקומה השבעים ואחת, כמוך, הפוסט היה ארוך מדי.
כגודל המאמץ אורך הסיפור