בית הספר לעיצוב של אוניברסיטת חיפה הוא בית ספר שנוצר בעקבות איחוד בין המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצ״ו חיפה לבין אוניברסיטת חיפה. עד לאיחוד, שימש המרכז האקדמי כמכללה אקדמית להכשרת מעצבים, ששילבה את מקצוע החינוך. בית הספר לעיצוב שוכן ברחוב הגנים 21, בקמפוס במושבה הגרמנית בחיפה.
ויצ״ו
ויצ״ו הוא ארגון נשים ציוני בינלאומי. מקור השם בראשי התיבות של השם האנגלי Women’s International Zionist Organization או WIZO. הארגון נוסד ב-1920 ע״י קבוצת נשים יהודיות במנצ׳סטר בבריטניה וביניהן היתה ורה ויצמן, רופאה, רעיית נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן.
מטרת הארגון היתה לאחד את הנשים הציוניות לשיתוף פעולה למען הגשמת הרעיון הציוני. הכוונה היתה שחברות הארגון יתרמו ויכשירו את הנשים בא״י לפעילות בתחומי החינוך, כלכלת הבית, בריאות, סעד וטיפול בילדים.
לאות הוקרה על פעילותו רבת השנים וההשגים של הארגון, הוענק לו פרס ישראל לשנת 2008 בתחום ״מפעל חיים״ עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
קיצור תולדות מכללת ויצ״ו
המרכז האקדמי לעיצוב ויצ״ו ע״ש נרי בלומנפלד בחיפה הוקם ב-1971 במסגרת התיכון המקצועי לנערות שהוקם ע״י ויצ״ן כבר ב-1939. עד להעברתו למשכנו במושבה הגרמנית, שני המוסדות חלקו את אותו הבניין שניבנה בשנות ה-50 ברחוב חנה סנש.
בשנת 2002 עבר המוסד למשכן חדש, במושבה הגרמנית, בבניין שנבנה תוך הרחבת בניין ישן.
ב-2016 נחתם מזכר הבנה בין המרכז האקדמי ויצו לבין אוניברסיטת חיפה לפיו תהפוך המכללה ליחידה אקדמית של האוניברסיטה.
ביוני 2022, אשרה המועצה להשכלה גבוהה את האחוד בשני שלבים: בשלב הראשון ישתלב ויצ״ו כבית ספר לעצוב של האוניברסיטה ובשלב השני הוא יהפוך לפקולטה לעצוב ואומנות לצד שאר הפקולטות של אוניברסיטת חיפה. כיום, שמו המלא הוא ״ביה״ס לעצוב של אוניברסיטת חיפה ע״ש נרי בלומנפלד ומיסודה של ויצו העולמית״.
תאור הבניין
הבניין החדש של ויצו הוקם על מגרש של עירית חיפה שעליו היה בניין שבו פעל מרכז ״יובל״ למוזיקה ולפני כן שכן כאן ביתה של משפחת פרנק הטמפלרית. העיריה מסרה את הבניין למכללת ויצו כחלק ממדיניות השיקום וההחייה של המושבה הגרמנית.
הבניין נבנה לאחר קיום תחרות מוזמנים בין חברי צוות המורים לאדריכלות של המכללה ובה זכו האדריכלים יורם פופר ואלי הירש.
במקום היה קיים מבנה בן 3 קומות עם חצר פנימית (פטיו). לפי התכנון החדש, המבנה הקיים נשמר אך נוספו לו קומה ועליית גג עם גג רעפים- כדרישת העיריה להתאימו לבנייה של המושבה הגרמנית. כמו״כ נוסף אגף של מקלט ומעליו 2 מפלסים עבור ספריה וגלריה של מחלקת הצלום.
חזיתות המבנה הפונות למזרח ומערב תוכננו כחזיתות אקלימיות הכוללות רפפות עץ במסגרות פלדה לשם הצללה. הפטיו נשמר אף הוא אך במקום שיהיה פתוח לשמים הפך לחלל מרכזי מקורה ע״י חלונות גג (סקיילייט).
במקביל תוכננה ונבנתה ע״י העיריה (באמצעות החברה הכלכלית) כיכר המקשרת את בניין המכללה לשדרות בן גוריון. הכיכר תוכננה ע״י משרד אדריכלי הנוף גרינשטיין-הר גיל אשר זכו גם בתחרות לתכנון רחובה הראשי של המושבה, שד׳ בן גוריון.

המתכננים
אדריכל אלי הירש, נולד ב- 1955 בתל אביב. א. הירש הינו בעל תאר ראשון בהנדסה אזרחית ותאר ראשון (בהצטיינות) מטעם הפקולטה לאדריכלות ובנוי ערים בטכניון.
בין השנים 1992-1995, שימש א. הירש בתפקיד אדריכל העיר חולון. החל מ-1989, הוא מרצה בכיר בצוות המורים של המרכז האקדמי ויצ״ו ובמקביל לפעילותו זו, עוסק בתכנון אדריכלי במגוון תחומים, במשרדו העצמאי (מ-1988) שבו שותפה גם אשתו.
אדריכל יורם פופר, שותפו של א. הירש בתכנון מבנה המרכז האקדמי ויצ״ו, נולד ב-1958 בתל אביב. הוא בוגר תיכון בליך ברמת גן. למד אדריכלות בטכניון והינו בעל תואר ראשון באדריכלות מטעם הפקולטה לאדריכלות ובנוי ערים.
י. פופר שימש כאדריכל ״החברה לפתוח עכו העתיקה״ ובמסגרת זו עסק בשיקום ושימור במגוון פרויקטים. החל מ-1993 הוא משמש כמרצה בכיר ומנחה פרויקטים במרכז האקדמי לעצוב וחינוך ויצ״ו. במקביל, פועל כאדריכל עצמאי במגוון תחומים כגון: תיירות, מסחר ותעשיה, חינוך, בריאות, מגורים ועוד׳.
אות העצוב
בניין המרכז האקדמי ויצ״ו קיבל את אות העצוב לשנת 2007 בקטגוריה של מבני חינוך.
תו ״אות העצוב״ מוענק על ידי אגודת האדריכלים ואגודת מעצבי הפנים. מעניקי הפרס ציינו בנימוקיהם, בין היתר, את יחודיותו של המבנה, השתלבותו במרקם ההיסטורי של המושבה הגרמנית, השימוש בחומרים עץ ופלדה ליצירת חזיתות אקלימיות ועובדת היותו של הבניין בכללותו מתאים לייעודו כבית ספר לאדריכלות ואומנות.
תודות
תודתי נתונה בזאת לאדריכלים גיל קרומקוף, יורם פופר ואלי הירש על מסירת מידע משמעותי שסייע להכנת הכתבה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
עם סיום חוה״מ פסח נתפלל ליציאתם לחירות של כל החטופים המוחזקים ע״י החמאס בעזה ונאחל לכל קוראי חי פה באשר הם חג חרות אמיתי!
אתייחס למבנה בלבד. הגעתי לשם בזמן הלימודים של הבן שלי שהיה שם סטודנט. הופתעתי שמבנה כזה זכה בפרס "תו העיצוב" של אגודת האדריכלים ומעצבי הפנים. מודה שלא שמעתי עליהם. למרות שעמדתי פעם בראש ועדה בהתאחדות האדריכלים. תראו, ממקום שמחנך אדריכלים יש ציפיות יותר גבהות. במרכז האקדמי ויצו יש בעיה בכל תכנון הגמר, פנים וחוץ כאחד. אחריות שנופלת בתחום האדריכל. בחוץ בחרו בפלנקים מעץ המחוברים במחברי ברזל שהגיעו למצב ריקבון מזעזע כשראי אותם לפני כ 7 שנים. בפנים יש גלריה פתוחה עם מעקה ברזל מדכא, ממש מזעזע. צריך להשוות תופחים לתפוחים ואגסים לאגסים. בטכניון יש עשרות מבנים בעלי שימוש דומה, שלא לומר זהה למבנה הזה. חלקם נבנו בשנות ה 60 וחלקם ממש עכשיו. אף אחד לא ראיתי במצב כזה. ועוד מקום שמלמד עיצוב?
תודה על תגובתך. חרף הכשלים עליהם את מצביעה, הבניין משרה אוירה מעודדת יצירתיות אדריכלית במידה רבה יותר מבניין הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון שגם בו הכשלים האדריכליים רבים מספור. ( ממידע אישי מבוסס על 30 שנות הוראה בפקולטה).
ברשותך, אבקש לתקן, ביה"ס התיכון ויצ"ו לא הוקם בשנת 1971 כפי שנכתב בכתבה.
בשנת 1939, נוסד בית ספר המקצועי התיכון לנערות של ויצ"ו ע"ש הנרייטה ארוול( ממייסדות ויצ"ו). עד שנת 1950 בית הספר היה ברחוב חרמון(שכונת גאולה. הדר).
בשנת 1949 החלה בניית בניין חדש לבית הספר(ברחוב חנה סנש 12, רמת הדר)
ארכיטקט בנין ביה"ס הוא מ. לב.
(מתבסס על כתבה בעיתון הארץ מתאריך
1.6.1949).
מייסד מכללת ויצו ע"ש נרי בלומפילד היה מנהל התיכון זאב שדמון.
המכללה היתה מוסד שצמח מתוך התיכון ובתחילה נפתחו בה שני מסלולים אקדמים: אומנויות טכניות ואומנויות טקסטיליות.
ביה"ס המקצועי לנערות ויצ"ו הפך עם הזמן להיות התיכון לאמנות ולעיצוב – ויצו
כעת שם ביה"ס, ביה"ס הש"ש שנתי רעות לאמנויות, וקיימות בו המגמות תיאטרון, מחול, אמנות פלסטית, מוזיקה, עיצוב חזותי, עיצוב אפנה וצילום.
תודה על תגובתך. הכתבה התבססה על הויקיפדיה ומסתבר שהמידע לא מלא. נטפל בתיקון הכתבה.
אמת ויציב. ולהרחיב כבוגרת המחזור השני שלו, המכללה שנוסדה בשנת 1971 העניקה לבוגרים תעודת הוראה במקצועות האומנויות.
תודה על התיקון והתגובה. קראתי ועמדתי להעיר זאת בעצמי. אני רק לא מבינה מדוע הטעות טרם תוקנה בכתבה עצמה?
למדתי בתיכון ויצ"ו בין השנים 1975-1979 ואז באמת שכנה בו המכללה שהיתה בחיתוליה. חזרתי למקום בשנת 1982 כאשר התקבלתי למחלקה לעיצוב גרפי וסיימתי ב-1986. בשנת 2000 המכללה עברה לרחוב הגנים.
התיכון נשאר במקום ועבר גלגולים כליאובק והיום תיכון לאמנויות – רעות
לדעתי צריך להסיר כל תמיכה שניתנת למוסדות בחיפה