קולנוע "אורה״ • סמל חיפאי שנעלם

לקראת פתיחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-40 של חיפה, בסימן הצדעה לבתי הקולנוע השכונתיים של חיפה, נפנה השבוע זרקור אל קולנוע ״אורה״ ששכן ברחוב הרצל 41 ונחנך בדיוק השבוע לפני 89 שנה- עוד סיבה טובה לספר את סיפורו.

קולנוע ״אורה״, ההתחלה

קולנוע ״אורה״ נחנך ב-23 לדצמבר 1935, ברחוב הרצל, רחובה הראשי של שכונת הדר הכרמל אשר מנתה בימים ההם כבר כ-25,000 תושבים. הקלונוע נבנה על מגרש שהיה שייך לקרן קיימת, ביוזמה משותפת של מועצת פועלי חיפה [מ.פ.ח.), שבתאי לוי – שכעבור 5 שנים יהיה ראש העיר היהודי הראשון של חיפה- ושותפים נוספים. 

העבודה בוצעה על בסיס ״עבודה עברית״, כמו בימי בניית קולנוע ״אמפי״ הסמוך, כדי לסייע לפרנסתם של הפועלים היהודיים.

הבניין נבנה ע״פ תכניותיהם של האדריכלים אוסקר קאופמן ואויגן שטולצר, שניהם ילידי הונגריה שלמדו אדריכלות בגרמניה. הם נמלטו מגרמניה לא״י עם עליית כוחם של הנאצים, אך הספיקו לפני כן לתכנן מספר תיאטראות בברלין ואילו בא״י תכננו את משכן התיאטרון ״הבימה״ בתל אביב. 

הפתיחה החגיגית

הפתיחה החגיגית של הקולנוע החדש היתה ב-23 לדצמבר 1935, בנוכחות נציגי הישובים היהודים באזור ומזכיר מ.פ.ח., אבא חושי, לימים ראש העיר חיפה, נשא דברי ברכה חגיגיים. הסרט הראשון שהוקרן היה הסרט האמריקאי ״החטא ועונשו״ ע״פ ספרו הקלאסי של הספר הרוסי דוסטוייבסקי.

הבניין

הבניין שתכנן זוג האדריכלים קאופמן ושטולצר נשא את המאפיינים של הסגנון הבינלאומי (הבאוהאוס). האדריכלים יצרו קומפוזיציה פשוטה של שתי תיבות בגבהים שונים, האחת עם מעטפת מעוגלת חלקית, נטולי קישוטים מיותרים ומקבצי פתחים מרובעים ומלבניים. בפנים, המבואה היתה מעוצבת בפאר, בגובה כפול, ושני גרמי מדרגות הובילו ממנה ליציע. האולם הכיל כ-1200 מקומות ישיבה, כשליש מהם ביציע. מערכת האוורור היתה מן המתקדמות וכך גם ציוד ההקרנה. נברשת מרשימה פיארה את תקרת האולם.

״אורה״, יותר מקולנוע

בנוסף לסרטים שימש קולנוע ״אורה״ לכינוסים הסתדרותיים, (הרי מ.פ.ח. היתה בין היזמים) כמו זה של 1 במאי, ולהצגות תיאטרונים עבריים כגון ״המטאטא״, ״אוהל״, ״הקאמרי״ ו״הבימה״.

המדרגות שהובילו לבניין – ״המדרגות של אורה״- היו למקום מפגש פופולרי בקרב החיפאים וגם מקום מועדף לצפיה בארועים כגון מצעד המחולות ביום העצמאות , תהלוכות 1 במאי או תהלוכת ה״ארכיפרחיטורא״ שארגנו הסטודנטים של הפקולטה לארכיטקטורה מהטכניון.

הדליקה הגדולה

ב-1941, פרצה במקום דליקה גדולה שפגעה באופן קשה בבניין הקולנוע. השיפוץ ארך כ-6 שנים, כולל תכנון מחודש ע״י האדריכלים המקוריים, קאופמן ושטולצר. הקולנוע נפתח מחדש בנובמבר 1947. 

פעילות הקולנוע היתה מלווה במתח מתמיד בין החוגים הדתיים והחילוניים בעיר, על רקע דרישתם של הדתיים לא לקיים הקרנות בערבי שבת. אולם דרישה זו לא נענתה.

״אורה״, סוף הסרט

גורלו של קולנוע אורה היה דומה לגורלם של שאר בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה והוא נסגר סופית ב-1990. אחרי סגירתו, ננטש לכ-10 שנים. למרות איכותו האדריכלית ולמרות היותו אחד מסמליה המובהקים של העיר, בניין קולנוע ״אורה״ לא נכלל ברשימת המבנים לשימור של עירית חיפה.

היזמים שרכשו את המבנה ב-2002, קבלו את אשור הועדה המחוזית לשנוי יעודו למרכז מסחרי. הם ערכו שיפוצים והתאמות פנימיות משמעותיות כמתחייב מיעודו החדש אך שמרו על מראהו החיצוני.

לסיום, נצטט את דבריו של יורם כץ, מחבר הספר המרתק ״בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה״:
״היום, ניתן עדיין לצפות בגברת הזקנה, שהייתה מסמליה של העיר, ונותרה כתזכורת דהויה למה שהייתה אז, תזכורת נוגה להדר של ״שכונת הדר״ ודרישת שלום עצובה מחיפה של פעם״.

תודות

תודתי נתונה בזאת לידידי יורם כץ על האלבום שמספר בהרחבה את סיפוריהם המרתקים של ״בתי הקולנוע השכונתיים של חיפה״, ספר שעליו מבוססת כתבה זו. המעוניינים להרחיב את הידע בנושא מוזמנים לרכוש את הספר באתר האישי של יורם כץ.

קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות שונים, כגון ויקיפדיה, ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.

אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.