ההצגה "לא רואים עליך" מציגה סיפור מרגש, כנה וחשוב על ההתמודדות של נערים ונערות על הרצף האוטיסטי בחברה. את ההצגה יצרה צליל חרלופסקי, שמביאה את קולם של הדמויות אל קדמת הבמה, תוך שהיא מדגישה את המסר של קבלת השונה והחשיבות בשבירת דעות קדומות על אנשים עם מוגבלויות. הקבוצה מורכבת מ-4 שחקנים על הרצף, ושחקן נוסף שמאובחן כמחונן ומייצג במופע את ״החברה״. החזרות למופע התקיימו בסלון ביתה של צליל, באווירה משפחתית.
ההצגה, שמתבצעת על ידי שחקנים בוגרי בית הספר התיכון "ליאו-באק", היא לא רק הצגת תיאטרון – היא מסע של חיזוק עצמי, התמודדות עם אתגרים ויצירת קשרים בין "העולם השונה" לבין "העולם הרגיל". כל שחקן על הבמה לא רק משחק את הדמות שלו, אלא גם מגלם את התהליך האישי שעבר – את ההתמודדות עם השונות שלו והחיים לצד האוטיזם. הבחירה בשחקנים שהם עצמם על הרצף האוטיסטי לא רק מעניקה להצגה אותנטיות, אלא גם הופכת אותה לנוגע וקרוב יותר לבני נוער וצעירים שמתמודדים עם אתגרים דומים.
ההצגה כוללת תערובת של טקסטים מרגשים וקומיים, שדרכם מציגים השחקנים את החוויות האישיות שלהם. הם מספרים את סיפוריהם: את רגעי האבחון, את ההתמודדויות היומיומיות, את השאלות והתשובות שהם נותנים לעצמם בדרך להצלחה. כל פרק בהצגה מהווה הזדמנות להביט בעיניים של הדמויות ולהבין את העולם מנקודת מבטם. החוויות המועברות על הבמה הן כאמור גם דרמה וגם קומדיה, והם לא חוששים להתמודד עם נושאים כואבים ורגישים, אך עושים זאת בדרך נוגעת ללב ומעוררת מחשבה.
המפגש עם הקהל
אחד המאפיינים המרכזיים של ההצגה הוא המפגש עם הקהל בסיום המופע. כאן, השחקנים לא רק "יוצאים מהדמות", אלא ממש מציגים את עצמם ואת הדרך שהם עברו עד כה. הם משתפים את הקהל ברגעי ההתמודדות שלהם, בסיפוריהם האישיים ובחוויותיהם, ובכך מייצרים שיח אמיתי שמזמין את הצופים להעמיק בשאלות של קבלה, הכלה ושבירת סטיגמות. השיחה הזו עם הקהל, שנעשית בצורה פתוחה וכנה, לא רק מחליפה פרספקטיבה, אלא גם יוצרת גשר אמיתי בין שני העולמות – זה של השונה וזה של "הרגיל".
חוויית החזרות – ביתה של צליל כ"סלון משפחתי"
ההצגה לא נולדה בסטודיו תיאטרון יוקרתי, אלא בבית של צליל, שם התקיימו החזרות בסלון – במקום חמים ומשפחתי. החזרות היו לא רק עבודה על טקסטים, אלא תהליך רגשי ששם דגש על התמדה, חיזוק עצמי ועזרה הדדית. השחקנים, שכולם בוגרי בית הספר "ליאו-באק", עברו יחד תהליך ממושך של הכנה ותרגולים אינטנסיביים, שמטרתו לא רק להכין את המופע אלא גם לחזק את הביטחון העצמי של כל אחד מהם. בגרסה הזו של ההצגה, כל שחקן לא רק משחק – הוא חי את הדמות, חווה את הסיפור, ולומד לא לוותר על עצמו גם כשזה קשה.
ההצגה מעוררת השראה לא רק בקרב אלו שמתמודדים עם אוטיזם, אלא גם עבור קהל רחב של אנשים, שמזמינים את עצמם לעולם של שינוי, הבנה וקבלה. כל אחד מהשחקנים מייצג סיפור אישי של הצלחה על אף האתגרים, ומהווה מודל חי של התמדה, אמונה עצמית ונחישות.
מי השחקנים ומה הם עושים היום?
ההצגה מציגה שחקנים בגילאי 20-22, בוגרי בית הספר "ליאו-באק". כיום, רבים מהם משרתים בשירות הלאומי, אחרים לומדים באוניברסיטאות או במוסדות לימוד נוספים. כל אחד מהם נשא עימו את התהליך האישי שהעביר אותו מהחזרות לסצנות על הבמה, אך יחד עם זאת הם כל אחד מהם התמודד גם עם החיים אחרי המופע – מציאות שבה הם לא רק שחקנים, אלא צעירים שממשיכים בדרכם בעולמות שונים. חלקם מציינים כי ההשתתפות בהצגה נתנה להם כלים חשובים לא רק בתחום האומנות, אלא גם בהיבטים חברתיים ורגשיים בחיים האישיים.
שמות השחקנים:
- עידן אלרואי
- לירן טוינה
- סאהר בלילאת
- נדב אילון
- איליה צ׳ודנובסקי
מסר של תקווה ושינוי
ההצגה "לא רואים עליך" היא לא רק פרויקט תיאטרוני – היא הצהרה על שינוי. כל רגע בהצגה נושא עמו מסר של קבלה והכלה, שובר את תקרת הזכוכית שבין השונה לבין העולם שמקיף אותו, ומזמין את הצופים להסתכל על השונה בצורה אנושית, מכילה ומחבקת יותר. זהו מופע שמדבר על התמודדות, על קשיים, אך בעיקר על יכולת האדם לשאוף ולחלום, גם כשהדרך לא תמיד פשוטה.
ההצגה מעבירה את הקהל דרך חוויות מצחיקות, מרגשות ומעוררות מחשבה, תוך שהיא מאפשרת דיון פתוח וחשוב על מקומם של אנשים עם אוטיזם בחברה. יותר מזה, היא מראה לנו את הכוח של כל אדם, גם אם הוא "שונה", להוות דוגמה לכולנו – איך לא לוותר על עצמנו, איך להאמין בכוחנו ולשנות את העולם שבו אנחנו חיים.
לסיום, לא ניתן להמעיט בכוחו של המיזם הזה, שהוא הרבה יותר מאשר הצגה. הוא השראה עצומה, הן עבור אנשים על הרצף האוטיסטי והן עבור כלל הציבור.
