העכברים מלווים את האדם משחר האנושות, ובעיקר מאז המהפכה החקלאית בתקופה הנאוליתית, שהתרחשה באזורנו. העכברים סמוכים לשדותיו ולשולחנו של האדם, ועבורו הם מטרד הגוזל את מזונו ומפיצים מחלות. אין פלא אפוא שהאדם הכריז עליהם מלחמת חורמה, ורוב ההתייחסויות לחיה זו קשורות לנזקים שהיא גורמת ובתחושת המיאוס.
רעל העכבר
כמה צמחים המשמשים להרעלת עכברים מכונים בערבית בשם רעל העכבר, "סַםְ אֶלְ-פָאר" (سمّ الفار). על צמחים אלו נמנים (בארץ) המינים הבאים:
חָצָב מָצוּי:
נוסף על "רעל העכבר", ומאותה הסיבה, מכונה החצב גם בצל העכבר, "בסל אל-פאר" (بصل الفار) וקוטל העכבר, "קָאתִל אֶלְ-פָאר" (قاتل الفار). בצל החצב מכיל רעל (scilliriside) הגורם לשיתוק הלב אצל עכברים בתוך 24 שעות. פיתיונות שונים המבוססים על בצל החצב משמשים לדחיית עכברים בארצות שונות סביב הים התיכון. בפורטוגל מבשלים בצלי חצב עם תירס ומניחים את הפיתיון במקום הופעת העכברים. כמו כן שותלים חצבים ליד עצי פרי, כדי להגן עליהם מפני עכברים וחפרפרות. יש מי שטוען שיעילות הפיתיון המוכן מבצלי החצב קטנה, מכיוון שבכל פעם העכבר טועם כמות קטנה בלבד, ולכן קטנים סיכויי ההרעלה.
וִיתַנְיָה מְשַׁכֶּרֶת לפי אפרים הראובני:
"יש ערבים שאומרים שהצמח ויתניה משכרת מועיל כנגד עכברי השדה." בכפר לובאן א-שרקיה שבשומרון רשמנו: "סותמים את החורים של העכברים היטב בעלים של הוויתניה ומהדקים היטב. העכברים שיוצאים מהחורים מתנהגים כמו משוגעים, ולא רואים אותם יותר." שם נוסף לוויתניה בערבית הוא קוטל העכבר, "קָאתִל אֶלְ-פָאר" (قاتل الفار). אפרים הראובני הציע לאמץ לצמח זה את השם "סם העכברים".
הַרְדּוּף הַנְּחָלִים:
כל חלקי ההרדוף רעילים ביותר ומכילים חומרים הפועלים נמרצות להאצת פעולת הלב ולמוות. בארצות שונות הוכנו מחלקים שונים של ההרדוף תכשירים להשמדת מכרסמים. בקפריסין נהגו לסתום את חורי החולדות בעלי הרדוף. החולדות שניסו להימלט אכלו מהעלים ומתו כמעט מיד. עדות דומה מצרפת: במוזיאון הבוטני שבניצה השמידו עכברים באמצעות פיזור עלי הרדוף. ברוך ציז'יק מציין שבצרפת השתמשו באבקה שהוכנה מגבעולי ההרדוף להשמדת חרקים בעור בהמות ולהשמדת עכברים.
צַחְנָן מַבְאִישׁ:
יש האומרים – "שמים עלים בחורים והעכברים בורחים." בשפרעם רשמנו: "הריח הרע מבריח אותם." שִׁכָּרוֹן קֵהֶה: בארץ מקובל – "הצמח רעיל ומסריח העכברים לא אוהבים אותו." "שמים
עלים בחורים, והעכברים אוכלים ומתים."
כיצד משך החלילן מהמלין את העכברים?
לפי מסורת גרמנית, בשנת 1284 פרצה מגפת עכברושים בעיר הגרמנית המלין, ולא יכלו להם. פנו אבות העיר לאיש אחד (שנודע לימים כ"חלילן מהמלין") שיצילם מהמגפה. הצלילים שהפיק האיש מחלילו משכו אחריו את העכברים וכך הוא הוביל אותם מחוץ לעיר, אל הנהר, שם הם טבעו. כאשר חזר החלילן העירה סרבו פרנסי העיר לשלם את שכרו. כנקמה הופיע החלילן בשנית, חילל את שירו המופלא, משך בנגינתו את ילדי העיר ונעלם איתם לתוך ההר.
לפי גרסאות ישנות של אגדה זו החליל שהפיק את הצלילים המכושפים שהפנטו הן את החולדות והן את הילדים היה עשוי משורש הוולריאנה הרפואית ( "נָארְדִין" (ناردين), או עשב החתולים "חַשִׁישִׁת אֶלְ-הִר" (حشيشة الهر), הידוע ביכולתו למשוך עכברים. לפי גירסה אחרת החלילן פשוט החביא את שורש הוולריאנה מתחת לכנף בגדו. בעבר השתמשו בשורש זה להכנת מלכודות לצייד חולדות. קיימת בספרות טענה שבשורש הוולריאנה מצוי חומר בשם אקטינידין (actinidine) הידוע כמושך חתולים. נראה כי סביר יותר שריח זה דווקא מבריח את העכברים.
*
מאז החל האדם לאחסן דברי מאכל במשכנו או במצבורים, מתרחשת מלחמה בינו לבין העכברים הלוטשים עיניהם למזון זה. במהלך ההיסטוריה ניסה האדם באמצעים שונים להיפטר מהם, החל במלכודות וכלה ברעלים, שהזמינים ביותר הם אלו המופקים מצמחים. כמה מהצמחים האלו קיבלו את שמותיהם בערבית מעצם השימוש בהם כנגד העכברים. כיום שימוש זה הולך ונעלם עקב פיתוח רעלים מודרניים, ושמות הצמחים הם הד למסורת קדומה.
מתוך : דפני א. וס.ע. ח'טיב (2024) שורשים, שושנים ומלכים. הוצאת פרדס.