דבש רעיל וחליטה גורלית – אודות הרדוף הנחלים

מאת: אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב

פליניוס, חוקר הטבע הרומאי מציין שדבש המוכן מפרחי הרדוף הוא רעיל. בספרות חוזרים על מידע זה מפעם לפעם, מארצות שונות מאמריקה ועד מזרח אסיה. בין הביולוגים קיימת מחלוקת ה אם ההרדוף בכלל מייצר צוף – יש המחייבים ויש השוללים. סביר שניגודי תוצאות אלה נובעים לאור העובדה שקיימים מאות זנים של הרדוף, השונים זה בזה בתכונות הפרחים (צבע, גודל ומבנה), ולא מן הנמנע שגם בייצור צוף. במצרים, למשל, נמנה ההרדוף כמקור מצוין הן לצוף והן לאבקה.

הצוף החבוי במעמקי הפרח

נראה שהבעיה הקשה יותר היא, שעקב מבנה פרח ההרדוף (צינור ארוך וזירי אבקנים מפותלים), קשה לדבורי הדבש להגיע אל הצוף החבוי במעמקי הפרח, גם אם הוא נמצא שם. לאור רעילותם הרבה של כל חלקי הצמח, סביר להניח שמקור רעילות הדבש הוא באבקה שנאספת על ידי דבורים ואף נמצאה בדבש.

הרדוף הנחלים גרם לדום לב

פרחיו היפים ומתוקי הריח מפתים מדי פעם אנשים להכין מהם חליטה.
כך דווח באתר Ynet: "גבר בן 30 מירושלים הכין לעצמו חליטת תה מצמח ההרדוף ואושפז בטיפול נמרץ. ביום למחרת הוא לא התעורר ולא הגיב ופונה במצב קריטי לבית החולים הדסה, שם הוא נמצא עד עכשיו."

ומקרה נוסף: "תושב ירושלים רצה להכין לעצמו תה עם לואיזה, אבל קטף בטעות את הרדוף הנחלים הרעיל, שגרם לו לדום לב. בבית החולים שערי צדק זיהו את הסיבה – והצילו את חייו." גם בספרות ידועים מקרי מוות כתוצאה משתיית חליטה שכזו.

אדים רעילים

במיתולוגיה היוונית מסופר שבמקדש אפולו, אשר היה בדלפי, הייתה כוהנת (פיתיה), שכונתה אורקל ותפקידה היה לנבא עתידות לפונים אליה לשאול בעצתה. הכוהנת הייתה זקנה ממשפחה מכובדת ונבחרה לתפקידה על ידי כוהני המקדש. כאשר הופנתה אליה שאלה, הייתה טובלת במעיין שבמקום, ואחר כך נכנסת למצב רוח אקסטטי שנגרם, לפי המסורת, על ידי אדים רעילים ועשן של צמחים נרקוטיים. לאורך הדורות שירתו פיתיות שונות, והן גם לעסו עלי ער אציל (צמח המוקדש לאפולו) וגם הבעירו ענפים של צמח זה להשגת המצב ההיפנוטי.

הפיתיה הייתה ממלמלת שברי מילים ומשפטים קטועים, והכהן שישב בסמוך אליה היה מפרש את דבריה באופן רב משמעי שיתאים לכל הפונה לתשובה ולעצה. חוקר יווני בשם הריסיס קרא תיגר על מסורת זו ומביא רשימה של טיעונים המצביעים, לדעתו, על כך שאין המדובר בער אציל, אלא בהרדוף הנחלים.

השפעת השימוש בער אציל על הפיתיה התבטא, לפי העדויות ההיסטוריות, בסימפטומים הבאים: אי שקט נפשי וסערת רגשות, קפיצות וניתורים, שינוי בגוון הקול, הפרשת רוק מרובה, איבוד חושים ולפעמים אף מוות.

עד כמה שידוע, ער אציל אינו גורם להשפעות שכאלו, ברם אלו הם סימנים אופייניים להרעלה כתוצאה מאכילת הרדוף ו/או משאיפת העשן העולה ממנו בהישרפו. כבר במאה הראשונה לספירה מציין מלומד רומי בשם פומפיוס לנאוס ((Pompeius Lenaeus שפרי הצמח שהשתמשו בו בדלפי (המכונה Laurel) הוא ארוך ואדום. נתון זה מתאים להרדוף ולא לער אציל, שפירותיו שחורים קטנים ודמויי זית.

השם היווני לצמח ("לאורל"), שבו נקטו כל המחברים, מציין לא פחות משבעה מיני צמחים שונים ביוון העתיקה. אנשי קרקע וגיאולוגיים לא אישרו את ההצעה של פליטת אדים רעילים במערה שבה התבודדו הפתיות. לאור נימוקים אלו הוא מציע שהמדובר בהרעלה מהרדוף הנחלים ולא מער אציל.

מתוך: דפני ,א. וס.ע. ח'טיב (2024) שורשים, שושנים ומלכים. פרדס. חיפה.
ההרדוף והפיתיות אשר בדלפי / אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב
לרכישה: [email protected]
על אודות הספר – קישור…