הרצל, בספרו ״אלטנוילנד״ (1902), חזה עתיד מזהיר לחיפה, העיירה הנידחת של תחילת המאה ה-20: צומת תחבורתית, מרכז תעשייה ואפילו תחבורה באמצעות רכבל. אולם, הוא לא חזה שחיפה תהפוך לחממה ליצירה ספרותית, כפי שחלמו מקימי ״בית הסופרים״ ברח׳ חנה סנש 5.
אבא חושי משנה תדמית חיפה
ואכן, בימי המנדט הבריטי, חיפה הפכה מעיירה בשולי האימפריה האותמנית לאתר אסטרטגי של האימפריה הבריטית כאשר מפעלי התעשיה שבה יצרו לה תדמית של ״עיר פועלים״. תדמית זו נתחזקה עוד יותר עם קום המדינה, כאשר כונתה ״חיפה האדומה״.
אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה בשנים 1951-1969, שאף לשנות את תדמיתה זו של העיר ע״י יוזמות מגוונות בתחום התרבות וביניהן הקמת תיאטרון חיפה (1961) ואוניברסיטת חיפה (1965).
חיפה ״עיר האומנים״
בפגישה עם המשורר ש. שלום בתחילת שנות ה-50, קבל המשורר על מצבם הכלכלי הרעוע של הסופרים בארץ. ש. שלום הבטיח לאבא חושי כי אם תוצע לו דירת מגורים בחיפה יהיה מוכן לעבור להתגורר וליצור בעיר.
בהמשך לשיחה זו, אבא חושי הגה תכנית ״ מגורי אומנים״ שבמסגרתה הועמדו דירות בתנאים נוחים לרשות אומנים מתחומי יצירה שונים כדי שיבואו להתגורר וליצור בחיפה. יש להזכיר כי מהלך דומה עשה לפניו ראש העיר תל אביב, מאיר דיזנגוף, ובזכותו הפכה העיר לאבן שואבת ליצירה התרבותית.
בהמשך ליוזמתו של חושי , הונחה אבן פינה ב- 1959 ל״בית הסופרים״: בניין מגורים צנוע בן 2 קומות וגג רעפים, ברחוב חנה סנש 5 שנבנה ע״פ תכניותיו של האדריכל החיפאי א. ינוביץ.
חלוקת הדירות ה"חינמיות" לסופרים נעשתה ע״פ אמות מידה כלכליות, בהתאם למצבם של היוצרים השונים. עם היוצרים שקיבלו דירה בעיר, במסגרת תכנית ״מגורי אומנים״, לאו דווקא ב״בית הסופרים״, נימנו:
- ש. שלום, משורר (1953) , שזכה בפרס ישראל לשירה ב-1973. אחיו, י. שפירא היה מנהל ביה״ס הריאלי כשלשה עשורים.
- יעקב אורלנד, משורר, (1954), כותב שירים מוכרים ואהובים כמו ״עץ הרימון״, ״שני שושנים״, ״היו לילות״ ורבים אחרים. הוא נשאר להתגורר בחיפה עד לפטירתו ב-2002.
- יהודה בורלא, סופר, שזכה בפרס ישראל לספרות ב-1961.
- צבי ברגר, צייר, יליד חיפה, שוכנע ע״י חושי לחזור להתגורר וליצור בחיפה והועמד לרשותו סטודיו רחב ידיים.
ואולם, היוצרים שבאו בהתלהבות לחיפה עזבו אותה במהרה. הם איבדו עניין בעיר המנונמנמת שבה לא היו קיימים בתי קפה נוסח ״כסית״ עם חיי הבוהמה העשירים שצמחו סביבו.
אהרון ינוביץ (1902-1972), אדריכל בית הסופרים
אהרון ינוביץ נולד בפולין ולמד אדריכלות והנדסת חשמל בגרמניה. עלה לא״י ב-1927 והשתקע בחיפה. הוא הקים משרד תכנון בשיתוף עם האדריכל ברסקי שהתפצל אחרי כ-10 שנים. ינוביץ המשיך במשרדו העצמאי.
הוא תכנן פרויקטים רבים ברחבי חיפה, בעיקר מגורים: בבת גלים, ברחובות ארלוזורוב ואחד העם ואחרים. הפרויקט הבולט ביניהם היה תוספת לבי״ח כרמל הישן (משה גרשטל, אדריכל ראשי) בד בבד עם שמירה על העצוב המקורי בסגנון הבינלאומי.
למשפחת ינוביץ היו שני בנים שהמשיכו את המסורת המקצועית של אביהם: איתמר ינוביץ, שלימים היה מהנדס מחוז חיפה, והאדריכל אמנון ניב שכיהן כמהנדס העיר ירושלים.
בניין לשימור?
יתכן ודייריו הנוכחיים של הבניין הצנוע , הטבול בירק והמשקיף אל הנוף המרהיב של המפרץ, אינם יודעים מי היו דייריו הקודמים של ואילו יצירות ספרותיות נולדו בין כתליו.
האם בניין ״בית הסופרים״ לא היה ראוי להכלל ברשימת ״הבניינים לשימור״, לאוו דווקא בגלל ערכו האדריכלי אלא בזכות ההיסטוריה הגלומה בו?
תודות
- תודתי נתונה בזאת למר מיכאל זלוטין על הצעתו לנושא הכתבת השבוע, ״בית הסופרים״ בחיפה.
- כמו כן שלוחה בזאת תודה לגב׳ אמירה קהת, מהעמותה לתולדות חיפה, מומחית לאדריכלות חיפה ואדריכליה, על עזרתה בהשגת מידע חיוני לעריכת הכתבה.
מקורות
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
דומני כי המשורר יעקב אורלנד העתיק את מקום מגוריו לחיפה בעקבות תמריץ הדיור של ראש הכיר אבא חושי; הוא יצא שנים רבות מחיפה.
אותה היוזמה של אבא חושי לא הביאה לחיפה רק סופרים המשוררים הגיעו אומנים מוזיקאים ביניהם פראנק פלג ומארק לברי שהיו בין המכונים של המוסיקה הקלאסית בארץ! ואם אני לא טועה גם הצייר צבי מאירוביץ ואשתו הסופרת יהודית הנדל היו חיפאים מאותה הסיבה.
היוזמה היתה כלכלית אפשרית כי העיריה נתנה זכויות בניה נוספות ובקומות העמודים במבנים שהיו במדרונות הכרמל יצרו דירות + סטודיו צמודים.
אני זוכר את דירתם של משפ. לברי, זו היתה פינת תרבות כמו מעטים שהיו בעיר
תודה רבה על תגובתך, המידע המובא על ידך חשוב מאוד ועונה יפה לאלה הטוענים שהיוזמה נכשלה.
כל הכבוד לך ידידי היקר ד"ר דוד בר און.שבוע טוב ומבורך לך.
תודה רבה ל, רפול ידידי, שבוע טוב!
חייב להודות,כל פעם מתפעל מחדש מהמחקר המעמיק בו משקיע ד"ר בר און טרם פירסום כתבה על מקום זה או אחר,אחד מיני רבים בהם התברכה חיפה עירנו.
והרישומים,אחד לאחד כפי שהינם קיימים במציאות,פשוט מלאכת מחשבת!
יישר כוח ד"ר דוד בראון,המשך לעשות מלאכתך נאמנה למען העמקת הידע של תושבי חיפה.
תודה רבה לך, עדי, שבוע טוב!
תודה על הכתבה המעניינת מאד.
ברשותך אוסיף, שבין הסופרים שהוזמנו להתגורר בחיפה, היה מבקר הספרות והמשורר יצחק עקביהו (נפטר בשנת 1999) והתגורר ברחוב כורש 5 בהדר עליון בחיפה.
תודה רבהלך, מיכאל, הן על הצעת הנושא והן על תוטספת המידע. שבוע טוב!
חיפה היא עיר של בכיינים…
מסיבה זו, הכרמליטים שוקלים להחליף את שם המנזר ל"מנזר הבכיינים".
במקום להשקיע בחינוך וחשיבה מחוץ לקופסה, משקיעים בשטיפות מוח שקריות לנוער.
איך זה קשור לכתבה?!
מענין.עוד פיסת היסטוריה חיפאית לא ידועה לכל.
תודה רבה על תגובתך, שבוע טוב!
אבא חושי טעה בלי סוף וזו אחת הטעויות. לא ניתן לשתול סופרים ואמנים. העיר צריכה להצמיח אותם אם היא מעוניינת בכאלו. במלגות לאמנים צעירים, סיוע בקרנות, הקמת מוזיאונים לתערוכות ומקומות ייצור לאמנות ולתרבות כמו האנגרים סדנאות והירתמול העיריה לממן אמנות ופיסול בעיר.
הגירת אמנים לחיפה הייתה קוריוז תרבותי, וכשהמניע הוא דיור מוזל אז זה שתל מלאכותי.
אין מה לעשות בלי קמח אין תורה ובלי תמיכה אין תרבות.
בירושלים הוקמו מרחבים רבים לאמנים ויוצרים בשנים האחרונות. המרחב החברתי בשערי צדק, בית אות המוצר, מרכז הנסן, קמפוס אומנויות הבמה החדש, סדנאות האמנים, חוצות היוצר, אמן המרכז החרדי, מוסללה.
לא הכל מצליח אבל יש אפשרויות.
בחיפה העירייה חייבת לתמוך במרכזי יצירה ולתת מבנים כמו הפירמידה לסדנאות ותצוגות ולהגדיל תמיכה במוזיאונים ולשפץ את המוזיאונים והמרכזים הישנים והקטנים ולעשות מהם פסטיבלים וארועים בהשקעה להקים עוד כמו למשל ספריית מינץ ששרופה שנים למה שזה לא יהיה סדנאות להשכרה לאמנים?!
זה נכון, אבל יש לומר שגם הפרויקט של חושי תרם לעיר, ובזכותו היה כאן תיאטרון איכותי, מהמובילים בארץ בשנות ה 80-70. על עיריית חיפה ללכת בעקבות חושי ולטפח בעיר את התרבות, שנמצאת מאוד מאחור לעומת יישובים קטנים ממנה. להביא הנה מופעי תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות, ולעודד יצירה מקומית. זה אפשרי אם הנהגת העיר תרצה לתמוך ולהשקיע בכך. תרבות היא בסופו של דבר אחד הגורמים המרכזיים שהופכים עיר לאיכותית ואטרקטיבית.
תודה לך על תגובתך. אני מעריך את ידענותך ומחשבתך הבקורתית אבל הפעם, אני ממש חוחלק עליך. אולי חושי טעה בדברים מסוימים – כי מי שלא עושה לא טועה- אך צדק בפתוח מוסדות התרבות ובניסיונו- בהצלחה חלקית אומנם- לתמוך באומנים שיתקעו בחיפה. היה לו מורה טוב, מאיר דיזנגוף, שגם הוא נצליח- חלקית. שבוע טוב!