אוסקר טאובר – הצלם שהנציח חצי מאה חיפאית • 2. מורשתו של אוסקר

אוסקר טאובר מצלם את ההיסטוריה

אוסקר טאובר היה בעיקר צלם שטח. הוא כיסה כל אירוע בחיפה והצפון והגיע גם עד עזה, חברון, איסמעיליה וסואץ.

בין עבודותיו אפשר למצוא תצלומים של אישי ציבור, הפגנות ונאומים פוליטיים, אירועי ספורט, הצגות תיאטרון, מעברות בחיפה ובסביבתה, כפרים ערבים ודרוזים, קיבוצים, חברות בנייה, מפעלים, עבודות בניית נמל הקישון, נמל חיפה, מספנות ישראל, רכבת ישראל, הטכניון, אוניברסיטת חיפה, עיריית חיפה, המשטרה, בתי המשפט, ועוד ועוד.

בין האירועים הרבים שצילם טאובר ניתן לציין את תפיסת המשחתת המצרית "איברהים אל אוואל" במלחמת סיני, ביקור נשיא מצרים סאדאת, פתיחת הכרמלית על ידי ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון, הסרטת "אקסודוס",  עבודות ה"כרמלית" וחנוכתה, ביקור אדוארד קנדי, ביקורים של שחקני קולנוע ידועים, זמרים, אירועי ספורט, הצגות תיאטרון, ועוד.

אוסקר טאובר – אירועים בתולדות המדינה (סדרת תמונות)

אוסקר טאובר – אירועי תרבות בחיפה

מאורעות ואדי סאליב

אחד האירועים החשובים אותם תיעד טאובר היו המהומות בוואדי סאליב, אותן צילם מתחילתן. הוא תיעד את פעילות המשטרה ברחובות מטווח אפס. כמו כן, עקב אחרי המתרחש בבתי המשפט, בכלא, ובוועדת החקירה.

מפרוץ המהומות, התרוצץ אוסקר בוואדי מבוקר ועד ערב, כדי להשיג מקרוב תמונות אותנטיות. כמעט ואולי אף כל התמונות המתעדות את שני ימי המהומות הראשונים הגיעו ממצלמתו של אוסקר טאובר. תצלומיו הבלעדיים של טאובר מוואדי סאליב כיסו את דפי השבועון "העולם הזה". השבועון הזדהה לחלוטין עם מה שהוא קרא "מרד המרוקאים", והופיעו גם בעיתונים היומיים. צילומיו של אוסקר מהווים, ויהוו תמיד, חלק מרכזי בתיעוד של אותו אירוע.

אוסקר טאובר – אירועי ואדי סאליב

תעלומת התמונות האבודות (1)

התמונות אותן צילם טאובר באותם ימים סוערים בוואדי סאליב, יצרו סיפורים משלהן. טאובר, כאמור, כיסה את האירועים מתוך הרחובות הסוערים, כאשר אחרים חששו להיכנס לשכונה. בערב הראשון של המהומות, הבחינה בו קבוצת צעירים מתושבי הוואדי, בזמן שצילם. החבורה התנפלה עליו, לקחה ממנו בכוח את המצלמה ואיימה לשבור אותה.

טאובר התחנן שלא יגעו במצלמה היקרה שפרנסתו הייתה תלויה בה, וביקש שיסתפקו בסרט הצילום. הם הסכימו להסתפק בכך. המשטרה הצליחה במהרה לשים את ידה על הפורעים שנשלחו לכלא ג'למי. אחד מהם החזיק בסרט הצילום, ואוסקר, שצילם בזמנו לשבועון "העולם הזה", דיווח למערכת על המקרה.

שלום כהן, נציג "העולם הזה", הגיע לבקר את השבאבניקים בבית המעצר. הוא ביקש לקבל לידיו את סרט הצילום, אך לא הצליח לקבלו.

תעלומת התמונות האבודות (2)

סרטי הצילום האחרים נשמרו במעבדת הצילום של טאובר ברחוב ארלוזורוב 15 בחיפה. אחרי מותה של בעלת הדירה (שאחד מחדריה שימש כמעבדת הצילום) פנה עו"ד היורשים ליוסף טאובר, בנו של אוסקר, כדי שיפנה את כל החומרים לפני שייזרקו לרחוב.

במקביל פנה אל יוסף תושב חיפאי אמיד. האיש הציג את עצמו כאיש תקשורת וביקש לרכוש את אוספו של הצלם. יוסף לא הסכים לכך, אך ניאות לחתום על הסכם לשימוש בצילומים תוך שמירת הזכויות לצילומים בידיו.

יוסף הסכים שהאוסף יאוחסן וימויין בביתו רחב הידיים של איש התקשורת, ושם גם תתאפשר אליו גישה באישורו של יוסף. ב-1996 נחתם הסכם בין הצדדים ששיקף זאת. כאשר הגיע איש התקשורת למעבדה, ע"מ לאסוף את התשלילים והצילומים, הוא הביא עמו אדם נוסף, שבהמשך התברר שהוא צלם במקצועו. השניים הבטיחו ליוסף שהחומר יועבר לצלם לצורך אכסון זמני, לשבועיים בלבד. האכסון הזמני התגלגל במרוצת הזמן והפך לסידור קבע.

שלוש שנים לאחר מכן התקשר איש התקשורת ליוסף טאובר. הוא הודיע שאין לו צורך יותר בחומרים, וביקש להחזיר אותם. כאשר קיבל יוסף את החומר לידיו, גילה שרבים מסרטי הצילום חסרים. בין החוסרים היו שישה מסרטי הצילום שתיעדו את מאורעות וואדי סאליב. כאשר שאל עליהם, נאמר לו שחלק מסרטי הצילום נרטבו והושחתו עם הזמן.

מי מפיץ את התמונות האבודות?

לימים, החלו להופיע בשוק צילומים של אוסקר טאובר "שלא ראו אור לפני כן", ולהימכר לגורמים שונים. אחד האנשים, שקיבל הצעה לרכישת צילומים מתוך האוסף, חשד בכשרות העסקה. הוא פנה ליוסף טאובר ואף ניאות למסור עדות במשטרה.

כתוצאה מכך, פשטה המשטרה ב-2002 על ביתו של אותו צלם, שבידו הוחזק החומר במשך שנים. במהלך הפשיטה נתפס חומר רב מאוספו של אוסקר, אשר הוחזר ליוסף. בשנת 2009, יצא הספר "ואדי סאליב – המיתוס ושיברו" מאת המחברים אלי נחמיאס ורון שפיגל. הספר הציג בין השאר תמונות של אוסקר טאובר כאשר הקרדיט ניתן לצלם אחר.

אחד הסימנים המזהים לכך היו הצילומים שנעשו בשעת לילה. אוסקר טאובר היה הצלם היחיד בזירה שהחזיק בציוד לצילום לילה, שהיה יקר ערך ונדיר בזמנו. בירור עם מחברי הספר העלה שהם קיבלו את התמונות מצד שלישי ושהוטעו או טעו בתום לב. בשנת 2018, עלתה בערוץ 13 סדרה בת ארבעה פרקים בשם: "סלאח כאן זה ארץ ישראל". הפרק השלישי עסק, בין השאר, במהומות שהחלו בוואדי סאליב. יוסף טאובר שצפה בסדרה הופתע לגלות שם צילומי סטילס שצולמו על ידי אביו, ללא שניתן קרדיט לצלם.

יוסף פנה למפיקים, והם מיהרו לתקן ולהוסיף את הקרדיט הנדרש על כל צילום וצילום, אך לא הסכימו לגלות מהיכן הגיעו התמונות. למעשה, כל צילומי הסטילס בסרט הקשורים למהומות וואדי סאליב הם פרי מצלמתו של אוסקר טאובר.

יוסף טאובר מעריך שמקורן של התמונות ה"חדשות" שצצו, ואולי של אחרות שעוד תצוצנה, "שלא ראו אור לפני כן", הן מתוך אוסף סרטי הצילום – זה שנלקח מאוסקר באותו לילה ב-1959, ואחרים שצולמו במהומות, שנעלמו מן האוסף. למיטב הידוע ליוסף, נעלמו מתוך 72 קופסאות התשלילים (נגטיבים) כ- 4 קופסאות, שלא הוחזרו לו.

סוף הדרך

בגיל 83, אחרי אירוע בריאותי, עבר אוסקר טאובר להתגורר בבית אבות בעיר, אך המשיך לצלם ואפילו לגלוש בסקי.

הוא נפטר בשנת 2000, בגיל 91, והותיר אחריו אלפי סרטי צילום המתארים את צמיחתה של מדינת ישראל בשחור-לבן ובצבע. באותה שנה הוצגו תצלומיו בתערוכה "מסגרת זמן: מאה שנות צילום בארץ ישראל" במוזיאון ישראל.

בשנת 2009 נערכה לכבודו בעיר סראייבו תערוכת צילומים בחסות העירייה לרגל 100 שנים להולדתו. בתערוכה נכחו שגרירי הנציגויות הדיפלומטיות בעיר, אנשי כמורה, נציגי הקהילה היהודית, עיתונאים וצלמי טלוויזיה. התערוכה קיבלה הד תקשורתי רב והוכרה על ידי אונסק"ו כאירוע תרבותי שנתי. התערוכה נדדה בין כמה ערים באירופה.

בחודש מרץ 2014 ערכה אוניברסיטת חיפה תערוכה של צילומיו בנושא: "ראשית האוניברסיטה". ב־2019 נערכה במוזיאון העיר חיפה תערוכה על ואדי סאליב וצילומיו של אוסקר כ"פוטו-ז'ורנליסט" כיסו את קירות המוזיאון ותיעדו את פועלו.

חלק מתצלומי הספורט שלו מיועדים לתצוגה במוזיאון מכבי חיפה שעתיד להיפתח באצטדיון סמי עופר.

לזוג טאובר נולדו בת, דליה, ובן, יוסף. סרטי הצילום של אוסקר שמורים אצל בנו יוסף, שהוא בעל זכויות היוצרים הבלעדי על צילומי אביו.

ראוי היה שאיש כמו אוסקר טאובר, שעסק בהנצחת ההיסטוריה החיפאית במשך כחצי מאה, יזכה להנצחה בקריאת שמו על רחוב או אתר בעיר. בקשה שהגישו בני המשפחה לכך מתיישנת על מדף כלשהו העיריה, בשעה שרחובות בעיר נקראים על שם עסקנים זוטרים או זמרים כאלה ואחרים שאינם קשורים לעיר, וחבל.

עוד לא מאוחר לתקן זאת.