בלי ממ"ד ובלי מקלט: תושבי חיפה שיוצאים אל חדר המדרגות

(חי פה) – עשרות אלפי תושבים בחיפה מוצאים את עצמם בעת האזעקות ללא מרחב מוגן כלשהו, היות שהם מתגוררים בדירות בהן אין ממ"ד, בבניין ללא מקלט. הדבר היחיד שנותר להם לעשות כשנשמעות אזעקות הוא לצאת ולעמוד בחדר המדרגות או בחדר פנימי בדירתם.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) בכ-80% מיחידות הדיור בחיפה (דירה או בית מגורים פרטי) אין ממ"ד.

בניינים בהם יש מקלט משותף, מספקים לדיירים תחושת ביטחון כלשהי, בהנחה כי ביכולתם להגיע אליו במהירות. הבעיה מתחילה בבניינים בהם אין מקלט כלל, או כשהמקלט הציבורי אליו אמורים הדיירים להגיע ממוקם במרחק רב מידי, כך שלא ניתן להגיע אליו בתוך דקה מרגע הישמע אזעקה.

בחיפה ישנן מספר שכונות בהן לאחוז גבוה מהתושבים אין מרחבים מוגנים, בינהן שכונת בת גלים, שכונת הדר ושכונת נווה דוד. לצד שכונות אלה קיימים גם רחובות או בתים בודדים שגם בהם אין כל מענה ממוגן לתושבים. פנינו לכמה חיפאים שלהם אין מרחב מוגן מספק, ובררנו כיצד הם מרגישים ואיך הם מתמודדים עם המצב בימים מתוחים אלו. גילינו הרבה חששות, ולצדם גם תחושה של תקווה כי הדברים יסתדרו.

"יושבים בחדר המדרגות ומקווים לטוב"

יובל בוסין, יו"ר שכונת בת גלים שמתגורר ברחוב נהלל, מספר:
"אני גר בבניין שבו נולדתי. רוב הדירות לצד הים, מרחוב העלייה וצפונה, הן ללא ממ"ד וללא מקלטים. רק בדירות החדשות יש ממ"דים. יש 4 מקלטים ציבוריים בבת גלים בצד הדרומי של רחוב העלייה, רחוק ממני. עכשיו בונים ממ"דים בבית הספר "עלייה". יש בביה"ס מקלט, אבל מעולם לא נכנסנו אליו, כי תמיד הוא היה מוצף במים, וכך הוא גם עכשיו, עדיין מוצף. המקלט הזה הוא סכנה בריאותית. אם לא מתכוונים לעשות עם זה כלום, לא ברור למה לא אוטמים אותו.

אנחנו חוששים מהמצב, אין לנו איפה להיות. ההוראות של פיקוד העורף הן להיות במרחב מוגן. המבנה ברחוב נהלל 16 נפגע מטיל במלחמת לבנון השנייה, היה שם נס גלוי. זו הייתה השכונה הכי מטווחת במלחמת לבנון השנייה. הטיל פשוט עבר בין האנשים ואף אחד לא נפגע. הבניין שנפגע הוא במרחק שלושה בניינים בקו אווירי מהבניין שלי. בזמן אזעקה פשוט יושבים במדרגות, עם אמא שלי בת ה-80. לאורך כל הבניין שלנו יש זכוכיות, אם יהיה משהו פה או ליד, כל הזכוכיות ישברו עלינו".

בוסין ממשיך: "ראש העיר יונה יהב אמר בישיבת מועצה שבקריית חיים הציבו המון מיגוניות. לצד קריית חיים, צריך לדאוג גם לבת גלים. הרי מחפשים את השכונה בגלל שני הבסיסים הצבאיים בה. לא ייאמן כמה נפילות היו פה בשכונה במלחמת לבנון השנייה. אני לא מבין למה לא מביאים לפה מיגוניות. לפני כמה שנים פיזרו כמה מיגוניות בכל רחבי העיר, ואת זו של בת גלים שמו בכניסה למכון לחקר ימים ואגמים, זה לא משמש אף אחד. רק הפך לשירותים ציבוריים.

אנשים פה מאוד כועסים, לא מבינים למה לא הביאו לכאן מיגוניות. מחוץ לבתים חיש מקומות שיכלו להתאים לזה, אבל לא שמים. יש פה בניינים עם מקלטים, אבל אני בכלל לא בטוח עד כמה הם תקינים. מה שבטוח הוא שרוב האנשים בשכונה יושבים במדרגות כשיש אזעקה. הטילים האלה יכולים לחתוך את הבניין כמו שהיה ברחוב נהלל 16".

"ידעו שתהיה מלחמה, היו צריכים להיערך"

אורלי דובני גרה ברחוב שלמה המלך בנווה דוד:
"אני גרה בבניין שהוקם לפני 70 שנה. אני גרה פה כבר 35 שנים. במלחמת לבנון השנייה לא היה לנו ממ"ד או מקלט, אז נסענו לירושלים, למודיעין וליבנה עם 3 ילדים קטנים. גם עכשיו קיבלתי שיחה מקרובי משפחה שמציעים שנבוא אליהם, אבל זה לא פשוט. כל אחד אוהב את המרחב שלו.

כשיש אזעקה אני צריכה להיכנס לחדר פנימי, כי אין לי אפילו חדר מדרגות, אני נמצאת בכניסה נפרדת. זה מצב לא נעים. אני תושבת העיר ובמצבי חירום אני אמורה לברוח מהעיר שלי? יש מגמה להשאיר את נווה דוד מוזנחת, כדי שיזמים יקנו בזול ויתעשרו. מנסים לעשות כסף על חשבון האזרח הפשוט, שגר פה. אני גידלתי פה 3 ילדים. זה לא הוגן שככה מתייחסים אלינו. בבניין ליד יש מקלט, אבל הוא אמור לאכלס כמות גדולה של תושבים. יש גם מקלט ציבורי רחוק, שאי אפשר להגיע אליו בדקה.

זה לא ייאמן שאנחנו במצב כזה. כשעשינו תוספת בנייה עוד לא היו ממ"דים, לכן לא עשינו. קנינו דירה ישנה ועשינו בה הרחבה. רצינו איכות חיים באיזור עם אוויר נקי, אבל הפחד של כל המלחמות הוא מאוד לא נעים. להגיד 'לי זה לא יקרה' זו לא חוכמה. ראינו כבר שזה יכול לקרות בכל מקום. הרשויות צריכות לדאוג לאזרחים שלהן עם מיגוניות, במקומות שאין בהם מקלטים. אני לא אתחיל לרוץ למקלט ציבורי, שהוא גם רחוק וגם מי יודע מה מצבו. הרי ידעו שתהיה עוד מלחמה, היו צריכים להיערך לה כאן. היום כבר אין לאן לברוח, זה בכל הארץ".

"למה לא שמים פה מיגוניות?"

סילביה אלפסי, תושבת בת גלים, מתגוררת ברחוב חיל הים:
"אין ממ"ד, אנחנו עומדים במדרגות כל הדיירים. יש מקלט שרחוק מאיתנו ואין אפשרות להגיע אליו בזמן סביר. במלחמת לבנון השנייה, בכיכר צים, קרוב מאוד אלינו, נפל טיל. אם היינו רצים למקלט הציבורי שנמצא בחניון, היינו מתים כולנו. מדובר בריצה של שלוש-ארבע דקות עד שם. ל-90% מהתושבים בשכונה אין מקלט או ממ"ד. אנחנו כבר 14 שנים בפינוי בינוי וכלום לא מתקדם. אנחנו מאמינים שעכשיו יונה יהב יקדם את זה. אם זה היה מתקדם, היו יכולים להיות לנו כבר ממ"דים.

בכל הבניינים מסביבנו הדיירים עומדים במדרגות, לאף אחד אין ממ"ד. אני נשארת פה, כי אין לי מקום אחר ללכת אליו. גידלתי בבית 5 ילדים, בעבר עמדנו בחדר המדרגות בעלי ואני עם הילדים. אתמול, יום שני, כבר החלטתי שאני נשארת בבית ולא יוצאת לחדר המדרגות. במקום זה כשהייתה אזעקה רצתי למסדרון, זה אני ואלוהים. קשה לי להיות עם כל השכנים המבוהלים והילדים שלהם בחדר המדרגות.

אנחנו חוששים לרדת לקומה הראשונה בחדר המדרגות, כי במלחמה הקודמת היו שם כדורים מהטילים. עד היום כל חדר המדרגות מחורר מהכדורים האלה. אני מקווה שהפעם לא יפול כלום, כי יש לנו את כיפת ברזל. אני מאוד מפחדת כי אני לוקחת סיכון כשאני נשארת בבית. אני לא מבינה למה לא שמים פה מיגוניות, יש פה חצרות גדולות, יש מספיק מקום".

"המדינה צריכה לתת מענה לתושבים"

שחר מורג שמתגורר ברחוב העלייה השנייה בבת גלים, חושב שהמדינה היא זו שאמורה לתת מענה לתושבים: "אין לנו מיגון תיקני. חשוב לי להגיד שהעירייה היא לא ברת הסמכא בנושא, ומי שהיה אמור לפתור את הבעיה הזו ב-20 השנים האחרונות זו המדינה. למדינה יש את התקציבים והסמכות, בניגוד לעירייה. כשיש אזעקה אנחנו הולכים לקומת הקרקע".

תגובת עיריית חיפה:

מדיניות המיגון של פיקוד העורף נותנת מענה לתושבים שאין בביתם מקלט או ממ"ד על פי כללי "הכי מוגן שיש". כללים אלו, אשר הוכחו כמצילי חיים, מפורטים באתר המוכנות לחירום של עיריית חיפה.
בתוך כך, יצוין כי העירייה איתרה חניונים תת קרקעים אשר אושרו לשימוש ע"י פיקוד העורף "כמחסות המוניים". מחסות אלו מיועדים לתושבים שאין בביתם או בסמוך לביתם מקלט. החניונים יפתחו לציבור במידה והמצב הביטחוני יסלים והתושבים יידרשו לשהות ארוכה במקלטים.