שנה לפני סיומה של מלחמת העולם השניה, כבשו הנאצים את הונגריה ושלחו יותר מ-400,000 מיהודי המדינה אל מותם. בין הניצולים, היו גם בני משפחת שטול שחייהם ניצלו בזכות עסקת "סחורה תמורת דם". עם ציון 80 שנה לשואת יהודי הונגריה, צבי שטול, צעיר המשפחה, משחזר איך נמלטו בני משפחתו מן המוות שוב ושוב, איך הפך לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית ולמה הוא מקפיד להתנדב מידי שבוע ולסייע לניצולי שואה המאושפזים ברמב"ם
הכירו את צבי שטול
בגיל 85, צבי שטול, שניצל כילד מהתופת הנאצית, לא מסכם דבר. הוא ממשיך לנוע קדימה. עסוק בעשייה, מתכנן תוכניות ומוצא זמן להתנדב באופן קבוע. מי שנחלץ מציפורני המוות מספר פעמים, הבין כבר מזמן שהחיים הם דבר יקר והוא מנצל כל רגע מהם.
בין חיי משפחה פעילים, עברו כמהנדס חשוב בחברת "מקורות" ותרומתו למדינת ישראל, שטול, המתגורר בחיפה, לא שוכח מאין הגיע ומקפיד להשיב טובה. בשבע השנים האחרונות הוא מתנדב על בסיס שבועי ב"יחידת סגולה" ברמב"ם, אותה מרכזת עו"סית שירי אורן, ומסייע בהנגשת מידע חשוב לאזרחים ותיקים אודות זכויותיהם, בעקבות מצבם הבריאותי ואשפוזם בבית החולים. "אני פוגש מגוון אנשים, קולות ותגובות במסגרת ההתנדבות", מספר שטול, "חלקם גם ניצולי שואה. המטרה היא להסביר להם למה הם זכאיים. מה הזכויות והאפשרויות שעומדות לרשותם. הרבה פעמים אני מקבל תודות מרגשות, מאנשים שאני מדבר איתם. לפעמים קללות וכעסים. יש הכל מהכל. זו החברה שלנו. אני מאוד נהנה מהעשייה".
"אני זוכר את היום שבו הנאצים נכנסו לעיר"
אל ישראל שטול הגיע כנער, בשנות ה-50 המאוחרות של המאה הקודמת. פלישתה של גרמניה הנאצית אל עיר ילדותו, סגד, העיר השניה בגודלה בהונגריה, ב-1944 היא זיכרון ברור עבורו, למרות שהיה ילד באותה העת: "הקהילה היהודית בסגד היתה קהילה גדולה ומשגשגת. סבי ואבי היו דמויות מוכרות בקהילה וחיי היהודים תחת השלטון ההונגרי ששיתף פעולה עם הנאצים עד לפלישה, היו טובים יחסית לקהילות במדינות אחרות", הוא מספר, "אני זוכר את היום שהגרמנים עברו ברחוב של סגד במרץ של אותה השנה. הייתי בן 6. אני זוכר איך העבירו אותנו לגטו בעיר שלנו, יחד עם כ-20,000 יהודים, ואיך הכל השתנה".
עם פלישת הגרמנים להונגריה, החלה שואת יהודי המדינה שעד לאותו זמן לא נשלחו למחנות השמדה. ב-1944, כשמידע על גורלם של יהודים תחת השלטון הנאצי ברחבי אירופה כבר היה ידוע, נעשה ניסיון להציל חלק מהאוכלוסייה היהודית בהונגריה, במסגרת עסקה שנרקמה בין נציגי הוועדה לעזרה והצלה בבודפשט, ישראל קסטנר ויואל ברנד, לנציגי ה-אס.אס, אדולף אייכמן וקורט בכר. העסקה, שזכתה לכינוי "סחורה תמורת דם", התבססה על הצעתם של נציגי הוועדה לגייס עבור הגרמנים עשרת אלפים משאיות וסחורות בעלות חשיבות עבר הצבא הנאצי, בתמורה להעברתם של יהודי הונגריה אל מחוץ לשטחי הכיבוש הגרמני.
העסקה השנויה במחלוקת לא יצאה לפועל, וכ-440,000 מיהודי הונגריה נרצחו באושוויץ, אך במהלך המשא ומתן, כאקט של רצון טוב מצידו של אייכמן, כ-21,000 יהודים נשלחו למחנה העבודה שטרסהוף, שהוקם בסמוך לווינה שבאוסטריה, ורובם שרדו. ביניהם היו גם שטול ובני משפחתו המורחבת.
שטול משחזר:
העבירו אותנו לשטרסהוף. המתנו לעסקה שתצא לפועל, אך זה לא קרה. בשלב מסוים רצי להעביר גם אותנו לאושוויץ. פעמיים. כדי להרוג אותנו. פעם אחת כבר עלינו לרכבת. ובגלל שבנות הברית הפציצו את המסילות, הרכבת לא יכלה להתקדם והחזירו אותנו. פעם שניה המתנו לרכבת לאושוויץ, והרכבת עצמה הופצצה. היו אלה שני מקרים, שממש כמו שאומרים, כמעט נהרגנו. ובתור ילד אני זוכר הפצצות כבדות ביותר, הרבה באזור הרכבת, ואמא שלי שכבה עליי באיזו תעלה שם ביער, בשביל להציל אותי, וגם היא ניצלה. עברנו את התקופה ההיא, בעיקר בזכות סבא וסבתא שהיו איתנו, ושאר בני המשפחה המורחבת. אבא שלי לחם באותן השנים בצבא ההונגרי. כל הגברים גויסו. לא ראיתי אותו במשך שלוש שנים, עד שבאפריל 1945, הגיע הצבא הרוסי ושחרר אותנו.
עם תום המלחמה, שבו בני משפחת שטול שניצלו מן השואה, בחזרה אל סגד שבהונגריה. מכ-4,000 היהודים שחיו בעיר בעבר, נותרו רק מחצית, ובית כנסת שעומד עד היום כגלעד להיסטוריה היהודית של העיר: "היה בית ספר יהודי ובית כנסת שנחשב לאחד המפוארים בעולם, זו היתה קהילה יהודית מאוד מפותחת. היהודים היו הטופ של הטופ של העיר", אומר שטול בגאווה, "מי שראה את בית כנסת אומר וואלה זה, אלפיים, איך בנו בית כנסת כזה? עד היום יש קהילה יהודית בעיר. אני ביקרתי שם פעם אחרונה לפני שנה, עם הנכדים, לסיור שורשים".
מהתופת הנאצית לכור האטומי
אחרי המלחמה סביו של שטול מחזיק את המשפחה שנותרה, ומשמש כדמות מרכזית בקהילה בעלת מספר תפקידים, ביניהם: חזן ושוחט, גובה מיסים ועוד. המציאות החדשה של המשפחה נמשכת כך, עד 1953, אז סביו וסבתו של שטול מקבלים רשות לעלות לישראל. שלוש שנים לאחר מכן, בחסות ההפיכה הקומוניסטית במזרח אירופה, בורחים הוריו של שטול ובני המשפחה הנותרים מהונגריה אל לאוסטריה, ומשם לישראל.
"הורי התיישבו בשיכון ברכסים, ומאז בעצם מתחילה הילדות שלי", הוא מספר, "למדתי באולפן, אחר כך בטכניון וב-1962 הפכתי למהנדס בתחום איכות המים. עבדתי בכור האטומי, עבדתי במקורות, ושימשתי בין תפקידי, גם כמהנדס הראשי של המוביל הארצי ושותף להקמת פרויקט הסינון באתר אשכול, אשר הקדשתי לו כעשר שנים. הייתי באירוע הנחת אבן הפינה וחנוכת המתקן, אבל מאז הדור התחלף". גם בחייו האישיים זכה שטול לנחת, כשנישא לאורה, ילידת הארץ ורעייתו מזה 62 שנים. לשניים נולדו ארבעה ילדים ו-11 נכדים, אליהם הם קשורים במידה רבה.
התנדבותו של שטרול
מפרויקט לפרויקט, בשנים האחרונות מגיע שטול מידי שבוע למרכז הרפואי רמב"ם כדי לעסוק בעבודת התנדבות שכולה מוקדשת לבני הגיל השלישי. במסגרת פעילותו ב"יחידת סגולה", מיזם הפועל ב-20 בתי חולים בתמיכה של המשרד לשוויון חברתי ומעמד האישה, מבצע שטול מעקב אחר אזרחים ותיקים שאושפזו ברמב"ם, ומסייע להם במידע רלוונטי אודות זכויותיהם הנגזרות ממצבם הרפואי וקישורם למרכז מיצוי זכויות של המשרד. "איכשהו התגלגלתי לזה", אומר שטול ומדגיש שאת עבודת ההתנדבות לא נטש גם בתקופת הקורונה או במלחמה הנוכחית: "כשהתחלתי ביקשו מאיתנו להתחסן בשלוש זריקות.
זה לא מזיז לי. קורונה? הייתי כל הזמן. אני לא מחסיר אף שבוע, אלא אם אני נוסע לחופש או סידור חשוב אחר. המשימה הזו חשובה ואני נהנה ממנה. יש המון יופי במיזם הזה, והוא בעל ערך גדול לאוכלוסיה הזו, שהרבה פעמים לא יודעת מה מגיע לה. כמה הכרתי בשבע השנים שאני מתנדב ברמב"ם, עם כמה אנשים שוחחתי וסייעתי להם. יש תודות ויש תגובות קשות, לפעמים מקבלים גם בשורה מרה על אדם שנפטר ולפעמים הכרת תודה מרגשת. לפני כמה שנים נתקלתי במקרה, בשיחה כזו, באישה שהיתה בעבר חברה טובה של אשתי ובעלה עבד איתי יחד במקורות. שוחחנו בקצרה, נתתי לה את המידע החשוב, ולצערי היא נפטרה בתוך פרק זמן קצר לאחר מכן. אחרי כל מה שעברנו, אנחנו יודעים היטב – זה חלק מהחיים, כל המציאות. לטוב ולרע. זה חלק מהחיים".
