בקרן הרחובות שיבת ציון והמגינים, בואכה העיר התחתית, ניצב בניין מגורים גבוה בסגנון הבינלאומי, השולט על הצומת, פנינה אדריכלית חיפאית שנוצרה משיתוף פעולה בין יזם ערבי ואדריכלים יהודים.
בית סלים ביי סלאם
זהו מבנה בן 4 קומות מגורים מעל קומת קרקע מסחרית שתוכנן בשנת 1939 ע"י משרד האדריכלים בנימין אוראל ויחזקאל זהר לפי הזמנתו של יזם לבנוני עשיר, סלים ביי סלאם.
המבנה כולל 2 חדרי מדרגות בעלי חלון צר וגבוה המכונה "חלון טרמומטר" בגלל דימיונו לאביזר הידוע למדידת החום. כמו כן, הבניין מצוייד במעלית שהיתה מן הראשונות בעיר חיפה. צורתו של המגרש הפינתי, בקרן הרחובות שיבת ציון והמגינים, הכתיבה את צורתו הסימטרית של המבנה.
המבנה בעל מאפיינים של הסגנון הבינלאומי כגון: פסי חלונות להדגשת הקוים האופקיים של הבניין ומרפסות היקפיות מעוגלות מובלטות ע"י קרניז בטון אופקי. המבנה בגימור אבן בעבוד עדין. זהו סוג של גימור אופייני לאדריכלות החיפאית שנולד משיתוף הפעולה בין האדריכלים היהודים שדגלו בסגנון הבינלאומי, מאופיין ע״י גימור פשוט כמו הטיח הלבן, לבין היזמים הערביים שרצו לשמר את מסורת הבנייה באבן.
סלים ביי סלאם
משפחת סלאם היא משפחה לבנונית סונית עמידה מאוד שהתבלטה בפוליטיקה, חינוך ופילנטרופיה בארץ הארזים. סלים ביי, אחד מראשי המשפחה, מעורב מאוד בפוליטיקה הלבנונית, שימש בין היתר כראש העיר ביירות. באותה התקופה הוא החליט להשקיע בנדל״ן בחיפה מתוך הבנה שזאת עיר בעלת פוטנציאל כלכלי גבוה, בהיותה העיר החשובה ביותר במרחב בימי המנדט הבריטי. לכן הוא ציפה שהשקעתו בנדל״ן בחיפה תניב תשואה גבוהה.
אדריכלי הבניין
בנימין אוראל, יליד ליטא, עלה ארצה ב-1907. עם סיום לימודיו בבצלאל, נסע לאירופה ללמוד אדריכלות. בהיותו חסר אמצעים כספיים, נאלץ לעבוד למחייתו כשרטט במשרדי אדריכלים בפריז ובברלין, במקום להשלים לימודיו. עם חזרתו ארצה, הקים בנימין אוראל משרד תכנון בשותפות עם המהנדס האזרחי יחזקאל זוהר.
אוראל נודע בכינוי “האדריכל ללא דיפלומה” כיוון שלא עלה בידו להשלים את לימודי התואר הנכסף באירופה.
אין בידינו מידע אישי על שותפו, המהנדס יחזקאל זהר. נודה מראש לכל קורא שיוכל להוסיף מידע עליו.
משרדם של אוראל וזהר פעל בין 1926 ל-1942 ובמהלך השנים הללו היו מעורבים השניים בתכנון של עשרות בניינים, בעיקר בחיפה, אך גם ברחבי א”י המנדטורית. עם הבניינים שתוכננו על ידם נימנים: תחנת החשמל בנהריים, בניין חברת החשמל בחיפה, בית רוזנפלד בבת גלים, בית בורנשטיין ברחוב ארלוזורוב ורבים אחרים.
מבנה לשימור
הבניין הוכרז "מבנה לשימור" בשנת 1991 ע"י עירית חיפה. אולם שלל המזגנים המותקנים על חזיתות הבניין ובליל סוגי החלונות והשלטים של החנויות בקומת הקרקע, מטשטשים את יחודו של הבניין ומקשים היום להתרשם מיופיו המקורי.
תודתי נתונה בזאת לאדריכל ואליד כרכבי, לשעבר ראש מחלקת השימור של עירית חיפה, על שמסר מידע חשוב להשלמת כתבה זו.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
הבנין נקרא בית "אטקס" על שם משפחת אטקס שגרו בו. בנם היה הטייס השבוי הישראלי הראשון בסוריה שנשבה בתחילת 1950. השלט שהוצב במקום נעלם בשנות 1960-1970. (שלט בצבע חום-מתכתי אשר הסב כבוד רב).
תודה רבה על תגובתך. בסיכום, הבניין נודע הן ע״פ שם היזם והן ע״פ שמו של הטייס אתקס. שבוע טוב!
לשמר, לדפץ ולשמור על היופי של הבניין הזה ובניינים נוספים.
תודה גם לך על התגובה.
הכתבה אולי לא רצתה🙂אבל הכותרת הכתיבה לה להיות פוליטית.
לקיחת אחריות לא באופנה בימינו…קל יותר כנראה לבטל את הביקורת.
חג שמח.
ל- דובי
הכתבה עוסקת בצד האדריכלי , לא הפוליטי.
תודה על תגובתך.
ל- רות בלומנפלד, אדריכלית
תודה על המידע המעניין.
ל- נפתלי
הסיפור על אתקס מאוד מעניין, תודה על תגובתך.
ל- יוסף
תודה על תגובתך, מידע מעניין מאוד.
ל- לילי
סיפור יפה, גלגול שמות מעניין. תודה על תגובתך.
ל-אלי רובינשטיין
תודה על תגובתך.
ל- אייל
חזון אוטופי מעניין…
תודה על תגובתך.
ל- חנן
אל תגזים!…
תודה על תגובתך.
ל- פ.א
תודה על תגובתך. יתכן וזה בן משפחה אחר, כי זו היתה משפחה ענפה ומעורבת בפוליטיקה הלבנונית.
השם הנכון הוא סאאב סלים סלאם איש עסקים לבנוני וראש ממשלה בין השנים 1960עד1970 גם היה שר החוץ נולד בלבנון ב 1905 ונפטר בשנת 2000
אכן בניין ייחודי ומעניין שלא ניתן להתעלם ממנו. תודה על הכתבה.
תודה על תגובתך, מועדים לשמחה!
כל העיר נעצרה ב1939
תודה על תגובתך, מועדים לשמחה!
מה זה משנה מה היה, עוד בניין מכוער בעיר מזדקנת, מה שחשוב הוא מה שיהיה, כי אם אין עתיד העבר לא שווה כלום.
העתיד זה ששדרות המגינים ופל-ים ייסגרו לתנועת כלי רכב. יסעו בהם רק מטרוניות ואוטובוסים בנתיבי תחבורה ציבורית, ונתיבי אופניים.
במקום פקקי רכב, יהיו לאורכם מסעדות, שורות עצים מטופחים ומקושטים בחגים והם יהפכו מחדש לרחובות מבוקשים למלונות, דירות ועסקים שירצו את השקט והאסטטיקה של מרכז עירוני אמיתי.
עד אז – חיפה מתחמקת מהעתיד ושקועה ב"פתרונות לפקקי רכב אולי עוד חניון?" שמתאימים לחשיבה מיושנת משנות ה-70 של מהנדסי תחבורה כושלים בוגרי הפקולטה להרס-ערים בטכניון הידועה גם כ"פקולטה להנדסה אזרחית".
כל עוד הם ישלטו באופן פיתוח חיפה תקבלו חורבן ועיר מזדקנת מתרוקנת ומתפוקקת.
תודה על הסיפור המעניין. זיהיתי את הבניין מיד ותמיד חשבתי שידע ימים טובים יותר. כתובתו של הבניין היא לפי שמות הרחובות היום ואולי יש טעם לציין את שמותיהם אז. האחד, במעלה ההר הוא, למיטב ידיעתי, סטנטון אך איני יודע מה היה שמו של רחוב המגינים אז
שבת שלום,
הבנין שאתם קוראים לו: בית סלים ביי, ואני לגמרי סומכת על המידע שלכם, אבל אני מכירה אותו כל חיי כ: בית אטקס…זוכרת שבילדותי סופר לי שזה ע"ש טייס..
ואני רק 75 שנה חיפאית..
החל מקום המדינה שכנה בקומת הקרקע המסחרית חנותו של מר אטקס שהיה מיודד עם אבי ז״ל.בנו של מר אטקס היה טייס,שלמיטב זכרוני נפל בשביהמצרים במלחמת סיני-וחזר מהשבי לאחר המלחמה.
עוד זכור לי שבבנין היתה קומת מרתף גדולה שם שכנו הג״א (או עירית חיפה)בעת תקופת הכוננות שלפני מלחמת ששת הימים.
בקומת הקרקע, היה בית עסק גדול למכירת מכשירי רדיו בבעלות משפחת אטקס.
בנו של בעל החנות יונתן אטקס, היה טייס קרב (במטוס "מוסטנג" בעל מנוע בוכנה) במבצע סיני ב-1956, מטוסו התרסק בסיני והוא נפל בשבי המצרי.
הוא היה השבוי הישראלי היחיד במצריים ממול למעלה מ-5000 שבויים מצריים בארץ.
כאשר הטייס יונתן אטקס הבן חזר מהשבי המצרי, התברר שהמצרים עינו אותו קשה מאוד, וגרמו לו לנכות.
הטייס הפצוע ואביו נסעו לארצות הברית למצוא מרפא. בהמשך יונתן אטקס החלים ואף הגשים את חלומו להטיס מטוסי סילון בחיל האויר.
כמו הרבה מקומות בחיפה – מקום עם פוטנציאל אדיר שהלך לאבדון.
ממול כדאי לעשות כתבה על הוילה, ששימשה בית מלון ועומדת שוממת ליד מגרש סוחרי רכב.
בבית המלון בוילה הזו – התארח האדון שמוזכר בכתבה. צאו לחקור!
על הבניין בשיבת ציון 1 תבליט מתכת מדהים של האמן גרשון קניספל להנצחת שחרור חיפה ב-1948. לוחמי חטיבת כרמלי פרצו ממקום זה בעיר התחתית. הציר השני של הפריצה היה מגשר נחל הגיבורים. למבצע קראו בשם קוד: "מספריים" בגלל ביתור העיר ל-2.
אכן מבנה מיתולוגי בנוף העיר.
נראה שניסו בכתבה ובכותרת לצבוע את נושא שיתוף הפעולה כדו קיום מוגזם ולא כמו שהוא:היצע וביקוש רגיל של יזם ובעלי מקצוע שהיו בנמצא באותם ימים.
בעיניים מקצועיות בטח יש למבנה ולאדיכלות שלו יחודיות ויצירתיות כי הוא פינתי.
בעיניים של המתבונן היום כל הסביבה הזו נראית קודרת,כזו שגם ברכב רוצים לחפש דרכים עוקפות כדי לא לעבור משם וזה מרגיש שהתפארת של המבנה והאיזור שייכים לשנותיו הראשונות שהתגוררו בו ובסביבתו (כנראה) העולים של אז והיה גם פחות סואן.
כל הכבוד לך ידידי ד"ר דוד בר און
חג שמח
מדי שבוע מחכה ושמח לכתבות והצילומים המצוירים שלך
דן אורדן
תודה רבה על תגובתך, סיבה טובה להמשיך ולכתוב.
הבנין מקסים, ובמצב ירוד מאד. ייתכן אף שרצו להרחיב אותו לכיוון מזרח אבל משבר כלכלי במלחה'ע ה-2 מנע זאת, כמו בניינים אחרים בדרך העצמאות שכביכול 'נחתכו' באמצע.
הבניינים בעיר התחתית, באזור מסחרי, בנויים בקו בנין אפס. בדרך העצמאות לפי תכנית הבינוי של הולידיי ובאזורים אחרים כמו כאן, פשוט בקו אפס. המגרש הסמוך הוא בבעלות של אחרים. נגנב מבעליו והועבר לאחרים.
תודה על תגובתך.