נעמי זידמן מחיפה – דוגמנית הבית בגיל הזהב

הנכנס בשערי הדיור המוגן Avantgarde Residence אשר ממוקם בלב ליבו של הכרמל ופוגש אישה מרשימה הנראית כדוגמנית הבית – ישכיל ויבין שפגש את נעמי זידמן בת ה 91.

נעמי – אלמנת פרופ' שמואל זידמן

נעמי, אישה תמירה בעלת המראה הייחודי והגוף החטוב מתגוררת מזה כ 5 שנים – בפרויקט הדגל של העיר חיפה – "אוונגרד רזידנס". מעונה נמצא ברחוב היינה 23 בדיור המוגן היוקרתי לגיל השלישי.

נעמי היא אלמנת פרופ' שמואל זידמן מי שהיה דיקן המחלקה להנדסה רפואית, אשר לימים הפכה להיות הפקולטה לביו רפואה. לשמואל ז"ל ולנעמי תבל"א נולדו 3 ילדים ומהם 7 נכדים.

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא מהותה של הכירות זו הינה להיוודע בבית המארחים – אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

הגעגוע להורים – לעולם אינו חדל

בשנת 1932, בבית החולים הפרטי "עין גדי" אשר היה בת"א, בהשגחתו של ד"ר אשרמן – נולדה בלידת מלקחיים התינוקת נעמי להוריה ויקטוריה ושלמה רובין. לפני כמעט מאה שנה, בשנת 1927, הגיעו ארצה ויקטוריה ושלמה מבגדד שבעיראק, התיישבו בתל אביב ובשנת 1934 עברו לגור ברמת גן.

אביה של נעמי היה פרדסן ואיש כספים ואמה, דמותה דומיננטית: אישה נאה, מודעת לעצמה וחזקה, אישה משכילה יחסית וליברלית בחינוך ילדיה שלכן אף הסתגלה מהר מאד לחיים בארץ.

נעמי מספרת שהייתה קשורה לאמה ביותר, הן במהלך חיי האם והן בזקנתה. נעמי מציינת בגעגוע שבעת שאמה כבר גרה בבית האבות ״אחוזת בית״ (כיום המקום מתפקד כדיור מוגן יוקרתי) ברעננה – מדי שבוע בשבוע היא נסעה אליה מחיפה לרעננה, ובילתה איתה במהלך יום שלם.

ילדות בר"ג בטבורו של פרדס

נעמי זוכרת ילדות נחמדה בבית ששכן בטבורו של פרדס רחב ידיים ברחוב "צל הגבעה" אשר ברמת גן. כיום רחוב זה נקרא שועלי שמשון ועל אדמת הפרדס הוקם בית הספר למשחק בית צבי, על שם צבי קליר הי"ד. כילדה וכנערה הייתה חניכה ומדריכה בשבט צופי רמת גן ולמדה בתיכון "אוהל שם".

טר"ש אליהו אדוארד רובין ה"ד

שבעה ילדים נולדו לויקטוריה ושלמה רובין וביניהם: נעמי, קליר (אשר תוזכר בהמשך), ואליהו הי"ד. טר"ש אליהו אדוארד רובין הי"ד בן ויקטוריה ושלמה נולד בבגדד אשר בעירק. הוא שרת בפלמ"ח בחטיבת הראל, חיל השריון מפח"ט 5, ובמלחמת העצמאות נפל בקרב בירושלים, בקטמון. בן 21 היה בנפלו (מוזכר בספרו של אריה חשביה  ״הקרב על סן סימון״ עמודים 74,75).

לאחר שאחיה אלי נהרג במאי 48, נגרם כאב גדול וקושי עצום במשפחה. אמנם שני אחיינים נקראו על שמו של אליהו, אך מצער רב  ולאחר שנים בודדות, בשנת  1954 – נפטר שלמה, אבי המשפחה, בגיל 65 בלבד.

"התאהבות צבאית" בעיר חיפה

בשנת 51' התגייסה נעמי לשירות צבאי בחיל ההנדסה. תחילה שירתה ביפו ולאחר קורס שירטוט הועברה לחיפה. במיידית היא התאהבה בעיר הכרמל.

בחיפה פעלה ושירטטה נעמי במשרדו של קצין הנדסה ראשי. משרד אשר שכן מול מועדון הקצינים שהיה ברחוב הצנובר (מה שכיום שדרות הנשיא) – ונמצא קרוב אל הפניה לכרמל הצרפתי. כחיילת חיפאית גרה ב"בית החייל" אשר בשדרות בן גוריון, סמוך לתחנה המרכזית הישנה של "אגד" דאז.

פרופ' שמואל זידמן – האיש שאיתה

זמן מועט לאחר שירותה הצבאי, יצאה נעמי לארצות הברית לשם לימודי עיצוב פנים. בניו יורק, במועדון הסטודנטים הישראלים היא הכירה עלם חמודות, בוגר הטכניון, אשר נשלח לאוניברסיטת ברוקלין – פוליטכניק, ללימודי המאסטר שלו בהנדסה כימית. היה זה לא אחר אלא שמואל זידמן . בשנת 55', לכשסיים שמוליק את לימודיו ואף קיבל וויזה ועבודה לשהייה בארצות הברית – נישאו השניים בלוס אנג'לס.

לכשפרצה מלחמת סיני – הם חשבו ורצו לחזור ארצה, אך הדבר לא הסתייע, ולכן הם שבו חייפתה רק בתחילת שנת 57', אל העיר בה גדל שמואל (ריאלי וטכניון). למרות שלנעמי לא הייתה משפחה בחיפה מהר מאד היא השתלבה עם כל בני משפחתו החיפאית של שמואל, איתם היא נמצאת בקשר גם כיום.

שמואל זידמן ז"ל השתלב בהמשך לימודי הדוקטורט בטכניון ואף הפך להיות דיקן המחלקה להנדסה רפואית, אשר לימים הפכה להיות הפקולטה לביו רפואה. הוא עסק במחקרי לב רבים וקיבל פירסום עולמי. אחד מתלמידיו היה רפי ביאר, אשר הינו קרדיולוג ומצנתר ישראלי וחוקר ביו-רפואי של מערכות הלב, ואף כיהן כמנהל בי"ח רמב"ם.

פרופ' שמואל זידמן ז"ל נפטר בשנת 2008.

3 ילדים ומהם 7 נכדים

לשמואל ז"ל ולנעמי תבל"א נולדו 3 ילדים ומהם 7 נכדים. ביחד עם כל זאת, במהלך השנים הם הספיקו לטייל ברחבי העולם ואף לחיות במספר לא מבוטל של ארצות במהלך "שנות השבתון". הם גרו מספר פעמים  בניו ג'רסי ניו יורק ולוס אנג'לס.

נעמי מאד גאה בילדיה ונכדיה ומדגישה שביתה ענת ובנה עדי מתגוררים עתה בלוס אנג'לס ואילו בנה גיל שב זה מכבר מארה"ב ומתגורר בחיפה.

היא מספרת, ועיניה בורקות, שבכל יום ראשון בשבוע בשעות הצהריים  בנה גיל בא אליה והם מבלים יחדיו ואף סועדים יחדיו את ארוחת הצהריים. היא מוסיפה ומציינת שלעיתים גילי מבשל, לעיתים מביא אוכל מוכן ולפעמים הם יוצאים לאכול באחת המסעדות אשר בעיר. יתר על כן, בגאווה רבה אומרת שהוא מקפיד להתעניין בשלומה עוזר ותומך בכל פרט, קטן כגדול, לטובת רווחתה המלאה.

ההחלטה שלא לעזוב את חיפה

משבגרו הילדים והבית רחב המידות אשר בשכונת דניה פסק מלהתאים לזוג ההורים – הם עברו לגור בשכונת אחוזה. בבית זה גרה נעמי עוד מספר שנים, גם לאחר לכתו של שמואל.

לפני כ 5 שנים היא חשה שברצונה לעבור לחיות בדיור מוגן. היא תרה ובדקה מקומות רבים ברחבי הארץ אך בסופו של דבר החליטה שלא לעזוב את עירה האהובה, את חיפה.

בראש מעיניה היה עניין מיקומו של הדיור המוגן, וכן לדידה היבט לא פחות חשוב: מקום חדש, בו רוב הקהל הינו בבחינת "דיירים חדשים". נעמי בחרה לגור בדירתה הנוכחית אשר נמצאת בליבו של הכרמל.

סביבה שקטה מחד וקירבה למרכז הכרמל על שלל היצעיו מאידך

בדיור המוגן אשר בו בחרה נעמי הושם דגש על אסתטיות, מלונאות ויוקרה. עיצוב הפרויקט מתאפיין בשילוב של מבנה לשימור יחד עם אדריכלות עכשווית, אשר עוצבה על ידי האדריכל גיא ארבל.

הסביבה השקטה והקרבה למרכז הכרמל הפעיל והמגוון הופכות את Avantgarde Residence לאטרקטיבי, לנוח ולנגיש. כמו נעמי, כל  האוהב תרבות ויודע להעריך אמנות, בילוי ואווירת שפע – מייד יתאהב במקום. למותר לציין שזוהי סוגת עילית, שכן "אוונגרד רזידנס" הינו חלק מ"קבוצת מנו ספנות", בבעלותו של משה מנו.

נעמי אוהבת את דירתה ואת הגן המשתקף מחלונה. היא מאד מעריכה את הפעילויות והחוגים אשר מציע המקום והיא פעילה במיוחד בחוגים ל: התעמלות, מוסיקה, ציור, שחיה והתעמלות בבריכה. מלבד זאת נעמי מרבה לעסוק ביצירתיות ובמלאכת יד. כמעצבת היא שוזרת טבעות ותכשיטים וסורגת ארנקי כתף מהודרים.

הגנטיקה של האם עברה בתורשה אל הבת

נעמי הינה אישה נאה, מרשימה, הנראית כדוגמנית הבית. היא מקפידה להתעמל לפחות 4 פעמים בשבוע כמו גם משתתפת בשיעורי התעמלות המים אשר בבריכת המקום. נעמי התמירה מתנשאת לגובה של 168 ס"מ ומשקלה זהה לזה מגיל 16 ועד עתה: 65 ק"ג… ולפי דבריה "אוכלת הכול, כמה שצריכה".

הגנטיקה של האם עברה בתורשה אל ביתה ענת אשר בשנת  81', זכתה בתואר היופי הנכסף "צברית השנה". תמונה נאה מאותו אירוע תלויה במעונה של נעמי, בין פריטים נוספים הקרובים לליבה.

תעודה ומזכרת מבעלה

פריט נוסף הקרוב לליבה עד למאד הינו מזכרת מבעלה תעודת הוקרה לאדם שהיה לצידה, שמוליק, פרופ' שמואל זידמן – האיש שהיה איתה, אהבה ועדיין אוהבת אותו, ונוצרת את זיכרו לעד.

לדבריה אין תחליפים ליקרים לנו אשר כבר אינם בעולמנו – אך כהגדרתה "הילדים והנכדים ממלאים עכשיו את החסר".

קליר יניב – תשורתה לחתונה

הציירת קליר יניב הייתה אחותה של נעמי ובוגרת ממנה ב 12 שנה. קליר (ילידת בצרה, עיראק 1921) הייתה ציירת, ממייסדי "קבוצת העשרה" ו"קבוצת אקלים". היא הייתה ממייסדות כפר האומנים עין-הוד (1953), ושם התגוררה בקביעות מאז 1976 עד מותה בשנת 2015.

בציוריה – יניב עסקה במיקומה של האישה בחברה העיראקית-יהודית השמרנית, ועסקה בעבודותיה בתיאור בנות משפחתה אותן זכרה מימי ילדותה. באחד הראיונות סיפרה קליר: "מה שעניין אותי הייתה התפתחות הזהות הנשית של הנערה ויחסיה עם אמה, נושא זה מתקשר עם הניגוד לאב שהיה בזמנו שמרני ומחמיר".

לרגל חתונתם קיבלו בני הזוג זידמן ציור מפרי מכחולה של קליר, השמור ו"הצועד" עימם בכל אשר גרו. כיום ציור זה מוצג לראווה במעונה העכשווי של נעמי.

כורסת העור השחורה

לכשנשאלת נעמי אלו פינות בביתה היא אוהבת במיוחד, היא "יורה" במיידית: את הכול… אך היא מציינת ששעות רבות היא מבלה על כורסת העור השחורה והנוחה. ממקום זה היא יכולה לצפות בירוק הירוק הנשקף מחלון הבית, כמו גם לראות סרטים בטלוויזיה רחבת המסך, ולעיתים… לנמנם. ובשעות הצהריים –  אף להירדם.

לכל דוגמנית – חדר ארונות

ארון סטנדרטי מכיל כמות מוגדרת של בגדים ותופס מקום רב ואילו חדר ארונות מרכז את כל הבגדים במקום מסודר אחד ומכיל לא מעט פריטים. נעמי מצהירה שיש לה "המון בגדים" והיא אוהבת את כולם ואיננה חפצה להיפרד מאף פריט הנמצא בקולקציה שלה.

לכן היא מאד שמחה בחדר הארונות שלה לו היא היקצתה חדר, שכעת חיה אין בו שימוש מהותי, ובאמצעות מידוף מדוייק היא הצליחה להפוך את החדר לחדר ארונות בו היא יכולה להתלבש ולהתארגן לקראת יציאתה מדירתה. המיוחד בחדר הארונות שלה הינה היכולת להיכנס ולמצוא שם את כל מה שהיא זקוקה לו במקום אחד – וזאת מבלי לפתוח ולסגור דלתות.

גולת הכותרת – המרפסת

במעונה של נעמי מרפסת רחבת ידיים, בה ליד שולחן ברזל  מעוצב ניתן לארח ולהתארח. כאן ניתן ללגום קפה ומאפה ולצפות בגן הירוק והמקסים הכה קרוב אל גדר המרפסת. לנעמי יש אף "אצבעות ירוקות" המשתקפות בעציצים הנאים אשר בגזוזטרה זו.

במרפסת הצפונית ניתן לחוש כאילו נמצאים במחוזות טוסקנה אשר באיטליה, ובליווית הקפה המשובח המוגש במקום זה – החוויה הינה מלטפת ביותר.

ספר ייחודי – בכדי לא לשכוח אנגלית

נעמי מרבה בקריאה. לאחרונה החליטה להשאיל ולקרוא ספרים אך ורק בשפה האנגלית, וזאת לשם שמירת השפה האנגלית הן במוחה והן בלשונה.

הספר שאותו קוראת נעמי עתה הינו ספרה של רות ג'ורדן, שהיא עיתונאית מוכשרת, וגם מגישת החדשות הראשונה במדור העברי של ה-BBC. הספר הינו אוטוביוגרפיה של המחברת וניקרא Daughter of the Waves (1983). זהו ספר זיכרונות נוקב, אך מחמם לב, הדן בחיי מתבגר הגר בפלסטין בעת המנדט הבריטי.

הסופרת רות ג'ורדן נולדה ב-1921 בבת גלים שעל חוף ימה של חיפה. עבור רות ובני גילה, ארץ ישראל הייתה הבית היחיד והמדינה היחידה שהם הכירו אי פעם. שנות הילדות הללו היו הרפתקה וחינוך, אשר שיקפו את מסע המדינה בהתהוותה. רות משלבת באופן חלקי אירועים אישיים עם אירועים מכוננים. כמו למשל: ספינות הפליטים המגיעות מאירופה, וייסוריה כשראתה אותם מפונים חזרה אל מקום מוצאם או למחנות בקפריסין. הספר מתאר בבהירות, בהומור ובאמפתיה, ילדות ומדינה הגדלים יחדיו. למותר לציין שספר זה זכה בפרס מיוחד בארצות הברית.

מערכות יחסים טובות – חשובות לאושר ולבריאות

נעמי מאד מרוצה על שעברה לגור בדיור המוגן קצת לפני פרוץ מגפת הקורונה. לדידה, היא הינה בת מזל שכן בגין זאת, באותה העת, היא הייתה מוקפת בחברה תומכת ובכל השירותים אשר נדרשו להמשך חייה.

המחקר הארוך ביותר בעולם שנערך באוניברסיטת הרווארד ועקב אחרי הגורמים לאושר – הגיע למסקנה חד-משמעית שמערכות יחסים חשובות לאושר ולבריאות האדם, הרבה יותר מכסף והצלחה. בין השאר התגלה כי לאנשים עם קשרים חברתיים חזקים יש סיכוי גדול ב-50 אחוזים לשרוד כל שנה נתונה.

נעמי מספרת שמאז שהיא גרה במקום זה, היא מרגישה כמו בבית מלון. היא לא צריכה לדאוג לאוכל, לניקיון ולבישולים. היא מוסיפה ומדגישה "ונפגשת עם חברות כל יום כאילו שנמצאת בטיול בחו"ל. מה צריך יותר מזה בחיים?" התשובה: בריאות ונחת.

נעמי מוסיפה ומייחלת שכל החיילים והחטופים יחזרו בשלום, כולל הנכד שלה- אשר ממש רגע לפני סיום התואר השני שלו באווירונאוטיקה, בא ארצה מלוס אנג'לס לשרת בצפון ועתה הוא מיועד לרדת לדרום ולשרת בעזה. כדבריה: מי ייתן ולכולנו יהייה עתיד טוב יותר, בטחון ושלום.