בביתה של המשוררת החיפאית צביה פורר

שכונת רמת אשכול

השבוע הלכתי לבקר חברה קרובה, צביה פורר שהיא משוררת סופרת ואשת חינוך מחיפה. היא גרה ברחוב אלברט שוויצר בשכונת רמת אשכול כבר מעל 30 שנה. צביה ערכה לי סיור קטן בשכונה וסיפרה שהיא מתגוררת בה מתחילת שנות ה90.

רמת אשכול יושבת על עורק הכניסה והיציאה הראשי של רכס הכרמל ובנויה מסביב לשטח ירוק, מוקפת בנוף ים אותו רואים כמעט מכל דירה. לשכונה טופוגרפיה מיוחדת עם הרבה עליות ומורדות. ירדנו ברחוב ראול ולנברג ממנו נשקף ואדי אחוזה. האזור ירוק והצמחייה התאוששה מהשריפה של 2016.

צביה ספרה שביום השריפה, סגרו את היציאה מרמת אשכול והייתה תחושה מאיימת כשהאש הקיפה את האזור. יש ברמת אשכול, מרכז מסחרי, גני ילדים, מתנ"ס פעיל ובית כנסת. חלק מהתושבים בשכונה השתתפו במימון בנייתו. השכונה קרויה על שם לוי אשכול.

כדי להקים את השכונה היו צריכים לנצל את מנחת שדה התעופה הצבאי הבריטי הישן שהיה שם, וותיקי חיפה עוד זוכרים את המקום בגעגוע, כי היה מקום שקט ומבודד. רבים משמות הרחובות בשכונה קשורים לשואה; ראול ולנברג, אנציו סירני רחוב גיבורי גטו ורשה ועוד.

אשת חינוך וספר

כאמור צביה היא משוררת שכתבה שירים רבים המתקשרים לעיר חיפה אותה היא מאוד אוהבת. צביה כותבת מגיל תשע ופרסמה מספר ספרים ביניהם: "אסור להתל באבן" ספר פרוזה על אהבתה של אשה צעירה לבן דודה, כשהסיפור מתרחש על רקע נופי חיפה של שלהי המאה ה-20. המבקרים ציינו שחיפה היא אחת מגיבורות הנובלה.

כמו כן כתבה שני ספרי שירה: "ימים דקים" ו"לפעמים אני עוברת" וגם שני ספרי ילדים.  ספר שירה חדש  שלה עומד לראות אור.  הכתיבה שלה מרגשת ואותנטית.

קרוב לביתה של צביה נמצא "גן הוורדים" עם שביל הליכה מונגש לנכים. אני בטוחה שגם קסמי הגן היפה משמשים כמקור השראה לכתיבה.  בשכונה מעט בניינים רבי קומות. בכניסה לשכונה יש שני בנינים גבוהים, וישנו גם בניין גבוה צמוד לפארק, שהתושבים מכנים "הבית הלבן". לרוב הבתים שלש קומות ולכל אחד יש מרפסת או גינה.

כתיבה אקולוגית

על אף היותה ילדה היא עוד זוכרת בבהירות את היום בו הגיעו לנמל חיפה בשנת 1958, ואת ההתרגשות של האנשים שעמדו על סיפון האניה עם דמעות בעיניים כשראו את ההר הירוק.

כמו שמתואר יפה בשירה של צביה פורר "על סיפון האונייה":

 על סיפון האנייה/מול ההר הירוק/עמדתי/…. מול חופי חיפה/בתקווה עיוורת מדמעות. ֿ

 כאמור שנים רבות לפני נישואיה גרה המשפחה, תקופה קצרה בגבעת נשר ואז הם עברו לרחוב החשמל. בזמנו נחשב המקום כמקום טוב בגלל הבתים החדשים שהיו נאים ומרווחים ונגישים לתחבורה ציבורית.

גם על הרחוב הזה כותבת צביה, שיר אקולוגי שמתייחס לעיר חיפה: "הייתה שם גבעה מוזרה /ולא ידענו שאש בערה בתוכה" (מהפסולת היה משתחרר גז מתאן שהוא דליק ומסוכן). ואכן המזבלה לפעמים בערה ולקח ימים לכבות אותה. אנשים היו יושבים במרפסות, בשורה ראשונה, מול התעשייה, מתמוגגים מנוף הים והנמל ואינם חושדים עדיין מנזקי זיהום האוויר.

צביה אוהבת את חיפה בזכות ההרכב האנושי שלה

היא אומרת שחיפה היא עיר מגוונת ויפה שיש בה משהו מהשקט הכפרי. היא מודעת מאוד לצד האקולוגי אולי בגלל שבעלה, צבי פורר, היה במשך 25 שנה מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה ושוקד כיום על ספר בשם " 25 שנים של מאבק דוד נגד גוליית".

העליה לארץ

צביה עלתה מרומניה מהעיר סוצ'אבה. הוריה נהגו ללכת למפגשים שהתקיימו בארגון יוצאי בוקובינה, שהיה בזמנו ברחוב פבזנר. היו אלו אנשים שאבדו קרובי משפחה וחברים בשואה. עבורם היו הפגישות הללו מרגשות עד כדי כך שהרגישו כאילו זו משפחה.

צביה היא בת יחידה, דור שני לשואה, שספגה הרבה סיפורי שואה בבית, היא קוראת לזה ירושה רגשית, דבר שבא לידי ביטוי בכתיבתה.  אחד הרגעים העצובים בעליה לארץ, היה הרגע בו נאצלה להיפרד מכל הספרים שהיו לה, כי ממשלת רומניה אסרה, בין השאר, הוצאת ספרים מהמדינה.

מתנדבת עם נשמה

צביה עבדה במשך שנים רבות כיועצת חינוכית בתיכון כפר הנוער הדתי כפר חסידים ובמכללת סיטרין ואחר כך במרכז לקידום למידה. כיום היא מתנדבת עם קשישים, במועדון "אחוזת בני ברית" דרך "האופן הפנימי" של רוטרי, שם היא נפגשת עם אשה בת 87 שבעצמה כותבת שירים, כמו כן היא נפגשת עם גברת נוספת דרך עיריית חיפה, המתגוררת בביתה שעל הכרמל.

במשך יותר מ-30 שנה עשתה למען אוהבי הספרות בעיר חיפה, הפיקה והנחתה ערבים ספרותיים, למשוררים וסופרים מחיפה והסביבה צביה הנחתה את הסלון הספרותי במשך 6 שנים בבית אבא חושי ביחד עם רחל אושרוב. רחל וצביה זוכרות במיוחד את המפגשים עם חיים באר, נתן יונתן, צרויה שלו, עמוס עוז ואשכול נבו.

כמו כן כיהנה במשך שבע שנים כיו"ר אגודת הסופרים סניף חיפה והצפון, והכניסה את אגודת הסופרים החיפאית למרכז חדרים בריאלי – בית לתרבות יהודית ישראלית, שנמצא באחוזה בחיפה. בנוסף עשתה ערבים ספרותיים בהיכל העירייה.

במסגרת הפעילות של אגודת הסופרים התנדבה לצידו של עמיקם יסעור, שפעיל עד היום בתחום ועם אנשים נוספים, יוצרים חיפאים ביניהם נפתלי בלבן, סופר משורר ועיתונאי מחיפה ומלי בנבנישתי‏. בשנים האחרונות צביה מעבירה מפגשי כתיבה בשם "המלים" המתקיימים בחדרים, לקבוצת יוצרים ויוצרות ותיקים מחיפה.

גילוי נאות, צביה ואני מכירות שנים והוצאנו לאור ספר שירים משותף "לפעמים מותר לחלום" שכולל שירים של משוררים ומשוררות מחיפה. בהזדמנות אחרת נעשה כתבה גם על אנשים נוספים שפעילים בשטח הספרותי בעיר חיפה, כי יש הרבה שתרמו ותורמים בעירנו.