(חי פה) – שירה, מפונה משדרות ואמא לשלושה קטנטנים, מספרת בראיון לחי פה על החוויה הקשה והנוראית שעברו ב 7 באוקטובר, על החיים והאתגרים כמפונים בבתי מלון ועל ההחלטה לחזור לאזור הדרום.
מתקפה שישראל לא ידעה כמותה
115 ימים מאז מתקפת הפתע של ה-7 באוקטובר, מתקפה שישראל לא ידעה כמותה מקום המדינה. במתקפה נרצחו כ1,145 בני אדם ונחטפו 253 מתוכם שוחררו 110.
התושבים ששרדו מהיישובים והערים בעוטף ובדרום המערבי, פונו לערים שקטות ובטוחות יותר בין השאר לעיר חיפה. שירה אביטן, תושבת שדרות, העיר שנכבשה ונרצחו בה כ 80 תושבים ורק יומיים לאחר המתקפה הצבא וכוחות הביטחון הצליחו להחזיר את השליטה בה, מספרת על החוויה הקשה אותה הם עברו וממשיכים לחוות.
שירה היא לא המפונה הראשונה שמתראיינת לאתר חי פה אך המפונה הראשונה מהדרום, שכן נכון להיום רואיינו מפונים מהצפון. מהשיחות עם המפונים הן מהצפון והן מהדרום והדברים המחברים ביניהם מבחינת העקירה מהבתים וחוסר הפרטיות והקשיים, ניתן להרגיש משהו יותר חזק ויותר עמוק אצל המפונים מהדרום וזאת בעקבות החוויה הקשה והנוראית שהם חוו ועברו והראייה שלהם לדברים ולחיים היא שונה לגמרי.
שירה אביטן בת 35 משדרות היא אמא לשלושה ילדים – אוריה, אבישג ובניה בני 3,5,ו-7. במקצועה, היא מחנכת כיתה ג' שמתגוררת בשלושת החודשים האחרונים במלון דן פנורמה בחיפה. שירה מספרת לחי פה, על החוויה שלה, על ההחלטה להתפנות לחיפה, על החיים בתור מפונה עם ילדים בבית מלון, על האתגרים ועל ההתמודדות עם מה שחוו ב 7 באוקטובר.
כך היא מספרת: "הגעתי לחיפה לבד עם הילדים ברגע שהחלטתי לצאת משדרות אחרי שבוע וחצי בתוך הלחימה. בשבוע וחצי שנשארתי בהם בשדרות התנדבתי בחמ"ל שדרות אבל כשהלחימה המשיכה בחרתי לעבור בשביל המשפחה שלי. אני צפונית במקור ומכירה את חיפה דבר שהקל על המעבר.
״סגרנו לילדים את הפה כשמחבלים הסתובבו ליד הבית״ ◄ צפו
״המעבר היה טראומתי. בשדרות כשהגיעו המחבלים סגרנו לילדים את הפה כדי שלא ישמעו שיש אנשים בתוך הבית. המעבר לכאן היה חד – שמענו אנשים מדברים פתאום וראינו מכוניות נוסעות וזה היה רגע של משבר כי כאן לא מרגישים מלחמה.
החיים כמפונים לא קלים בכלל וההשפעה על הילדים קשה. כל דבר שמוכר לנו נקטע – המיטה, הלימודים והחברים. פשוט אומרים לילדים בואו ותכירו מציאות חדשה.
מפונה משדרות משתפת ◄ צפו
ילדי שדרות הם הגיבורים של מדינת ישראל
על השפעת האירועים על הילדים אומרת שירה: "אני חושבת שבתור מחנכת פחות משנה לי המקום הלימודי. מה שחשוב לי זה שכל ילד וילדה בשדרות יצליחו להחזיר לעצמם בעזרתנו את תחושת הביטחון והשייכות למקום בטוח שאפשר לחיות בו. ילדי שדרות הם הגיבורים של מדינת ישראל לשם צריך לרכז את המאמצים והמשאבים כדי לעזור להם להצליח להרגיש את החיבור והבית כי בית הוא מגן ומוגן והוא נפגע לנו עכשיו".
תושבי שדרות מאוד כואבים פצועים ומדממים – הלב שלנו כואב
"כראש קבוצת שדרות הרגשתי אחריות ורצון לעזור לקבוצה והבנתי שיש מצב אחר שאנחנו צריכים להתמודד איתו. בעזרת חב"ד אנחנו כבר חודשיים עוברים טיפולים רגשיים כי תושבי שדרות מאוד כואבים, פצועים ומדממים הלב שלנו כואב. המעבר לכאן עם מלא אנשים שלא מכירים יוצר אתגרים לא פשוטים, שמתווספים לאתגרים שאנחנו מביאים איתנו מהחיים השגרתיים שלנו.
אבל העיקר שאנחנו בחיים וכל השאר בונוס. לילד הבכור בן ה7 היה הכי קשה כי זו שנה ראשונה שלו בכיתה א' והוא פחות מתחבר למסגרות כאן. הילדים הקטנים בני 3-5 הסתגלו.״
״מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים״ ◄ צפו
״אני אמא חד הורית ואני ישנה עם הילדים בחדר. מצד אחד זה מלכד מצד שני אין את הפרטיות וכולם ביחד. אין את המרחב לאמא ומרחב לילדים ואין סמכות כי יש אווירת מלון. על אף שהמלון מנסה לייצר לנו אווירה של בית של משפחה והמנכ"לית מנסה לעזור בהכל, המציאות לא פשוטה.״
שירה רוצה להודות לחיפאים ומספרת שבערב חנוכה ערכו ערב הוקרה במסגרתו הודו לראש העיר עינת קליש רותם, על האירוח: "חיפה היא עיר מדהימה, קלטנו אותנו בזרועות פתוחות והאנשים קיבלו אותנו כמו משפחה עזרו לנו בהכל בימי הולדת, תרומות, בגדים. כאן בחיפה אני גם מרגישה בטוחה.״
תודה לתושבי חיפה, לחב״ד ולחי פה שמשמיעים את קולנו
שירה מספרת על הדברים שחסרים לה: ״בכל תוך ההמון לי חסר השקט לשבת עם עצמי. זה לא מתאפשר כאן. חשוב לזכור ולדעת שעם ישראל חי וחזק. לא נתן לאף אחד לשבור אותנו ואת רוחנו. תודה לתושבי חיפה ולחב"ד על הרצון לשמח אותנו ולתת לנו כל מה שאנחנו צריכים. נקום מזה חזקים. תודה לחי פה שמשמיעים את קולנו ומקשיבים לנו".
מעניין אותי מדוע תושבי שדרות פונו כל כך רחוק עד חיפה?
האם לא היה יותר נוח עבורם להתפנות לאזורים קרובים יותר לביתם ולבתי העסק הקודמים?
אני מבין את פינוי תושבי הגליל העליון לחיפה אבל משדרות – זה מוזר בעיני.