בשנה האחרונה, ובמיוחד בחודשים האחרונים החלה להתפתח ביישובי העוטף תופעה המוכרת בעולם כתיירות מלחמה (War Tourism). אנשים מבקרים אזורים שהיו או נמצאים בעיצומם של סכסוכים, קרבות או מלחמות. המניעים לתיירות מסוג זה יכולים להיות מגוונים, כולל עניין בהיסטוריה צבאית, חיפוש חוויות יוצאות דופן, או רצון לחזות באופן אישי במקומות בעלי משמעות פוליטית, צבאית או היסטורית.
חלק ניכר מתיירות המלחמה נעשית באתרי קרב היסטוריים והדוגמאות לכך רבות: בצרפת, חופי נורמנדי (D-Day), גטו ורשה בפולין או אתרי הקרב במלחמת וייטנאם לצד גבעת התחמושת, תל סאקי ועוד. חלק מהמקומות הללו הפכו ברבות השנים לאתרי זיכרון ומורשת לאומית ועולמית.
תיירות פוסט-קונפליקט מתקיימת כיום במספר ערים שהמרכזיות שבהן הם ברלין סרייבו והירושימה ויש בהם ובמקומות אחרים מוזיאונים ושאריות של שדות קרב, בחלקן נעשה שחזור של קרבות מפורסמים.
תיירות באזורי מלחמה פעילים
ישנה גם תיירות באזורים פעילים כאשר תיירים מבקרים אזורים בהם מתרחשים סכסוכים פעילים, לפעמים תוך סיכון אישי ועבירה על איסור תנועה. ביישובי העוטף ישנה לאחרונה תנועת מטיילים ערה אם כי תחת שמירה של האזורים המותרים לסיור. הכניסה לישובים עצמם אסורה ללא אישור מראש.
המניעים לסיורים אלו הם בדרך כלל סקרנות והזדהות. וישנו מגוון רחב של סיבות נוספות כמו גם מניעים חינוכיים ופוליטיים, רצון להבין את הסכסוך באופן ישיר, לפגוש תושבים מקומיים, להבין את ההתרחשויות ממקור ראשון או לנסות לשנות את דעת הקהל העולמית.
נקודת מבט תיעודית
אני נמנה על הקבוצה של המתעדים. מצלם. מצלם את האזור ואת תיירות המלחמה. הצילום במקרה זה שונה במהותו מצילום חדשותי, שכן אין הוא מתעד את המלחמה או תוצאותיה אלא מביא נקודת מבט תיעודית שבאה לספר סיפור יותר עמוק ובעל רוחב שכולל בתוכו גם את נקודת המבט האישית שלי שבאה לידי ביטוי מעבר לזווית הצילום ולקומפוזיציה בעת הצילום גם בבחירת התמונות ועריכתם.
בחול המועד סוכות עקבתי מקרוב אחרי תיירות מלחמה בישובי העוטף, כחלק מקבוצת צלמים. זוהי כתבה מצולמת, אני מקווה שהתמונות יעבירו את מנעד התחושות והרגשות.
התחנה הראשונה היתה נקודת המפגש בצומת יד-מרדכי. החניון היה עמוס באוטובוסים שמהם ירדו ועלו קבוצות מטיילים. המיגונית הייתה עמוסה שקיות שחורות של אשפה, מעידות עדות אילמת על כמות המטיילים ועל החזרה לשגרה וביציאה, בנסיעה על כביש 232, ציר התנועה המרכזי בעוטף, הרכב התחיל להרעיש ולרעוד – עדות מוחשית לחריצי שרשראות הטנקים שעברו בציר זה לפני חודשים מעטים.
חניון רעים – אתר נובה
פסטיבל הנובה שהיה אמור להיות מסיבה של שמחה וחגיגה, הפך לשדה קטל רצחני אכזרי לצד סיפורי גבורה רבים. לצד המבקרים הרבים ישנם גם בני משפחה המספרים את סיפור יקיריהם, קבוצות של חיילי צה"ל ואזרחים הבאים לחלוק כבוד.
משטרת שדרות – אתר הנצחה לשוטרי התחנה
האירוע בתחנת משטרת שדרות הפך לאחד מהסמלים של מתקפת ה-7 באוקטובר. בעיקר בשל עוצמתו והאומץ הרב שהפגינו השוטרים שניהלו במשך שעת רבות קרב מול המחבלים הרבים שפשטו על העיר וחלקם התבצרו בתחנת המשטרה. בניין המשטרה נהרס כולו. לאחרונה הוקם באתר, במגרש עליו עמדה תחנת המשטרה, אתר הנצחה לשוטרי התחנה.
מבט אל בית להיה
מול שדרות, בצד השני של הגדר, נמצאת בית להיה. כשעומדים על גבעות החול מתגלים בתי צפון הרצועה. המרחק הקצר מאפשר לראות בעין חשופה את הבתים ואת הריסותיהם.
תמונות אלו עומדות בניגוד מוחלט לפסטורליה של פרות במרעה…
קיבוץ עלומים
כיתת הכוננות של עלומים נהלה קרבות קשים מול עשרות מחבלים ומנעה את רצח תושבי הקיבוץ, שנים מתושבי באר-שבע, האחים נועם ושי סלוטקי, חשו לעזרת הקיבוץ ונהרגו בקרב. על גבורתם זו קיבלו את אות הגבורה האזרחית של נשיא המדינה. בנוסף, נהרגו ונשבו 23 אזרחים זרים תושבי נפאל ותאילנד שעבדו בחקלאות. המחבלים שרפו את מתבני הקיבוץ וישנם בשטח עדויות מוחשיות מאוד לפגיעות רבות של רקטות שנורו לעבר הקיבוץ משטח הרצועה.
המיגוניות
עשרות מיגוניות פרוסות לאורך הכבישים, בחניונים, בישובים ובכל המרחב. לא כולן היו שם בשבעה באוקטובר. חלקן היו צבועות גם לפני השבעה באוקטובר. כמעט לכל מיגונית יש את הסיפור שלה.
אתר תקומה – מגרש המכוניות
ריכוז המכוניות שנשרפו ונפגעו בירי, באתר אחד, שהוסדר למבקרים באחריות משרד המורשת הופך את המקום לאתר תיירותי מרכזי באזור. אתר זה ימצא כנראה את מקומו במהרה כאתר מורשת ומזיאון. קיר המכוניות של אזרחים תמימים, אנשים שבאו לחגוג אושר בפסטיבל נובה, שגרו בישובי האזור ומשתמשי דרך אחרים שנקלעו לשדה הקטל הפך במהרה לרקע לתמונות סלפי של שפתיים מקווצות.
מאחז אלי-עזה
ויש גם מי שמחכה לאות, לזנק פנימה ולהקים ישוב יהודי חדש בשטח הרצועה. מאחז אלי עזה, הממוקם בסמוך למחסום ארז, נודד ממקום למקום. בכל פעם שהוא מפונה הוא מוקם מחדש, במקום אחר, תוך כמה שעות. המיקום הנוכחי, תחת הגשר, משלב מראה אופייני של התנחלות לצד מושבות חסרי הבית בארצות הברית.
לתיירות מלחמה פנים רבות
המתקפה הרצחנית על ישראל שהחלה בשבעה באוקטובר ונמשכת כבר מעל שנה היא האסון הגדול בתולדות המדינה. גם אם תוכרז הפסקת לחימה בימים הקרובים, הדי המלחמה לא ידומו עוד שנים רבות. יש לתיירות מלחמה פנים רבות, יש הרואים בה מציצנות ומשיכה לכאב ולרוע ויש הרואים בה כלי עזר להבנת הסכסוכים ומציאת דרכים למניעתם ויש את כל מנעד האפשרויות שבין הטוב לרע. לאופן ההנצחה יש חלק גדול בשימור המאורעות. כבר כיום ניתן לראות שוני ניכר בין המרחב הכפרי, הקיבוצים והמושבים, המסוגרים, מתלבטים איזה בניין להרוס ואיזה להשאיר, באיזה אופן לשמר להנציח מול המנופים הרבים הבונים במרץ את רבי הקומות של שדרות ונתיבות.
כולי תקווה שהחטופים יחזרו במהרה ושלא יהיו אתרי תיירות מלחמה חדשים.
סיור חשוב מאוד. שבוע טוב ומבורך לך.
מצויין.
כמתנדב ברפת חולית בזמן המלחמה, ומדריך תיירים דוברי צרפתית אשמח לקבל ממך עוד טיפים לבניית מסלול כולל מפגש עם חברי משק בקיבוצים השונים.