דרורה בריסמן ז״ל – מחנכת, מורה למוסיקה בבי"ס ליאו באק
גדלתי בבית בו מוסיקה קלאסית לא היתה חלק מהתפריט המוסיקלי של הוריי, ולמרות זאת צלילי הסוויטה מס' 2 לחליל ולתזמורת של יוהן סבסטיאן באך, מתנגנים בראשי וגורמים לי הנאה רבה כמו גם יצירות נוספות של מלחינים רבים אחרים.
מורה לחיים
למדתי בחטיבת הביניים ליאו באק בין השנים 1975 ל 1978 ובכתות ז'-ח' היתה לי מחנכת בלתי נשכחת, יוצאת מגדר הרגיל וגם אם אשתמש כאן בסופרלטיבים נוספים דבר לא יתאר את עוצמת חווית החינוך והלימוד שהיתה לי עם דרורה בריסמן – מורתי לחים.
דרורה היתה מחנכת מסוג אחר לגמרי, מורה למוסיקה וספרות נדירה בסגולותיה ואהבתה לתחומי הדעת שלימדה. די היה לראות את הבעת פניה כשדיברה איתנו על שייקספיר או כשהשמיעה לנו בכיתה יצירה מוסיקלית במסגרת שיעור האזנה מודרכת, בכדי להבין שזו אהבתה הגדולה ביותר.
ידענו גם שהיא אוהבת אותנו מאד.. 40 ילדות וילדים בני 14-13, שקובצו להם יחידו ב"כיתה מוסיקלית" (המדעית של פעם). דרורה היתה רווקה ללא ילדים והיא הקדישה את כל כולה לחינוכנו. היא בנתה בליאו באק תכנית ייחודית למוסיקה שכללה שיעורי תולדות המוסיקה, סולפז', הרמוניה, האזנה מודרכת ומקהלה. כל אלה היו שיעורי חובה ונדרשה מאיתנו השקעה מרובה במסגרת השיעורים וביניהם. חלה עלינו חובת שירה במקהלה והיצירות שדרורה לימדה אותנו היו תמיד קלאסיות.
כנס מקהלות ארצי
היא הקפידה להוביל אותנו מדי שנה לכנס מקהלות ארצי. 120 תלמידים (3 כתות מוסיקליות אחת בכל שכבת גיל X 40 תלמידים בכל כתה) היוו מקהלה רבת עוצמה. כששדרת המקהלות מבתי ספר אחרים עלתה על הבמה והפליאה בשירי ארץ ישראל הטובים והיפים הגיעה תורה של המקהלה של דרורה ומדי שנה השאירה את האולם והשופטים המומים למדי עם ביצוע מושלם של יצירה קלאסית למקהלה.
וכך ניטעה בנו האהבה למוסיקה קלאסית. האזנו, ניתחנו, הבנו את המסגרת התיאורטית שמאחורי היצירה ושרנו תוך קריאת פרטיטורה מלאה. קיבלנו ממנה מיומנויות עבודה והבנה מעמיקה של יצירות אך מעל לכל אהבה אמיתית למוסיקה קלאסית שנכנסה עמוק לנשמה.
דרורה נהגה להזמין את תלמידי כתתה לערב כתה בשעות אחה"צ אצלה בבית
התרגשנו תמיד לקראת האירוע הזה. על התוכן דרורה היתה אחראית ועל הכיבוד אנחנו. במרכזו של המפגש החברתי בביתה של דרורה היתה יצירה ספרותית, קראנו יחד שייקספיר או שירה עברית ושיחה פתוחה על מה שקראנו. האם אתם מצליחים לדמיין את התמונה הזו של בני נוער בכתה ח' מתכנסים בביתה של מחנכת כתתם לערב כיתה וקוראים יחד מחזה ? נשמע כמו פנטזיה בדיונית. כזו היתה דרורה ואנחנו תלמידיה התחברנו ורק שנים לאחר הבנו מה קיבלנו ממנה.
מפגש מיוחד עם דרורה
זכור לי מפגש אחד מאד מיוחד איתה, עת הייתי בכתה ח'. דרורה שברה את רגלה והיתה בבית בהחלמה. ביקשתי לבקר אותה והגעתי יום אחד אחה"צ מצויד בבונבוניירה איכותית שאמי סיפקה והתיישבתי לידה בביתה לשיחה. עד מהרה השיחה שלנו הגיעה לשאלה: "דני, יש לך מחשבות על מה תרצה לעשות כשתגדל? ואני, כמעט ללא היסוס עניתי לה: "אני חושב שארצה להיות מורה ומחנך – את השראה עבורי". דרורה הסמיקה מהמחמאה אך מהר מאד התעשתה וניסתה להניא אותי ממחשבות על עיסוק בחינוך והוראה. מסלול חיי המקצועיים בתחום החינוך החל להתגבש במפגש שלי עם דרורה.
תישאר בלב תלמידיה
החודש (ינואר 2024) דרורה הלכה לעולמה. היא נשארה בלב תלמידותיה ותלמידיה, בהם היא השקיעה את כל כולה, וכאחד מהם שגם ראה עצמו מתפתח בהשראתה אעיד את מה שדרורה נתנה אני נוצר כמתנה וכאוצר תרבותי לחיים.
אהבתי אותה מאד אז, לאורך השנים כשהיינו עמיתים לעבודה ולאחר מכן גם כמנכ"ל ליאו באק. יהי זכרה ברוך ונצור בליבנו.
הfרתי אותה לא כתלמיד. למנו שנתיים באותה כיתה, והיינו מיודדים , גם לאחר סיום לימודינו והשירות הצבאי.
כבר אז ניכרו בה סגולותיה. יהיה זכרה ברוך.
דרורה הייתה מורה למוסיקה שלי בשנת 1968 בבי"ס א.ד. גורדון בגבעתיים. בעקבות טרגדיה משפחתית שעברתי, היא ביקרה בביתי ,במשך שנה שלמה, מידי יום (מלבד שיש-שבת שהייתה נוסעת לחיפה להיות עם אמה.) נקשרתי לדרורה מאוד. היא עזרה לי בהכנת שיעורי הבית (בעיקר במקצוע ספרות). היו לנו הרבה שיחות נפש.
אחרי שחזרה לחיפה ניפגשתי איתה פעם אחת בזמן שירותי הצבאי ומאז לא הייתי איתה בקשר.
חבל! אהבתי מאוד את דרורה וכל השנים קיוויתי לפגוש אותה שוב.
יהי זיכרה ברוך
היתה לי הזכות להיות תלמידה שלה,בכיתה המוזיקלית בליאו באק,ולשיר במקהלה שאותה טיפחה ואהבה,היא היתה מורה נדירה ואישה מיוחדת במינה,נוחי על משכבך בשלום
מרגש.
ביתי למדה אצלה ושרה במקהלה
בהחלט מורה מחוננת שקשה לשכוח
יהי זכרה ברוך
עד היום דרורה היא אחת ההשפעות הגדולות עלי… עילוי באנושיות יותר מהכל
במבט ראשון ולפחות עפ"י התמונה, חשבתי שמדובר בגב' אגוזי ז"ל.
הייתה גם המורה שלי…זוכר אותה היטב….כנראה התגוררה ברחוב צרניחובסקי…
דרורה יקרה אכן היתה מורה לחיים היתה לי הזכות להיות תלמיד שלה . עצוב
היי דני בוקר טוב.
שמי אתי גרין ליבר, גםמאנינזכיתי להיות אחת מתלמידותיה בחטיבת הביניים ליאו-באק בין השנים 1983 – 1986 כתלמידה בכיתה המוסיקלית.
אני מתחברת מאןד לכל מילה שכתבת על דרורה הן בפן האישי והן בפן המקצועי והחינוכי.
הייתי שמחה וגאה בכך שהייתי תלמידה שלה.
אהבתי את היצירות שלימדה ואיך שניתחנו אותן, להאזין להם בבקרים, נגינת הפסנתר שלה… וגם את השירה והחלוקה לקולות במקהלה.
גם את שיעורי הספרות שלה אהבתי וזוכרת אותם היטב גם היום.
אני מקווה שדרורה נפטרה בשיבה טובה ותנוח על משכבה בשלום .יהיה זכרה ברוך ומנוחתה עדן. בליבי דרורה בריסמן תישאר לתמיד.
כיום אין בכלל מקצוע מוזיקה והאזנה מודרכת למוזיקה.
לדור הטיק-טוק והווטסאפ אין סבלנות ויכולת לקלוט יצירות ארוכות מ-3 דקות. זה עצוב