על הסרט ״חיים שלמים״ – החתיכה החסרה • פרשנות מאת תמר זהבי וענת גבע טרן

על הסרט החדש ״חיים שלמים״ של סלין סונג

״חיים שלמים״- סרטה של סלין סונג, אודות נורה- בת דמותה, מחזאית ניו יורקית ממוצא דרום קוריאני, שהיגרה בילדותה לקנדה עם הוריה ואחותה והשאירה מאחור את האי סונג- אהוב ילדותה. הקשר בין שני הילדים ניתק עם עזיבתה, שב להתנהל דרך הסקייפ כעבור שתי עשרה שנים, נותק שוב והתחדש כעבור שתים עשרה שנים נוספות, כשהאי סונג הגיע לניו יורק לבקר אותה ולבדוק מה קורה ביניהם.

בשנים שחלפו מאז הגירתם לקנדה, עזבה נורה את משפחתה והיגרה בשנית לניו יורק, התבססה כמחזאית ונישאה לארתור- יהודי ניו יורקי, סופר בעצמו. האי סונג שירת בצבא הקוריאני, למד הנדסה, עבר לסין כדי ללמוד מנדרינית והכיר שם בת זוג.

כל השנים, האי סונג עורג לנה יאנג (שמה הקוריאני של נורה) ומחפש אותה, בעוד היא "שוכחת" אותו כדי לבנות לה חיים חדשים, ובתוך כך "שוכחת" גם את הילדה הקוריאנית שהייתה.

מה קורה לנה יאנג שנשכחה בקוריאה ומה קורה לנורה, שממשיכה לחיות בלעדיה?

ברומברג (1998) מציע את המושג 'ריבוי עצמי', לפיו הנפש אינה מתקיימת כיחידה אחידה, הבנויה משכבות של רמות מודעות (כפי שטען פרויד), אלא כמבנה המורכב ממצבי עצמי רבים, הבאים לידי ביטוי בהקשרים שונים. תנועה גמישה בין מצבי העצמי חיונית לחוויה של אחדות העצמי.

לעיתים, בעקבות אירוע טראומטי- כדי למנוע התפרקות פסיכולוגית ולהתגונן מפני כאב נפשי- מופעלים מנגנוני הגנה של פיצול בין חלקי העצמי. מנגנונים אלה פוגעים בתנועה הספונטנית בין המצבים, מגבילים ומצמצמים את חווית העצמי.

אז איפה נה יאנג?

נה יאנג "כבר מזמן אינה קיימת", אלא בזיכרונו של האי סונג, במלמולים של נורה בשנתה ובחיבתה לכנפי עוף בבוקר. היא החליפה את שמה לנורה, שיתאים לחיים החדשים (מה שהקשה על האי סונג למצוא אותה) והפסיקה לבכות כשהבינה "שזה לא מזיז לאף אחד".

ונורה?

נורה חיה את החלום לכתוב ולחיות בניו יורק, מזמן לא חולמת על נובל, מתמודדת עם חשדנותם של אנשי משמר הגבול בכל פעם ששבה מקנדה לארה"ב, מנותקת מחייה הקודמים: כבר לא קוריאנית קוריאנית (כמו האי סונג), ולא ניו יורקית ניו יורקית (כמו ארתור) אלא קוריאנית אמריקאית, שמדברת קוריאנית אך ורק עם אמה, יוצרת באנגלית ומפלרטטת עם רעיונות מהמסורת הקוריאנית. למשל, כשארתור שואל את נורה האם היא באמת מאמינה ברעיון הגלגולים, היא עונה לו בהומור, שזה רק משהו שקוריאנים אומרים כדי לפתות מישהו לקשר.

נורה מסתובבת בעולם קצת תלושה ומנותקת מעצמה

היא לא מודעת לכך שהיא חולמת בקוריאנית, לא זוכרת לאכול ומבינה עד כמה התגעגעה להאי סונג, רק כשהוא יוצר עמה קשר.

כשהאי סונג מגיע לניו יורק, הוא "מחזיר" לנורה את נה יאנג ומאפשר לה להיפגש איתה מחדש, להיזכר בחלומה ולעדכן אותו מנובל, לפוליצר, לטוני, לבחור בארתור, לכתוב לצידו ולבכות בזרועותיו על אובדניה.

רק כשנורה ונה יאנג מתאחדות, הן יכולות לספר ביחד את הסיפור השלם ואולי אף לזכות באוסקר.

בראיון עם נירית אנדרמן בעיתון הארץ, מסבירה סלין סונג מה גרם לה כמחזאית לספר את סיפורה בסרט קולנוע ולא במחזה: "התנועה במרחב ובזמן היא חלק בלתי נפרד מהסיפור, באופן שבלתי אפשרי לספר בתיאטרון. צריך לראות את סאול כדי להבין עד כמה היא שונה מניו יורק וזה חלק בלתי נפרד מהעלילה ומהדמויות. היה חשוב לי להראות את שתי הערים האלה. היה לי חשוב שהצופים ירגישו את המרחק ביניהן".

במילים אחרות- כמהגרת, סלין סונג הרגישה צורך לקבץ את חלקי העצמי מכל המקומות ומכל הזמנים, להפגיש אותם אלה עם אלה ולהרכיב מהם את העצמי השלם.

פיצול בטיפול

כל זמן שהפיצול מגן עלינו, אנחנו לא מרגישים את כאב הפגיעה. כאשר הפיצול קורס: כתוצאה משחיקת הגנות, בעקבות ארוע מטלטל שמציף את הטראומה, נוכח מידע שלא מאפשר יותר להחזיק בפיצול, או כאשר בשלו העיתים ויש לנו כוחות להתמודד עם מכאובי העבר- אנו חווים את הכאב במלוא עוצמתו ולעיתים נזקקים לעזרה.

בטיפול, כמו בסרט חיים שלמים, אפשר לאסוף את החלקים שהורחקו, לחלוק בכאב ולספר את הסיפור בשלמותו, מבלי להתפצל.