(חי פה) – תודעה חברתית בעולם התקשורת המסורתית, זהו הנושא העומד במרכזו של הפרויקט בו השתתפו סטודנטים לתקשורת חזותית בביה"ס גורן באקדמית עמק יזרעאל, בהנחייתה של קרין גרינברג. כל אחד ואחת ממשתתפי הפרויקט בחרו נושא חברתי הקרוב לליבם, חקרו אותו לעומקו ויצרו מתוכו, עד להתגבשות התוצר הסופי, שיוצג לציבור הרחב.
להציף ולעורר
לאחר ביצוע תחקיר בנושא הנבחר, נדרשו הסטודנטים לזקק את המסר אותו הם מבקשים להעביר בתוצר החזותי, דרכו יציפו את הבעיה וגם יציגו דרך לפתרונה. הרעיון הוא לאפשר לציבור הרחב להתחבר למסר המועבר, ובדרך גם להיזהר מהתרסה יתרה שעלולה ליצור דווקא אנטגוניזם.
לחולל שינוי
"המטרה היא שהקמפיין החברתי יישאר בתודעה, שהמסר לפיו משהו צריך להשתנות, יגיע לכמה שיותר אנשים ויגרום, לפחות לחלקם, לקחת חלק פעיל כדי לחולל שינוי, ויניע אותם לפעולה", אומרת קרין גרינברג, מנחת הפרויקט.
"לא מספיק מדובר"
הסטודנט יובל בן שאול, יצר קמפיין בנושא החיילים החטופים – אורון שאול והדר גולדין. השם שנתן בן שאול לפרויקט – "שכחתי". הקמפיין, שנעשה בשיתוף משפחותיהם של גולדין ושאול, נועד לקרב את הנושא לציבור בישראל. "זיהיתי שם משהו שלא מספיק מדובר", אומר בן שאול.
"בתור חייל שהתגייס שנה אחרי צוק איתן ולא חווה בכלל את נושא החיילים שנחטפו הבנתי שיש צורך לדבר עליו אך אינו נמצא מספיק בתקשורת".
"בן כמה הוא היום?"
המושג "שכחתי", אומר בן שאול, לא נועד להפנות אצבע מאשימה לחברה, על שאינה עוסקת בנושא החיילים החטופים, אלא כדי להעלות את הנושא לסדר היום ולהשאירו שם כמה שיותר.
התוצר החזותי של הקמפיין "שכחתי הוא חולצות, כרזות וסטיקרים לרכב, עליהם מתנוסס הסלוגן "שכחתי", ובחלק מהם מוטבע טקסט ארוך ומפורט יותר שנועד לעורר שאלות ולעורר את הרגש והמחשבה.
"ההלם והקרב"
הסטודנטית תהל מלאכס, יצרה את הקמפיין "ההלם והקרב". שעוסק בהתערבות הדלה של המדינה והרשויות, כך לפי היוצת, בטיפול בהלומי הקרב. הקמפיין נועד להעלות את הנושא לסדר היום ולקדם שינוי בהתנהלות מוסדות המדינה כלפי אנשים אלה ולעודד הבנה כלפי קושי והאתגרים העומדים בפני הלומי הקרב בחיי היום-יום.
חשוף
"הקמפיין הזה הוא מאוד אישי וחשוף", אומרת תהל ומציינת שהטקסטים בו נכתבו מנקודת מבטו של אחיה, הלום הקרב. "עברתי תהליך מטורף בפרויקט. התחלתי ממקום מאוד חיצוני, כאילו כדי לטהר את הנושא, אבל לא נגעתי עמוק יותר מידי. לאט לאט עברתי בעצמי תרפיה…"
תהל שלחה את התוצרים לעמותות המטפלות בנושא הלומי הקרב ומסייעת להן לדברר את מסריהן.
"אל תשליכני"
הסטודנטית קרן דהן, יצרה את קמפיין "אל תשליכני". העוסק בגיל השלישי, חכמי הדור, אלה שהטביעו את דרכנו והשרישו בנו את תרבותנו, אלה שלדבריה לא זוכים להערכה המגיעה להם.
מטרת הקמפיין היא להזכיר לנו מאיפה באנו, את הערכים מהם צמחנו, ולהניע אותנו לחזור לבסיס ולעשות יותר למען המבוגרים בחברה.
שקופים
הכרזות אותן צילמה ויצרה קרן דהן, מציגות דור של אנשים שקופים, שעשו הכל בשבילנו ואנחנו לא נותנים להם מספיק מקום. דור של חסרי ישע שהחברה שלנו לא מעורה במה שקורה איתם מאחורי הדלתות הסגורות בבתי אבות או לבדם בביתם. "לצערי, בחברה שלנו, יש נטייה הרבה פעמים להשאיר את האנשים האלה, את הקרובים שלנו, מאחור", היא אומרת. קרן דהן חברה לכמה קבוצות חברתיות שמטפלות בנושא חסרי ישע בגיל השלישי.
חיים בצער
הסטודנטית ליפז שלום יצרה את קמפיין "חיים בעלי צער", שעוסק ביחס העגום של בני האדם לחברינו בעלי החיים. הקמפיין נועד לזעזע את הצופה ולתת קול לבעלי החיים שאינם יכולים לדברר את עצמם. ליפז מספרת שהיא בעצמה ראתה מקרי התעללות בבע"ח, שלא טופלו כראוי ולא נאכפו, לכן בחרה להציג כרזות שיעוררו מודעות לנושא ודורשות אף להעניש את המתעללים. האדם בכרזות הוא הקורבן, כדי לתת את הפרספקטיבה של החיה חסרת הקול.
מאיפה הן מגיעות?
הסטודנטית הגר איתם יצרה את הקמפיין "מאיפה מגיעות החיות". איתם כתבה ואיירה ספר ילדים העוסק בנושא המשלוחים החיים. הסיפור מתחיל בשאלות הקלות: "מאיפה החיות מגיעות" וממשיך לשאלות הקשות יותר – "מאיפה הן באות? מטרת הקמפיין היא להוביל להבנת הסבל שעוברות החיות במשלוחים החיים ולמצוא דרך בה לא ייפגעו מתוך הרעיון להביא את השינוי דרך הילדים.
הדר מציינת כי אינה צמחונית או טבעונית, אך לאחרונה נחשפה בתקשורת לכתבות ולמידע בתחום הזה, והדבר החל להטריד אותה. "להבנתי, ניתן לטפל בהובלה החיה בדרך טובה ויעילה יותר, שלא תפגע בבע"ח החיים", היא אומרת. "דרך עולם הילדים אפשר ליצור שיח תם, עם שאלות פשוטות, שאולי יביאו לפתרון, הרי עולם המבוגרים פחות רגיש מזה של הילדים".
לצד הספר יצרה איתם גם משחק קופסה, שבו מנסים המשתתפים להכניס את כל הקוביות עליהן מצוירות חיות, לתוך קופסה אחת, ומבינים כי אין כל דרך להכניס את כולן יחד.
התהליך והתוצרים
הקמפיין יצא לאוויר בימים האחרונים, כשהמטרה היא, כאמור, לעורר שיח ציבורי ולהניע את הגלגלים שדרכם יתחולל שינוי. כל אחד מהתוצרים בפרויקט נשלח לעמותות השונות העוסקות בנושא הקמפיין, בהתאם, בתקווה שיסייע להן בקידום הנושא.
במהלך הפרויקט נפתחה בפני הסטודנטים הצעירים הזדמנות לחקור ולהעמיק את ההכרות עם הסוגיות חברתיות מהותיות, בתוך סביבה מלמדת, תומכת, יצירתית ומאפשרת, מתוכה הפיקו תוצרים מרשימים ומעוררי מחשבה ורגש, שוודאי עוד תיתקלו בהם בקרוב, וגם בהמשך הדרך.
מילא הייתה לה אצבע יפה, האצבע מכוערת. הסימן הזה סתם מראה על חשיבה עלובה ולא מתוחכמת של מי שיצר את זה.
אם זה מה שמעודדים אז המצב במערכת החינוך יותר גרוע ממה שחשבנו.
יתכן שהפרוייקט חיובי ביותר-
אולם
אך
ברם
צילום ה"אל תשליכני" של דהן, המובא בפתיח-
הינו בוטה בצורה
המעוררת אנטיגוניזם לכל הפרוייקט כולו.
?
חבל.
אפשר להבין את צורת המחאה עם האצבע, אין כאן קללות וגם לא מכות, דהיינו אין כאן שום אלימות.
אפשר לפרש את זה בכל מיני צורות.
כמו גסות, אומללות, עצבנות, חוסר אונים
ועוד ועוד ועוד.
שמחה מאוד על השיח. לשם כך יצרו ניתחו וחקרו המעצבים. להאיר ולעורר, שיח מבקר ואף כזה שאינו ידוברר לכולם בצורה זהה. אין בפרויקטים מאום ״דוחה ונמוך״ זה אינה ביקורת בונה אייל, אלא כזו המנסה לעורר פרובוקציה טוקבקיסטית.
מוזמן לבוא ולהעשיר אותנו היכן דיבררו נושאים חברתיים אלו לאחרונה ככזו המעוררת קהל פעיל לעשייה חברתית. שמחים על התובנות של כולם, לשם כך התכנסנו☝️
הסברתי למה שימוש בשפה נמוכה ואצבע משולשת זה וולגרי ונמוך. אין פה עניין של ביקורת בונה או שיח.
השפה והשפה חזותית מעליבה ונמוכה, זה אפילו לא פרובוקציה זה רדוד – אם אתם לא מסוגלים להבין אז אתם לא צריכים להיות מחנכים.
וואו וואו …כמה חשוב מה שאתם עושים…..כולם כשרונים ויצירתיים …בעיקר בעיקר תהל מלאקאס האלופה ….שמה עוד ילך לפניה….כל הכבוד למרצה ועל הנושאים בהם בחרו הסטודנטים הכשרוניים הללו
פרוייקטים מרתקים וחשובים אחד אחד.
כמה יצירתיות ?
ועכשיו…להפיץ בכל מדיה אפשרית❗️??
האצבע המשולשת במקום וטוב שכך, המון אנשים זועמים על כך שהדרדור במדינתנו הולך ומחמיר כימעט בכל התחומים.
אחלה פרוייקט וכל הכבוד לכל הסטודנטים שמעיזים כדי לנסות לשנות.
מקווה שזה יעורר עוד המון אנשים לעשייה למען שינוי במקומות והתחומים שבאמת צריך.