(חי פה) – הרופאים אמרו לאוריה אבו מחיפה שההיריון מסכן את חייה ושעליה להפסיק אותו, זאת כשבבית יש לה תינוק שנולד פג בשל רעלת הריון שסיכנה אותה ואחרי שעברה שתי הפלות טבעיות. היא החליטה להקשיב לאינטואיציה שלה, זה לא היה קל, אבל במקרה שלה, בהחלט שווה.
להיות אמא
אי אפשר שלא להתרגש לשמע הסיפור של אוריה אבו, צעירה בת 28 מנווה שאנן, שבזכות נחישותה ואמונתה החזקה, יכולה היום לחייך בלב שלם.
אוריה, נשואה לנאור ואמא לשני קטנטנים מתוקים – ינאי רפאל, בן שנה וחודשיים ונועם שלמה בן חודש. בתואר "אמא" אוריה זכתה לא בקלות, בלשון המעטה. על אף גילה הצעיר, הספיקה לעבור קשיים וטלטלות, כשחוותה שני הריונות שהסתיימו בהפלה טבעית. היום היא מאמינה שעברה חוויה מתקנת כשאלוהים בירך אותה בשני ילדים. "שני ילדים כנגד שתי הפלות", היא אומרת.
הכל התחיל כשבהיריון השלישי, אחרי שתי הפלות, התינוק התפתח וההיריון התקדם, עד שלקראת השבוע ה-30 התפרצה אצל אוריה רעלת היריון. היא אושפזה בבית החולים והרופאים ניסו לייצב את מצבה ולמנוע סכנה לחייה, כשבמקביל מושקעים מאמצים למשוך עד כמה שאפשר את ההיריון. מאחר שהרופאים התקשו לייצב את מצבה, הוחלט ליילד את אוריה בשבוע ה-31 להיריון בניתוח חירום. בנה הבכור ינאי רפאל נולד במשקל קילו וחצי ושהה בפגייה במשך חודשיים.
הפתעה
"מתוך המקום הזה של רעלת היריון ולידת פג, התחלתי אחרי הלידה במעקבים", מספרת אוריה, "אז הסבירו לי שלא אוכל להיכנס להיריון בשנה וחצי הראשונות, כדי לתת לגוף להחלים מהרעלת ולהתחזק. אני בהחלט מסכימה עם מה שאמרו לי הרופאים ובאמת נשמרתי לא להיכנס להיריון, כדי שלא תהיה הפתעה. למרות זאת, כן היתה הפתעה ואחרי חצי שנה מהלידה נכנסתי להריון. כשראיתי שני פסים שהראו שהבדיקה חיובית נלחצתי, הדבר הראשון שעבר לי בראש זה מה אני עושה? אמרו לי שאסור".
"הסיטואציה היתה לא פשוטה, כי יש לי תינוק פג בן חצי שנה, יש לי בדיקות ומעקב ואני לא יכולה לקחת סיכון. הייתי מאוד מבולבלת. זה היה יום שישי וחיפשתי בדחיפות רופא להתייעץ איתו. אחד הרופאים קיבל אותי בשישי בצהריים, הגעתי אליו כשאני לגמרי נסערת, והוא אמר חד משמעית שאסור לי להמשיך את ההיריון ושאני צריכה לעשות הפסקת היריון. הוא הסביר לי על התהליך ואמר שימליץ לוועדה להפסקת היריון לאשר את הפרוצדורה".
"מתחילה את המסע"
"יצאתי משם בוכה, כי גם עברתי הפלות בעבר ואיך עכשיו אני אעשה הפלה מבחירה? לא הייתי מוכנה לזה נפשית וגם לא רציתי לקבל את זה. מבחינתי זה היה מאוד קשה, לכן החלטתי לקבל חוות דעת נוספת. הרופא השני אמר לי שאני לא חייבת לעשות הפלה. אבל שאהיה במעקב להיריון בסיכון גבוה ושאקבל זריקות וכדורים. אמרתי לעצמי שאם יש אופציה כזאת, אני מקבלת אותה ומוכנה לעשות את זה ואני מתחילה את המסע".
המסע של אוריה לא היה פשוט כלל, אבל מבחינתה אין ספק שהיה שווה. בכל יום הזריקה לעצמה ונטלה כדורים. זאת כשהיא מטפלת בתינוק שנולד פג ולצד ההפלות הטראומטיות שעברה בעברה והלידה הקשה שליוותה אותה בלידה של ינאי רפאל. הפחד מהפלה נכח בהיריון הזה כל העת והפעם התווסף גם החשש מהתפרצות רעלת היריון. החששות הלכו וגברו ככל שההיריון התקדם, והגיע לשיאו בשבוע 30-31, התקופה בה התפרצה הרעלת בהיריון הקודם – עם ינאי רפאל. הזמן חלף וההיריון התפתח, הלחץ והחשש פחתו, עד שהגיעה, כנגד כל הסיכויים, ללידה במועד המתוכנן, בשבוע ה-39.
"אמרנו שנתמודד על מה שיבוא"
"החלטתי ללכת עם זה עד הסוף עם כל המשתמע מכך. אבל ידעתי שעם התמיכה של בעלי ושל המשפחה שלי, אם חלילה יקרה משהו יש מי שיעזור ויעטוף. כי למרות כל אמצעי הזהירות, כנראה שההיריון הזה היה צריך להיות. ההחלטה לשמור את ההיריון ולא לעשות הפסקה היתה שלי ובעלי תמך בי עם ההחלטה הזו. הדעות של הקרובים שלנו היו חלוקות, היו כאלה שאמרו שאני חסרת אחריות, שיש לי ילד בבית ואיך אני עושה את זה , והיו כאלה שתמכו. בעלי אמר לי "מה שתחליטי, אני איתך", ובמקביל ביקש שנלך לקבל חוות דעת שלישית. בסופו של דבר לא הלכתי לעוד חוו"ד, החלטתי להמשיך את ההיריון ובעלי, כאמור, תמך. כמובן שלאורך כל ההיריון היה באוויר את החשש, והיו שלבים שפחדתי יותר, אבל בסופו של דבר, כשהחלטנו שאנחנו הולכים על זה – הלכנו עד הסוף ואמרנו שמה שיהיה יהיה, ושאם חלילה יקרה משהו אנחנו נתמודד. החלטתי לא להקשיב לרעשי רקע וללכת עם האינטואיציה שלי".
"ממש האמנתי בזה"
"העיסוק בגידול של הילד הבכור גרם לי להתעסק פחות בהיריון ואני מאמינה שהיה לזה משקל מאוד גדול", אומרת אוריה, "האמנתי שאני הולכת לעבור חוויה מתקנת. לא רק שלא אעבור רעלת שוב, אלא גם אסיים לידה בחודש תשיעי ואלד תינוק בריא. זו היתה המנטרה שלי, ממש האמנתי בזה. עשיתי והלכתי לכל הבדיקות, לפי הספר, אבל תמיד הלכתי בגישה חיובית ובתחושה שהכל יהיה תקין. קיבלתי את זה בצורה טבעית והמשכתי הלאה. אמרתי לעצמי שאם ההיריון התקיים למרות שהשתמשתי באמצעי מניעה, זה אומר שהוא צריך להתקיים ושהכל יעבור בשלום. אני מאמינה שמחשבה מייצרת מציאות, ובהחלט מדובר בחוויה מתקנת – שני ילדים כנגד שתי הפלות".
"גם הלידה הזו היא לגמרי חוויה מתקנת. להיות עם התינוק שלך אחרי הניתוח זה דבר לא מובן מאליו. להחליף טיטול, לחבק, להאכיל. כי בלידה הראשונה ילדתי פג שהיה באינקובטור ורק אחרי חודש יכולתי להחליף לו טיטול ולהאכיל אותו. לא חוויתי בלידה הראשונה את מה שחווים הורים בדר"כ, זה שונה וזה כיף".
אוריה במסר לנשים שמצויות במצב דומה
"מאוד חשוב לשמוע לרופאים, אבל גם מאוד חשוב להקשיב לאינטואיציה האימהית שלכן. לקבל ולבקש תמיכה. והכי חשוב, אם אישה מגיעה להחלטה, אז שתהיה שלמה איתה ותלך איתה עד הסוף. ברגע שמחליטים משהו, ללכת עד הסוף ולחשוב חיובי, כמו שאומרים "הכל משתבש לטובה" וכל מה שקורה – הכל לטובה, ומי כמוני יודעת שהכל הסתיים בטוב. גם הרופאים לא האמינו שאסיים היריון בריא עם תינוק בריא במשקל תקין".
אני חייבת לפרגן לצוות המדהים במחלקת היולדות ובחדר הלידה של רמב"ם, שעטפו אותי ונתנו לי את כל התמיכה שרק צריך. זו היתה חוויה שונה לגמרי, כששוחררתי בריאה וחובקת תינוק בריא, אחרי ארבעה ימים בבית חולים.
אני רוצה גם להודות לבעלי המהמם, שבלי התמיכה והעזרה שלו זה לא היה קורה, לפני הלידה, בהיריון וגם אחרי הלידה.