חייו של אלי הקטן ניצלו • סיפור שמתחיל בתאונת בימבה

(חי פה) – הרופא ברמב"ם הציל את חייו של אלי הקטן ולא שכח גם לגלות רגישות נוגעת ללב • ההורים הנרגשים לא נשארו אדישים וכתבו לרופא ולצוותו שיר תודה שאומר הכל.

חופשת הקיץ הגדולה ידועה בעלייה במספר התאונות בהן מעורבים ילדים. במקרה של אלי בן ה-6, בן למשפחה חרדית מאזור חיפה, אירעה תאונה בגן השעשועים השכונתי, במהלכה התנגש אלי בעמוד בעת רכיבה על "אוטו-פלא" (מכונית צעצוע שיושבים עליה ומזיזים אותה בעזרת הכידון מצד לצד) ונחבל בראשו.

הוריו של אלי הבחינו כי הוא אינו חש בטוב, וכשהחל הילד להקיא, פינו אותו במהרה לבית החולים "בני ציון" הסמוך למקום מגוריהם. בחלוף הזמן, מצבו של אלי הקטן לא השתפר, הכרתו החלה להתערפל ובבדיקת ה-CT שערך הצוות הרפואי ונמצא כי הוא סובל מדימום מוחי וחשד לאי תפקוד בגזע המוח. בשלב זה כבר היה אלי מחוסר הכרה, מורדם ומונשם. הצוות הרפואי בבני ציון קיבל החלטה מהירה והורה על פינויו המהיר לביה"ח רמב"ם.

ד"ר עידו פלדור, סגן מנהל מחלקת נוירוכירורגיה, שטח בפני ההורים את ההשלכות הכרוכות בביצוע ניתוח באזור הראש ואת מצבו מסכן החיים של בנם הצעיר, כך הבינו כי אין ברירה, על הילד להיכנס לניתוח.

אלי הוא ילד חרדי וחייכן, כך מספרים עליו הוריו. הוא גידל פאות מאז היותו בן 3, לדברי הוריו בנימין ויהודית, מדובר בחלק מהזהות שלו כפי שהוא מכיר את עצמו וכך גם בקרב הקהילה בה הוא גדל. ד"ר פלדור, שגדל בירושלים כילד דתי ולמד בבית הספר התיכון התורני ע"ש פ' הימלפרב עד כיתה י"ב, ידע שגילוח פאות אינו דבר נהוג בקרב בני הציבור החרדי, אולם במקביל הבין במהלך הניתוח כי הוא יידרש לגלח את הפאה השמאלית של הילד, אך קיבל החלטה אמיצה, להשאיר חלק מהפאה ולערוך את הניתוח לרקע צלילי מוזיקה חסידית שהכיר – הכל במטרה לאפשר לאלי הקטן לשהות בסביבה נעימה במהלך הניתוח.

בעת הניתוח, שארך מספר שעות, העורק שדימם והעמיד את אלי בסכנה, אותר ונוקז בהצלחה. בתום הניתוח יצא ד"ר פלדור אל ההורים ועדכן אותם על ההליך הניתוחי והתנצל על כך שהוא נאלץ לגלח חלק מהפאה. בשלב זה ההורים המתוחים הודו לד"ר פלדור על הרגישות שנקט כלפי בנם ושמחו שהניתוח הסתיים.

בסריקת ה-CT הנוספת שבוצעה לתוך הלילה בתום הניתוח, נמצא שאלי עבר את הניתוח המורכב בהצלחה והוא הועבר לאשפוז ביחידה לטיפול נמרץ ילדים. בשעות הבוקר, בזמן שהצוות של היחידה לטיפול נמרץ החל בהליך ההתעוררות, הילד החל להגיב ולתקשר עם הוריו. מצבו הוטב, ושישה ימים אחר כך שב לביתו. היום, כחודש ימים לאחר הניתוח, אלי חזר לשחק בביטחה ועם הרבה שמחת חיים, כאופייני לו, כשהוא מסב להוריו הרבה נחת.

כך סיכמו זאת ההורים הנרגשים, אשר הקדישו חמשיר לד"ר פלדור וצוותו:

"אנחנו יושבים בבית ונהנים,
נהנים רק מלהסתכל,
בנינו חי ונושם,
רץ, קופץ, מדבר וזוכר,
כותב, מצייר ורושם,
זה דבר כל-כך פשוט,
ולנו זה בכלל לא ברור;

זה קרה בסתם יום של חול,
בנינו נתקע עם בימבה בעמוד,
בבית החולים הבינו מיד,
יש כאן דימום מוחי נרחב;

אז ניגש אלינו הרופא,
ד"ר פלדור לא דיבר הרבה,
נעשה את הטוב ביותר;

מדובר בילד חרדי עם פאות,
נשמור על אווירה המותאמת לו,
נשים לו שירים שמכיר,
וקצת מהפאה נשאיר;

זה חשוב לו כשיבריא,
יוכל לחזור בלי להתבייש,
שפאה אחת לו, יש;

ואנחנו בכי ותחנונים
ליושב במרומים,
שישמור על ילדינו
ותהיו שליחים טובים,
שיהיו בשורות טובות
ואנחנו נבוא לכם להודות;

כולנו ציפייה כיצד התעורר,
כל תזוזה, כל חיוך מרגש ביותר,
ד"ר פלדור מגיע לביקורת,
בגובה העיניים מדבר עם הבן,
כואב לך משהו? אתה רוצה משהו?
זה הזמן לארטיקים וכל הממתקים שתרצה;

תודה לכל צוות רמב"ם המסורים,
שהייתם שליחים טובים ממרומים,
הצלתם לבנינו את החיים,

תודה להרב סבו היקר שליווה הכווין ותמך,
ולד"ר פלדור המדהים תודה מיוחדת,
שחוץ מרופא ועם כל הידע,
בגובה העיניים מדבר ומרגיע.

תודה שהצלתם חיים."