- מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נלקחו מהעולם.
נטורי קרתא של חיפה
ברכות רבות נפלו על חיפה, הים וההר והיופי והשקט ומאור הפנים של תושביה ועוד כהנה וכהנה מעלות, קצרה היריעה מלציין את כולן. אבל, הברכה הגדולה מכולן היא האהבה העיוורת, שאינה תלויה בדבר, של חלק מבין תושביה העומד על חומות העיר ומחרף נפשו בהגנה עליה, נלחם כדרקון רושף אש בכל מי שרק מעז להשמיע נגדה ולו מילת ביקורת. מול כל ביקורת, אפילו כזו המגובה בהוכחות שאינן ניתנות לערעור, מיד נשלפות הציפורניים, המקלדת נכנסת לפעולה ונטורי קרתא (שומרי העיר בארמית) של חיפה יוצאים לקרב.
מעטות הערים שבורכו בפטריוטים שכאלו הבאים מאהבה, ואהבה כידוע, אינה דורשת הוכחות והיא הדבר הרחוק ביותר מהגיון. כשאדם מאוהב הוא יגן בכל מאודו על מושא אהבתו, יהיה עיוור לפגמים ויחוש להילחם עד חורמה במי שיעז לציין אותם.
נטורי קרתא החיפאים, מתגייסים להדוף במילים חריפות את ביקורתו של אותו אורח פורח שהגיע אלינו מתל אביב ומעז להעיר לנו על תקינות הכבישים ועל אדישות הפקידים ועוד אין ספור טענות מענות וטרוניות. "לא מתאים לך? תחזור לתל אביב" כותב האחד. "מה אתה מתלונן? ברחוב אילת בתל אביב המצב טוב יותר?" שואל השני. השלישי סיכם את ביקורתו על ביקורתי בשתי מילים: "שמאלני מניאק" וגברת אחת נחמדה עד מאוד מציעה לי לפנות לעירייה במקום להפיץ את דיבת העיר ברבים. ואני שואל: לו הייתי פונה, האם מייד היו מתקנים את הכביש המביש בכניסה לעיר? (מספרים לי שזה המצב כבר עשרות שנים) האם הפגמים עליהם אני מצביע חדשים לפרנסי העיר? האם הגברת החביבה אינה מודעת לאוזלת היד המקוממת? האם נטורי חיפה אינם שואלים את עצמם אף פעם כיצד יתכן שתמורת ארנונה גבוהה כל כך אנחנו מקבלים תמורה נמוכה כל כך?
"אני מציע שתחזור לסחי המיוזע של תל אביב" או "קח את אמא שלך ותעזבו כבר את חיפה" הן מסוג התגובות הדמגוגיות הנשמעות כאילו יצאו מפיו של חבר כנסת אחד, אדום פנים וזועם תדיר השואף להיות שר המשפטים (אם לא נתעשת כולנו הוא יגשים את שאיפתו) ולסוג כזה של תגובות קצרה ידי מלענות. נטורי קרתא ימשיכו בשלהם ואני אמשיך להאמין שאפשר וצריך לתקן. לעיר הזאת מגיע יותר מכבישים משובשים ומפקידים מנומנמים.
ניסיון נואל לקבל מידע על שימור מבנים
ושוב אני משליך עצמי לזירת הגלדיאטורים, מודע לכך שמיד יצוצו אריות רעבים בזירה האומרים לטרפני. אבל בי נשבעתי, שעשיתי ככל יכולתי על מנת להאיר את פניה היפות של חיפה, אך שוב האפטיה הפקידותית מונעת ממני לעשות זאת. העיר בורכה בשפע בתים בסגנון הבינלאומי (הקרוי בטעות "באוהאוס"), חלקם נהרסים ברגל גסה ובמקומם מוקמים בניינים משמימים חסרי כל אופי או ייחודיות, וחלקם הצליחו להימלט מציפורני היזמים ומכפות הדחפורים. כשיש בעירי החדשה-ישנה ריכוז נדיר שכזה של פנינים אדריכליות, הרהרתי ביני לביני כפי שאני נוהג לעשות, הבה אפנה למחלקת שימור המבנים בעירייה ואבקשם בנימוס לספר לקהל הקוראים על פועלם לשימור מבנים ובכלל על יופיה האדריכלי של חיפה. כך כולם ירוויחו: העיריה תרוויח מעט אהדה, לעבדכם הנאמן יהיה נושא לדוש בו, והקוראים היקרים יזכו במידע מעניין על עירם.
אבל אז הגיעה המציאות…
צר לי מלהשתמש שוב ושוב במשפט השגור אצלי – "אבל אז הגיעה המציאות החיפאית וטפחה על פני", אך אין לי ברירה ומיד תבינו מדוע: התקשרתי לאגף לשימור מבנים ואתרים, ביקשתי את מה שביקשתי, הפנו אותי מפה לשם ומשם לפה ותשובה לא קיבלתי. האמינו או לא, כיתתי רגלי עד משרדי המחלקה בתקווה שאצליח יותר במפגש פני מול פנים. ראשית, נזפה בי גברת במסדרון: "מי זה בא בלי לקבוע פגישה?", "אם אני כבר פה אולי מישהו יעזור לי"? ניסיתי את מזלי ללא הצלחה והצטוותי לבוא בשעות קבלת הקהל, ולא לשכוח כמובן להזמין תור מראש, כי מה זה פה? כל דכפין יכנס ויטרידנו בשאלות? הבעיה נעוצה בכך שקבלת הקהל מתקיימת רק יום אחד בשבוע, וגם זה רק עד שעות ארוחת הצהרים, שכן מן המפורסמות היא שתחושת נמנום קלה אוחזת בפקידים לאחר ארוחת הצהרים ואין נפשם פנויה לעסוק במתן שרות לתושב. ובכל זאת, אמשיך לנסות.
אדריכל אלפרד גולדברגר
בעקבות הרשימה שלי מלפני כמה שבועות בה הזכרתי את מצבו המביש של קזינו בת גלים, הובא לתשומת ליבי שהאדריכל שתכנן את המבנה הייחודי והמרשים הוא אלפרד גולדברגר, יהודי יליד וינה שעלה לארץ בשנות השלושים של המאה הקודמת, התיישב בחיפה ובנה בה כמה וכמה מבנים שאין כמותם ליופי. למיטב ידיעתי, שרדו רק שלושה מבנים שתכנן גולדברגר: "שיכון עובדי בתי זיקוק" ברחוב הצופים שהוא יצירת מופת נדירה, בית אגיון ברחוב אילון, וקזינו בת גלים. כל אחד מהם הוא פנינה אדריכלית.
גולדברגר עזב את הארץ בשנות החמישים ונפטר בלונדון בשנת 1980 .אם מישהו יוכל להוסיף מידע על האיש ו/או על מבנים נוספים שבנה בארץ או בחו"ל – נפרסם זאת בשמחה. עם תרבותי ראוי שיוקיר אנשים דוגמתו שהוסיפו רבות ליופיה של העיר ומי יודע, אולי יחליטו פרנסי עירנו לקרוא רחוב על שמו…
דברים בשם אמרם
ש. ידידי ורעי התקשר ואמר שכדאי שאתחיל לכתוב דברים טובים על חיפה לפני שאיזה פטריוט מקומי יחליף את המהלומות המילוליות במהלומות של ממש. שתדע לך, ממשיך ש., שרעייתי האהובה, היתה אתמול בחוף הכרמל עם האחיות שלה והן כולן התרשמו מהחוף המטופח להפליא, ומהניקיון הנדיר בחופי ארצנו, כל הכבוד לעיריית חיפה, חתם ש. את דבריו. אז הנה, כתבתי משהו חיובי בתקווה שבזה ניצלתי ממהלומות.
משפט סיום:
במו אוזני שמעתי סמנכ"ל כספים בחברה גדולה עונה למזכירה שלו שכינתה אותו משוגע: את יודעת מה ההבדל בין משוגע לאקצנטרי? אקצנטרי הוא משוגע שיש לו כסף…
הארנונה גבוהה כגובה שאננותם של נותני השירות, והעיר לא פחות ממביכה.
נולדתי פה ואהבתי את חיפה כמו אחרון נטורי הקרתא,
עם השנים נהייתי עצוב כלפיה, כיום אני מקיא ממנה ומשקיע את רוב זמני בלחפש לאן לברוח.
תודה על התגובה,עלית אמנם בתגובה עם זהות גלויה אבל אני מעדיפה לא לפנות אליך אישית כדי לשמור על כבודך,פרטיותך, ועל הרמה של התגובות באופן כללי ורק אומר כך: במדינה שהתיימרה לקום ולהיות מדינת הלאום של העם היהודי היינו מצפים לאחדות לטובת המטרה הנעלה הזו.ולצערי בגלל שנאות אישיות לאשתו של..ולבן של..ולחבר כנסת זה או חברת כנסת אחרת שכחנו את העיקר ושכחנו איפה אנחנו כעם היינו לפני 70 ומשהו שנה שלא היתה לנו מדינה משלנו.ואת זה לדעתי האישית כאזרחית פשוטה הפוליטיקאים,הכותבים וכלי התקשורת מהצד של "לא ביבי" שכחו.
הם לא שכחו,
אלא פשוט לא השכילו מלכתחילה.
זה מקרה קלאסי של בורות והוא מהמסוכנים ביותר בפוליטיקה ובתקשורת.
אתה בא ומבקר באופן אישי את חבר הכנסת "אדום הפנים שזועף תמיד ושואף להיות שר המשפטים" כלשונך,ושנכון ביננו-יש לו לא מעט אמירות לא דיפלומטיות אבל אל תשכח שהוא בצד שלך.מה עדיף? חבר כנסת שהיום הוא במקרה גם ראש ממשלה פה,שיש לו מילים יפות ודיפלומטיות והוא גבר נאה ומרשים אבל אולי עם כוונות זדוניות לצרף מפלגות וחברי כנסת מכחישי ישראל שאחד מהם אף ישב עם רב המחבלים ערפאת ושחלקם כינו "שהאידים" את מי שרצחו יהודים? הרי אם ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה והפליטים הפלסטינים ישובו כפי שהחכים האלה מעוניינים זה הסוף למגורי היהודים בארץ שלנו.ואם אני כאזרחית פשוטה מבינה את זה מצפה שגם אתה ממרום גילך ונסיונך תבין.
אזרחית פשוטה ויקרה,
להלן ציטוט מתוך מאמר של פרופסור מרדכי קרמניצר, המבוסס על ספרו של המשפטן היהודי ארנסט פרנקל, שעזב את [השלימי את שם המדינה] ב-1938, "המדינה הדו ערכית, תרומה לתאוריה של הרודנות"
"ניתן ללמוד מיחסם השלילי של [השלימי את שם התנועה הפוליטית] כלפי הרשות המחוקקת וכלפי ביקורת שיפוטית, עד כמה גדולה חשיבותם במשטר דמוקרטי (הראוי לתואר הזה). חשיבות זו מתקיימת ככול ובמידה שהם עצמאיים ובלתי תלויים. עצמאות זו אינה מובנת כלל. בשיטה הפרלמנטרית, לא מתקיימת הפרדה של ממש בין הממשלה הנתמכת על ידי קואליציה לבין בית המחוקקים, שבו יש לקואליציה זו רוב שמאפשר לה לחוקק כרצונה. הקלות הזו של מעבר בין החלטת ממשלה לבין חוק שהכנסת מחוקקת הנותן לה ביטוי היא חולשה במערכת האיזונים והריסונים שלנו."
אם הצלחת להשלים בציטוט הזה את מה שהחסרתי למעלה, תוכלי להבין מדוע אדום הפנים (ומן הסתם, גם סגול השיער ושחורי הזקן) הם לא בצד הנכון של ההיסטוריה.
הם בוודאי לא בצד שלי, לא בצד של חיים קפון, וגם, למרות מה שאת חושבת, לא בצד שלך.
חיים היקר,שמחתי לקרוא את דבריך על האדריכל גולדברגר שבהחלט ראוי שייקרא רחוב על שמו.אני ממש מרגיש שהכתיבה הביקורתית והסאטירית על חיפה באה ממקום של אהבה לעיר ילדותך ששינתה פניה.אמר כבר מי שאמר:"נאמני פצעי אוהב" .שבת שלום
הי, חיים. אני מציע לך לטלפן אל יעקב שורר, חוקר תולדות חיפה, והוא יתן לך טיפים נוספים על חיפה, כך אני מאמין.
ואני מתעקשת לזכור את חיפה כעיר בה ביליתי את חופשות הקיץ בהיותי ילדה ונערה (עקב ריבוי קרובי משפחה בעיר). ובטח יזכרו ותיקי העיר איך פעם כשהיו מגיעים לביקור משפחתי מעיר אחרת, היו נשארים לא שעה שעתיים אלא שבוע שבועיים.