מוקדש לחברי האהוב, שלום זמירין ז"ל, מעמודי התווך של העיתונות המקומית בחיפה. מאז לכתו, תשעה קבין של חכמה ושנינות נלקחו מהעולם.
המנוחה והנחלה
לאחר סאגה ארוכה של נסיעות הלוך ושוב מתל אביב לחיפה ומחיפה לתל אביב, נמצאה סוף סוף הדירה שענתה בדיוק על הדרישות שלי, אפילו חניה פרטית ומחסן קיבלתי כבונוס. כיוון שרבו התגובות לטור הקודם שלי שעסק בענייני נדל"ן ומתווכים, לא אאריך בנושא ורק אבשר לקהל העצום והרב של קוראי, שהנה הגעתי סוף סוף למנוחה ולנחלה ויותר לא אטריח אתכם בנושא זה. אך אל דאגה, העיר המופלאה הזו מספקת לי מדי יום כמעט, חומר עשיר לעסוק בו. אז בואו נתחיל:
קפקא או חלם?
פרנץ קפקא הדגול הרבה לכתוב על האדם הקטן, האזרח התמים המנסה להתמודד מול מוסדות בירוקרטיים ובדרך כלל נשחק תחת גלגלי האטימות הפקידותית.
לו רק היה קפקא ידידנו מגיע לחיפה, אוהו, כמה סיפורים יכול היה לכתוב. כיוון שקפקא כבר לא איתנו ואני עדיין כאן, אספר לכם מעשה שארע באמת:
את חשבון הארנונה רציתי להעביר על שמי, כפי שמתחייב. מה פשוט מזה? הרהרתי ביני לביני, צילום תעודת זהות, צילום החוזה, איזה טופס למלא באתר העירייה, חמש דקות וזהו. ובכן, אותן חמש דקות לא הסתיימו עד עתה, כיוון שעיריית חיפה, האמונה על מתן שרות יעיל, מהיר ונוח לתושביה, דורשת לראות ספח תעודת זהות ובו מצוינת הכתובת החדשה.
לא ניתנת לפיצוח
את הלוגיקה מאחורי דרישה זו – בלתי אפשרי לפצח. כי מה חשבו להם שם האנשים בעירייה? שאתנדב לשלם חשבון ארנונה שאינו שלי? שיאבקו הבריות ביניהן על מנת לשלם חשבונות ארנונה של הזולת? כיוון שברירות רבות לא היו בידי, ניגשתי למשרד הפנים על מנת להחליף את כתובתי. כשהגעתי סוף סוף לפקידה, הצגתי את בקשתי והנחתי לפניה את חוזה השכירות על כל עשרת עמודיו.
יותר קפקאי או יותר חלמאי?
"איזו הוכחה יש לך שאתה באמת גר בכתובת הזו?" שואלת הפקידה. שאלה מיותרת לחלוטין עקב העובדה שהיא אוחזת את החוזה בידיה. "החוזה מונח לפנייך" אני אומר. "זה לא מספיק, אתה צריך להביא לי גם תלוש ארנונה על שמך". כאן כבר עמדתי להתפלץ. משרד הפנים דורש לראות תלוש ארנונה על שמי על מנת להחליף את כתובתי בתעודת הזהות, ואילו העירייה דורשת לראות תעודת זהות עם הכתובת החדשה על מנת להואיל ולתת לי את הזכות לשלם לה ארנונה… האם אירוע זה קפקאי יותר או חלמאי יותר? אתם תחליטו.
שמונה הדברות לנהג החיפאי
(אם יוכלו קוראי הנאמנים להוסיף עוד שתי דברות, על מנת שתהיינה לנו עשר, אודה להם מקרב לב)
- סע לאט. אבל ממש ממש לאט, כי כזכור, מה בוער? סע לפחות 10 קמ"ש פחות מהמותר. הגבלת המהירות היא 50 קמ"ש? סע לכל היותר 40 קמ"ש, ליתר בטחון.
- שמור מרחק. כאשר אתה עומד ברמזור, שמור מרחק גדול מהרכב שלפניך ואל תשמע לאורחים מחוץ לעיר שיעירו לך שטנק מרכבה סימן 2 יכול להשתחל בקלות לתוך הרווח בינך לבין הרכב שלפניך.
- אל תשמור מרחק. כשאתה בפקק, או בשיירה ארוכה, היצמד לרכב שלפניך. כך תחסוך זמן יקר עד שתגיע לרמזור. שם, זכור שוב לשמור מרחק משמעותי, גם אם הוא נראה מוגזם לעין שאינה חיפאית.
- המסלול השמאלי מיועד אף הוא לנסיעה נינוחה והתבשמות מהנוף. אלו הטוענים שהוא מיועד לעקיפה, או לנסיעה במהירות מסחררת של 50 קמ"ש, אינם אלא פוחזים חסרי אחריות.
- אל תאותת. פונה ימינה? שמאלה? ממשיך ישר? המנע בכל מחיר מלאותת. תן לנהג במכונית שמאחוריך להתאמץ ולנחש לאן תפנה.
- קשישה נוסעת לפניך ברחוב צר ומנסה לחנות ברברס – צפור לה בזעם ובשום פנים ואופן אל תמתין בסבלנות עד שהיא תצליח לחנות כפי שנהוג במקומות אחרים. מה פשר ההפקרות הזו? היא לא יכולה לנסוע באוטובוס?
- ראית מקום חניה פנוי והוא מיועד לנכים בלבד? חטוף אותו מייד גם אם אתה בריא כשור צעיר וגמיש כעז הרים פירינאית. חניה זו חניה.
- בעומדך ברמזור, נצל את הזמן לחיטוט יסודי באפך, כאילו החלונות שלך אטומים ואיש מלבדך אינו יכול להתענג על המחזה המלבב. הנשים שביננו יכולות באותו הזמן להיטיב את תסרוקתן ולמרוח שפתון.
מזועזע מהרעיון
אבי, זכרונו לברכה, היה נהג ותיק ומיומן שחרש את כבישי חיפה ובנותיה במשך שישים שנה ויותר. למרות מיומנותו ועם כל ניסיונו, הוא היה נוסע לתל אביב ברכבת, ועבדכם הנאמן היה אוסף אותו מהתחנה. "אבא, למה אתה לא בא עם האוטו?" שאלתי. "השתגעתי? פה אני מרגיש על הכביש כאילו כולם רוצים להרוג אותי", ענה אבי כשהוא מזועזע מעצם הרעיון. עד יומו האחרון לא נהג במכוניתו לתל אביב.
משפט סיום
"חיפה היא כמו היפהפייה הנרדמת", אומר מ. ידידי החיפאי הוותיק, "אבל עדיין לא נמצא הנסיך שיעיר אותה".
בטור הבא: נא לשמור על השקט בין 14:00 ל-16:00.
יש בחדר המדרגות שלכם שלט שכזה? צלמו ושלחו. תודה!
נהדרר
אשף המילים – אין כמוך לתאר את החלמאות במחוזותינו. חווינו חוויה דומה כאשר עברנו דירה לפני שנתיים.
אני לא צריך ביקורת של תל אביבי על העיר שלי.
אני בהחלט מרוצה שחיפה מנומנמת. מה אנחנו צריכים את כל האקשן, הרעש והטררם של המרכז? אבוי לנו. תנו לישון ובבקשה אל תעירו את המובלעת המנומנמת.
בוערת ויקרה באופן מוגזם, התכוונת
איזה מזל שמצאת את קורת הגג בחיפה, שיהיה בהצלחה ,מאחלת לנו שתמשיך לכתוב, וכמובן לא לאבד את ההומור. זה חלק חשוב בחיינו. תודה. ?
נהדר.
הלוואי ואנשים היו נוסעים לאט ובזהירות. שבוע טוב חיים קפון.
ובסוף רשמת סיפורי אלף לילה ולילה.מאכזב
בכלל לא מפליא שהעיריה דורשת שינוי כתובת בתעודת הזהות כדי להעביר את תשלום הארנונה על שמך. זו העיריה ההזויה ביותר שקמה אי פעם לחיפה. היא דורשת ועושה דברים לא הגיוניים.
למשל: במרכז הכרמל לבנין בשדרות הנשיא 119 -121 היה שטח קרקע שעירית חיפה החרימה לצורך גינון עוד כשהבנין נבנה בסוף שנות החמישים.
שנים היתה כאן גינה מטופלת ברחבה ובודדה את הבנין מרעשי מרכז הכרמל וגן האם (בבנין כ-60 דירות בהן גרים דיירים).
יום אחד התעוררנו וגילינו שחופרים את מרכז הכרמל. הדבר היה עוד בזמנו של יונה יהב שהחליט לשנות את פני מרכז הכרמל. קבענו פגישה עם אנשיו של יונה יהב ולמרות שהסברנו שאנחנו מיצגים דיירים הגרים במקום, לא התיחסו אלינו ולא שמעו לנו. הרסו את הגינה, עקרו עיצים בריאים וותיקים והפכו את השטח שלפני הבית למעין אמפיתאטרון ולסיום תקעו פסנתר במרכזו. םסנתרים ציבוריים כאלה קיימים גם בערים אחרות, בתחנת רכבת למשל בת"א. בחיפה החליטו שזה צריך להיות לפני בית מגורים. למה? ככה! ואין עם מי לדבר. כשהחלפנו את ראש העיר בראשת העיר הנוכחית קיווינו שישנו את הגזרה, אז קיווינו. גילינו שאין עם מי לדבר.
האזור שלנו, מרכז הכרמל, סובל מבעיות חניה קשות. נוסף לעובדה שזה מרכז הכרמל, יש כאן צבר של בתי מלון. רבים מהאורחים מגיעים עם רכבם הפרטי ומעדיפים לחנות ברחוב מאשר לשלם עבור חניה בבתי המלון. בסופי השבוע, בהם גם אין תחבורה ציבורית, קיימת תמיד סכנה שאם נזיז רכב חונה, לא יהיה לאן לחזור.
בקטע של רחוב יפה נוף, ליד המדרגות היורדות להדר, היתה חניה מוצלת ללמעלה מ-10 מכוניות ועוד כחמש מעבר לרחוב. לפני כשבוע התעוררנו לכך שהעירייה סלקה מהשטח את המכוניות החונות, גדרה אותו, כרתה עצים וחפרה את המקום. לאחרונה גילינו שהגברת החליטה להציב ספסלים במקומות החניה שהחרימו. שני צעדים מהמקום קיים גן ציבורי קטן מלא ספסלים, ריק כמעט בכל שעות היממה. למה עוד ספסלים? ככה! היכן יחנו דיירי הסביבה? שימכרו את המכוניות!
לא קצת עפת על עצמך? חוץ מזה הפרק הראשון שעסק בנדלן היה מעניין יותר(הגם שנכתב בו ביקורת עם רושם מוטעה על הנדלן בחיפה),ואולי כי אותנו כישראלים זה פשוט נושא מסקרן.הפרק הנוכחי סליחה,קצת משעמם.בכל מקרה שמחים על בואו של התושב החוזר לחיפה,אגב כזה שהוא גם יהודי וגם שפת האם שלו עברית…שזה שילוב שהוא בגדר נס בחיפה:) הלוואי ובקרוב חיפה תחזיר אליה את כל הצעירים והמבוגרים שנטשו ותחזור להיות חיפה האגדית של שנות ה60 וה70.ברוך הבא!
סיפור על מגרש בחיפה. מותר לבנות גם מסחר וגם מגורים. הגשנו תכנית המציעה מסחר בשתי קומות תחתונות ומעל לזה בנין למגורים. העיריה טענה שהמסחר יפריע למגורים. הגשנו תכנית נוספת ובה מגורים בבנין נפרד ומסחר בבנין נפרד. העיריה טענה שניתן לבנות רק בנין אחד. התפלצנו אבל הגשנו תכנית שלישית המציעה בנין מגורים העומד מחציתו מעל למסחר ומחציתו מעל לקומת עמודים. העיריה דחתה את התכנית בטענה שאנו צריכים להחליט מה אנו רוצים לחבר או להפריד.
כינוי חיפה כחלם מעליב את תושבי חלם.
מהנדס העיר מבטל מסחר כדי לגמור את העיר. הם כולם בכיסים של בעלי הקניונים משפחת עופר. זו השקשוקה. מרחיבים להם את הקניונים בלי הפסקה, ומונעים מסחר ברחובות העיר כדי לדחוף אנשים לקניונים.
חיפה גמורה לא בגלל חלם אלא שחיתות כזו. שחיתות הנדסית, נקרא לה.
שים לב לאורך שדרות מוריה במקום לחזק את המסחר לאורך הרחוב הם עושים הכל למנוע אותו ובמעט הבניינים עם חנויות שמים הגבלות אבל מה, לבניינים של פיינגולד מותר להציב שלטים בגודל אצטדיון על החזיתות אבל למוזיאונים אסור לשים באנר על החזית. גם מותר לפיינגולד בשמשון 1 בניין של 12 דירות רגילות להפוך לפתע ל-19 דירות קטנות להקים שם איזה בכאילו-דיור-מוגן-לא-מוגן. מרתף הפך לדירה. זה בסדר, 19 דירות בלי חניה לאורחים – הטירוף של העיר הזו לא יאמן
שתי הדיברות החסרות חייבות לעסוק בהילכות חזיר בכביש ובחניה. אז אנא , נסח אותן בבקשה בעיטך המושחז
אוי נהדר 🙂
הלוואי ואנשים באמת היו נוסעים לאט ובזהירות.
יש פה ערסיאדה מהכפרים סביב ובגליל כולל ערסיאדה נשר-קרית אתא שזה תת ז'אנר פלילי וכל אלו ברכבי הדאווין המשודרגים שלהם בטוחים שאם הם נסעו 120 בכביש של 60 אז הם מה זה גבר גבר. ואוו מלכי הכביש ממש. מדי פעם אחד כזה שתידלק גם באלכוהול נמצא במהופך לאחר שעמוד תאורה או קצה ואדי פגש ברכבו. מדי פעם הם יוצאים מהרכב ובורחים רגלית לאבא ואמא ומספרים סיפורים… אתה מדבר על חיפה של 10 בבוקר, נסה את הערסיאדה שמגיעה לטיילת לואי ולמושבה החל מ- 10 בלילה.
אני מגלה את חיפה דרך עינך והיא דוקא נראית לי מקסימה. כמו עיר של פעם עם חוקים של פעם ואנשים של….. תודה
אחרי פיסה קפקאית משכנעת כל כך, לא פלא כותב הטור המשעשע הזה, חש לרגעים כאילו הוא עצמו הגולם מפראג. אמשיך לעקוב בציפייה דרוכה להמשך תלאותיו של הכותב החוזר במנהרת הזמן אל אחת הערים היפות בישראל, שמתקשה להתרחק מן המנטליות השירותית של שנות השמונים, שלא לומר, קודם מזה. ובינתיים אתענג על העובדה, שאותי תל אביב עוד לא הצליחה להעיף מעליה, למרות חוויות המטרו המפוקפקות שגורמות לזיעת העיר להיות סמיכה מתמיד
הגולם מפראג היה ניתן לשליטה. פשוט היה נדרש להוציא את הפתק עם השם המפורש מפיו .
עירית חיפה לא ניתנת לשליטה.