בניין אחד וגלגולים לו הרבה…
מ״בית השעון״ (מהשבוע שעבר), נמשיך את הטיול בהדר הכרמל ובמעלה רחוב בלפור ונגיע לפינת רחוב נורדאו, שם ניצב בניין אבן הבנוי בסגנון אקלקטי, שבחזיתו חצי גליל בעל חלונות גדולים. בניין מרשים, נטוש ומסקרן המבקש שיתייחסו אליו ושיחזירוהו לחיים.
ארכיון העירייה מגלה כי הבניין נבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת (שם האדריכל אינו ידוע) ושימש עם בנייתו, כנראה, כבית מגורים מפואר.
מרשים, נטוש משווע לשוב לחיים
אולם, רצה הגורל והחל משנת 1935 ואילך, החל הבניין לעבור גלגולים רבים. לאחר ששימש תקופה קצרה כבית מלון, מ-1937 פעל בו בית קפה שהיה חביב על החיילים הבריטים בחיפה. ב-1946 נפתח במקום בית הקפה ״נורדאו״ שנודע כמקום המפגש של קבלני הבניין החיפאיים ושאר העוסקים בענף הבניין. פוליטיקאים מקומיים נהגו אף הם להיפגש בו בקביעות.
בשנות ה-60, לאחר גלגול נוסף, פעל במקום ״בית החייל״ ורבים מזקני חיפה זוכרים את הארוחות הזולות שאכלו בו.
כעבור כעשור, בשנות ה-70, היה בבניין ״פיאנו בר״, מועדון קלפים ופעילות חברתית בעלת אופי סוער למדי. בתחילת שנות ה-90 גלגול נוסף חל בבניין, כשבעקבות העלייה הגדולה מחבר העמים נפתח בו מועדון הלילה בעל השם הסמלי ״לילות מוסקבה".
בשנת 1999 הגיע הבניין לגלגולו המפתיע מכל הגלגולים (לפחות בינתיים), כאשר נפתח בו מוסד ללימוד תורה, “כוילל”, שפעל בו במשך תקופה קצרה.
כיום הבניין הכה מרשים הזה, עומד מבויש ונטוש, ממתין לגואל שיבוא ויפיח בו חיים חדשים, מוכן ומזומן לגלגול נוסף.
תודות
- המידע לכתבה זו נאסף בעזרתם של אנשים רבים ועל כך נתונה להם תודתי: בראשם, האדריכל ואליד כרכבי, מנהלה לשעבר של מחלקת שימור מבנים בעיריית חיפה, וכן חברים רבים נוספים שנרתמו ותרמו מהידע האישי שלהם בעמוד הפייסבוק ״גם אני גדלתי בהדר… כשהיה הדר בהדר״ • תודה לכולכם, ללא עזרתכם לא היה עולה בידי פרסום כתבה זו.
"בית החייל" בנורדאו 2 נוהל על ידי מתנדבות ומתנדבי ה"ועד למען החייל" ושימש כמקום מפגש לחיילים בחופשה וגם ניהלו בו גם סיפריה גדולה להנאת אנשי הצבא בעיר שהופעלה ע"י בהתנדבות ע"י הספרניות הוותיקות הגברות פיה מוסטון ותמר פיט וגם נערכו בו אירעים חברתיים כמו חידונים בהגשת שבח וייס הצעיר ושירה בציבור בהגשת אפי נצר הצעיר.
נמאס לכתוב חבל.
בסוף נשנה את שמה של העיר מחיפה ל"חבל".
כל עשירי העיר המסתגרים בדניה תרדו להדר תקנו נכסים ותתחילו להשקיע בעיר שלנו לא למטרות עליית מחיר מוכרים,
אלא למטרות טיפוח מחדש של השכונה שממנה נולדה חיפה המודרנית.
נראה לי שהכתב עדיף על אדריכלית הערים המכהנת בראשות העירייה ויוכל להחיות בניינים יפים ולא להתעסק רק בשטויות.
כתבה יפה, מעלה חשיבות לבניין ישן ואפילו הקרדיט לקבוצת הפייסבוק ולמומחים במקומו.
עוד כאלה!
נהניתי לקרוא את כתבתו של ד"ר בר-און על הבית ברחוב נורדאו 2 אבל הכתבה לא התייחסה להיבט נוסף בתולדות הבית, שאותו חוויתי אישית. אני מזהה ומתייחס לבנין זה כ 'בלפור 5' ולא כ'נורדאו 2', למרות שהוא בנין פינתי בשני הרחובות.
בתקופת 1948, סמוך להקמת מדינת ישראל, היה בבנין זה מלון בשם "מלון מצפה" שהכניסה אליו היתה מרחוב בלפור וסמוך אליו פעלה תחנת המוניות המפורסמת 2525.
אני יליד נהרים, תחנת הכח של חברת החשמל בעמק הירדן שנתפסה / נכבשה ע"י צבא ירדני/ עיראקי ערב הכרזת המדינה. הנשים והילדים של נהרים פונו מהישוב ימים ספורים לפני כן והועברו לחיפה (הגברים שנשארו בנהרים הלכו לשבי בירדן).
חברת החשמל, שאנחנו היינו משפחות עובדיה, דאגה למצוא למשפחות דיור חליפי במספר אזורים בחיפה ומספר קטן של משפחות שוכנו, כפתרון ביניים זמני, במלון מצפה ברחוב בלפור 5. אני, עם אמי ואחי הקטן התגוררנו במלון זה תקופה מסוימת עד שהועברנו לדירה ברחוב עבאס. אנחנו התגוררנו בקומה השניה של המלון ואני עדין זוכר, כילד קטן, שבקומה התחתונה של הבנין היה אולם ששימש כמועדון משחקים, כנראה של קצינים בריטיים, והיו בו מכונות משחק והרבה ז'יטונים (מטבעות משחק).
אני חושב שבתאור קורותיו של הבנין הזה מן הראוי להזכיר גם את הפרק המיוחד הזה בתולדותיו.
תודה על המידע המרתק, חבל שלא היה בידי בעת הכנת נהכתבה.
מרתק!
כיום יש שם מכון יופי ומספרה
מה עם בית הספר העיוני חצי מקצועי "טכניכון. אני למדתי שם בשנים 1974-1976 ביום עיוני ובערב תכנות מחשבים.
כל הכבוד לך ידידי ד"ר דוד בר און על המידע ועל הכתבה. שבוע טוב
ולמי שיך המגרש והבנין?
בתל אביב היו משלמים עליו 20 מליון שקל לפתוח בו מלון בוטיק.
רחוב נורדאו הרוס הרוס הרוס.
נחלת בנימין של חיפה בלי שווקים מפותץ ברכבים
הרכב הפרטי ניצח וחיפה שוב הפסידה מדרחוב מעולה
איפה נחלת בנימין ואיפה נורדאו שני הפכים אחד המבוקש ביותר והשני הננטש ביותר.
מתי עיריית חיפה תתעורר כבר מהזיית כלי הרכב שמחריבים את הדר ותסגור רחובות ותטפח אותה לשכונת מדרחובים ואמנים כמו נחלת בנימין בתל אביב. למה מחכים
אכן, הבניין יפה! כמה חבל שזה המצב שלו…
בשנות השישים כאשר למדנו בטכניון בהדר כעתודאים אכלנו את ארוחות הצהריים והערב בבית החייל.הדודות הכינו אוכל בייתי במחיר זול.
למדנו צריך עץ ליד הכניסה המערבית אשר שימש כבית כנסת בשבת ובחגים.
אבא של השופט קיטאי היה הגבאי של בית הכנסת.