לגדול בחיפה • המקומות ששכחנו אותם הם המקומות שכעת אנו הולכים אליהם

עם הגב לים ועם הראש לכרמל

חיפה המתחדשת הלכה ונבנתה עם הגב לים ועם הראש לשם, למרומי הכרמל, תוך אשליית סטטוס כלכלי – חברתי שהגדיר את אוכלוסיית חיפה במשך עשרות שנים.

מגמת הפירבור החיפאי הפכה להיות חזון הבניה של העיר: איים שכונתיים חסרי רצף וקשר מרקמי ללב העיר הוותיק, קניונים שחיסלו את המרכז המסחרי בהדר הננטשת מתושביה הוותיקים ומתמלאת במהגרים ואוכלוסיות חדשות, שבחרו בה מחוסר ברירה ויש גם שמרצון. 

נותרו רק זיכרונות

ברכס הכרמל גדלו דורות של חיפאיות וחיפאים שלא יודעים איך נראית חיפה מעבר למרכז חורב, מרכז הכרמל, והכבישים המובילים לכביש החוף. קשישות וקשישי חיפה שגדלו בהדר ועברו במהלך החיים לכרמל, לא היו בהדר עשרות שנים וממנה נותרו להם רק זיכרונות. גם מרכז הכרמל שהיה מעוז היקיות ומזרח אירופה כבר איננו כשם שהיה: ממתחם מדרגות בית רוטשילד המיתולוגי נותרו רק זיכרונות. מוסדות חיפאיים מיתיים אחרים נסגרו מזמן ובמקומם קמו חדשים. מרכז הכרמל איבד את קיסמו הוותיק והייחודי כבר לפני שנים רבות ובמקביל התרחש תהליך שבו חלה התעוררות לאזורים אחרים בעיר.

החורים השחורים בלב העיר: הדר, תלפיות, עיר תחתית ושכונות החוף

בתהליך  נטישת לב העיר והכמיהה ליוקרה של אוויר פסגות, ננטשו מקומות שהיו פעם המקומות הכי נכונים להיות בהם: שוק תלפיות, המקום אליו הגיעה כל חיפה וסביבתה לערוך קניות, איבד את כוח משיכתו כאשר קמו לו אלטרנטיבות מצוחצחות וקרובות לבית, אוכלוסיית הקריות כבר לא הגיעה אליו מאותן סיבות והוא הלך ודעך. 

רחובות הדר השוקקים כמו הרצל והחלוץ נזרעו ביותר ויותר חנויות סגורות, חנויות של סחורות זולות ותריסי מתכת אשר כיבו את מראה חלונות הראווה הנוצצים בחושך המשווים מראה של עיר שמחה גם בלילות. כשהדר התמלאה ביוצאי חבר העמים בשנות ה-90, נקבע מעמדה בציבור כשכונת עוני. גלי ההגירה של אוכלוסייה ערבית אליה הפכו אותה בכלל לאזור מחוץ לתחום. המושג: מהגרים ועולים חדשים – הפך לאיום על כל מי שהיו עולים חדשים כמה עשרות שנים קודם לכן.

להשכרה ומכירה

העיר התחתית היתה בתהליך דעיכה מואץ ונטישה של אזור הנמל וסמטאות העיר העתיקה שהיו הזיכרון ההיסטורי של חיפה טרום קום המדינה, ריכוז של חברות ספנות ומסחר והנגישות לשער הימי של ישראל ודוכני הימאים האהובים. בניינים שלמים עמדו נטושים וסמטאות בהן פעלו חנויות ובתי מסחר סגרו את שעריהם והציבו שלטים: להשכרה ולמכירה.

בת גלים, השכונה ההיסטורית הראשונה של חיפה השוכנת בקו המים, התמלאה גם היא באוכלוסיית מהגרים ועולים. בבתיה ההיסטוריים הדומים לארמונות שידעו ימים יפים – נראו היטב שיני הזמן ולדיירים בהם לא היה את הכסף לשפצם. רק משוגעים לשכונה המשיכו לגור בה בשכנות לדיירי בסיס חיל הים ובית הספר לרפואה ששימרו בה את פוטנציאל ההשכרה.

עוני או אין ברירה

השכונות הנושקות לקו החוף של חיפה הסתפקו בתג של שכונות עוני או מפלט מגורים של אין ברירה. מבת גלים ועד נווה דוד.

על הצד של הקישון בכלל אין מה לדבר. מי רוצה להגיע לשלולית המוות והצחנה הזו? גם הפארק המקסים והמושקע שקם בצמוד למעגן הדייג והיאכטות הוותיק, לא הצליח לשכנע את אוכלוסיית חיפה להגיע בהמוניה לבלות במקום. מי שבכל זאת הגיעו נדהמו מאווירת הים והנמל האמיתית השוררת במקום.

ואדי ניסנס וואדי סאליב

שני מקומות שונים שהמכנה המשותף היחיד ביניהם הוא המילה 'ואדי' והצליל הערבי של השם. ואדי ניסנס היה תמיד מקום מגורים ומסחר מלא חיים. תושבי חיפה רגילים שיש בעיר חנויות פתוחות בשבת בהן אפשר להשיג בנגישות קלה וטבעית מוצרי מזון בעלי קסם של מקום אחר, ירקות ופירות בלאדי וגם בשר לא כשר. 'החג של החגים' הצטרף לחוויית הביקור בוואדי והפך את המרחב הערבי של חיפה למקום המייצג את ייחודיותה, ומבוקש הרבה מעבר לגבולותיה של העיר. עם התעוררות המודעות הקולינרית, הפך ואדי ניסנס ללב הקולינריה החיפאית, מה שאומר הרבה על השורשים האותנטיים של חיפה.

נטוש וחרב

ואדי סאליב עומד נטוש וחרב כבר למעלה מ-70 שנה, כפצע הקשה והבלתי מגליד של חיפה. עומק הסיפור שלו נספר במאות שנים ומחובר למהלכים היסטוריים שעברו על חיפה ועל אזורנו. אופי בתיו, או מה שנשאר מהם, מחדד בדיוק את זהות מי שבנו וחיו בו – הערבים שחיו באותן תקופות בחיפה. במלחמת העצמאות המתיישבים הוותיקים סולקו או הוברחו מבתיהם. במקומם יושבו עשרות אלפי עולים חדשים מעליות מצוקה, עד שהמקום פונה לאחר המהומות בשנת 1959. בוואדי נותרו כמה תושבים שסירבו לעזוב. רוב בתיו הריקים נהרסו במדיניות מכוונת ומה שנשאר נמצא במצב קשה הדורש שיקום יסודי. 

בשנת 2010 הכרתי את עופר שווארצגלאס, שגדל במקום וחזר אליו כאדם בוגר ובעל משפחה מתוך בחירה מודעת ואידיאולוגית לגור בשכונת ילדותו. לאחר כמה שנים המקום כבר הפך למוקד נדל"ני נחשק. הוקם בו פרויקט הרובע – שמה שלא יאמר עליו, לא יכול לקחת ממנו את העובדה שהוא יצר עובדת חיים מאוד לא אופיינית והפך את המגורים באזור לקונצנזוס.

שוק הפשפשים הסמוך הפך לשוק פופולארי וידוע ברחבי הארץ, גדוש ועמוס בתיירות פנים ורוכשים, בעיקר בסופי השבוע. בשוק עצמו קמו חנויות חדשות שהפכו את היד השנייה לוינטג׳ טרנדי ובראשן מובילות ההתחדשות במקום: גבריאלה ״מפעם״ ו״בובה זהבה״.

רחוב מסדה – חלוץ ההתעוררות העירונית 

בערב חורפי וקר בשנת 1979, חיפשתי לקנות צמר טבעי לסריגת סוודר. המוכרת בחנות שבמרכז הכרמל אמרה שאין להשיגו אצלה, אבל היא יודעת שיש מישהי ברחוב מסדה שטווה בעצמה צמר טבעי למכירה. 

הייתי נווה שאננית מלידה שגילתה את הכרמל כמה שנים קודם לכן. מעולם לא הייתי קודם ברחוב מסדה למרות שהדר היוותה חלק מרכזי מחיי, אבל זה הסתכם בין השוק לרחוב נורדאו.

נסעתי בכרמלית היורדת העירה ויצאתי בתחנה ברחוב מסדה. הלכתי לפי הכתובת, נכנסתי לחצר דרך שער ברזל, טיפסתי במדרגות בבית אבן ישן ונקשתי על דלת עץ ישנה בצבע טורקיז כשאני מרגישה שהגעתי למקום שמזכיר לי את ירושלים שהיתה מקום מלא קסם ובוהמי באותן שנים. סימנתי לי את רחוב מסדה כמקום שאני חייבת להכירו.  

8 שנים לאחר מכן, הבית במסדה פינת השלום היה הכתובת של המטפלת של ליאור – ביתי הבכורה שטיילה יד ביד עם המטפלת, עולה חדשה מרומניה בין החנויות הוותיקות במסדה, חנויות העתיקות שהלכו והתרבו והיה בו את קפה קטן, הקפה הראשון והחלוצי שסימן את תחילת פריחתו של רחוב מסדה שהפך לסמל העירוניות המתחדשת בחיפה. קראו לו שיינקין החיפאי ואחר כך פלורנטין, מעוז ההיפסטרים ועוד שמות שהתחלפו עם השתנות האופנות. הרחוב הפך לסמל ייצוגי של חיפה ונקודת משיכה לבאים מחוצה לה. יש ברחוב וסביבתו משברים והשפעות לא פשוטות, אבל רחוב מסדה כיישות אורבנית חיפאית אותנטית חי ובועט ואני מקווה שימשיך.

סיפור ההתחדשות של רחוב מסדה נמשך כבר לכיוון של העשור הרביעי והוא ממשיך. מציאות שאפילו רחוב שיינקין לא שרד אותה. אולם במהלך השנים האחרונות קמו מוקדי עניין חדשים במקומות הכבויים והנשכחים של חיפה, שנראה כי דינם לגווע ולהפוך לאזור שכוח אל. 

הבאים בתור: עיר תחתית, תלפיות והדר

התחדשות עירונית כמו שקרתה בערי אירופה קרתה מאז ומתמיד במקומות שנראה כי נחרץ דינם להישכח ולהיות חור שחור. האוכלוסייה המתחדשת לא חיה על פי סיפורי העבר אלא מבקשת להמציא מחדש את המקום בהתאמה לצרכיה, במושגים עדכניים תוך השראה ממקרים אחרים בעולם.

המציאות התהפכה

העיר התחתית הנעזבת והנטושה החלה להתאכלס באוכלוסייה לא שגרתית ב-2005, כאשר קבוצת האמנים של האגף הגיעו לשבת ולפעול בה וממנה ברחוב הנמל. יונה יהב, ראש העירייה דאז זיהה את הפוטנציאל והתניע תהליך של התחדשות העיר התחתית. עם כל הביקורת על מה שנעשה ובכלים לא הולמים, התוצאה כיום היא של עירתחתית שוקקת המציעה מרחב בילויים וקולינריה שקשה היה להעלות על הדעת בשנים הראשונות לתהליך.

המציאות התהפכה: ממרומי הכרמל עלו טענות שהעיר התחתית גזלה את מרכז הבילוי של הכרמל. הכרמלית הפכה חיונית יותר ויותר לאחר שבמשך שנים נסעה כמעט ריקה. כשהושבתה הכרמלית למשך חצי שנה להחלפת חלקים, התאסף קהל חובביה בחנות הספרים המשומשים ׳גולדמונד׳ שהיתה ברחוב מסדה והקדיש לכרמלית ערב שירים ופרוזה בתקווה לחזרתה בקרוב. 

אפשרי ליד הבית

10 שנים לאחר החלוצים של רחוב הנמל ועיר תחתית הגיעה מסעדת ׳תלפיות׳ של אילן להט פרון, החלוץ של ההתחדשות העירונית בשוק תלפיות. מי שלא שיערו בנפשם שידרכו אי פעם בשוק הגווע מצאו את עצמם הולכים שוב ושוב לשבת במסעדה וליהנות מהארומה העירונית הלא מוכרת בחיפה. חיפאיות וחיפאים רבים הכירו את הבוקריה של ברצלונה, נסעו לנמל בתל אביב, לשוק מחנה יהודה, לשוק הכרמל להתבשם מהשווקים בהם ולא העלו בדעתם שזה אפשרי ליד הבית. 

הלאה

ברדיוס מסביב לתלפיות קמו בתי אוכל חדשים, תושבות ותושבים חדשים נכנסו לגור במקום, רכשו ושכרו דירות וההתנעה החלה לתפוס תאוצה. בשנה האחרונה החל לפעול הבניין והגג בסירקין 21 ושואב אליו המוני מבלות ומבלים מחיפה ומחוצה לה. מה שנראה בלתי אפשרי בעבר נראה כיום מובן מאליו. לשמחתי הדברים גולשים גם לרדיוס רחב יותר בשוק: ערבסקה ברחוב לונץ – בקצה האחד שמאחורי קולנוע רון הנטוש ולקצה השני המגיע אל רחוב שפירא: סירקין 5,  HQRN ומקום לשירה. מעבר לפינה נמצא רחוב שפירא במצב מחפיר ומזעזע ממנו אפשר וצריך רק להתקדם למקום אחר.

לא להפריע

ניצנים משמעותיים קורים גם ברחוב החלוץ ובפינת רחוב החלוץ יחיאל. רחוב שהיה פעם לב ליבו של המרכז המסחרי של חיפה. בבניין בו שכן מפעל בגדי הים גליק פועל היום בית ספר לאמנות: הנביאים. אמני העיר התחתית עזבו את המקום שכבר לא התאים להם והעבירו את פועלם למקום שנאמר עליו כי אין לו סיכויים. החיבור הגאוגרפי בין תלפיות, פינת החלוץ יחיאל, קפה המכבסה הפועל כבר שנים ליד היכן שהיתה ההסתדרות של פעם, יניבו בהמשך פירות. כל מה שצריך זה אמון ועשייה אמיתית. במציאות של העירייה כיום, היא צריכה בעיקר לפעול על פי מה שאומרים לה היזמים ולא להפריע. 

בת גלים

בת גלים הפכה למצרך מבוקש כשהחל העניין הנדל"ני, מיזמים מחוץ לעיר. קשה לתפוס איך חמקה מהחיפאים השכונה היחידה השוכנת על קו המים, על נכסי האדריכלות הייחודיים ובתיה הנעימים. אבל את התשוקה החיפאית לחיות בראש ההר ולחוש נישאים ומכובדים כבר הזכרתי.

יזמי נדל״ן חסרי סנטימנטים צדו נכסים בשכונה, פינו תושבים ותיקים, הרסו בתים ישנים ובנו במקומם בתים בעיצוב מודרני חסר נשמה אבל מבוקש. השינוי המנטלי חלחל ומחירי הנדל״ן בבת גלים זינקו אל על לגבהים בלתי נתפסים. הקיוסק שעמד שנים רבות סגור בקצה שדרות בת גלים חזר לפעול כ'מילהאוס' ומושך אליו מבלות ומבלים היושבים בשדרה הוותיקה העטורה בדקלי וושיגטוניה והצופה אל הים ואל בניין הקזינו המצפה לישועה.

קהל גדול מגיע אל המסעדות החדשות והמושקעות שקמו במקום בו שכנה ״יוטבתה בעיר״ המיושנת והריקה. הליכות שבת המוניות מתקיימות לאורך הטיילת וגם פעילות הגולשים הנאמנים והוותיקים הפכה לאטרקציה, למרות שמבחינתם לא השתנה דבר. בת גלים תמיד היתה מוקד גלישה מבוקש ואהובה על כל מי שמעדיפים חוף ים כמו של פעם.

פארק הקישון ונחל סעדיה – הצלתם והחזרתם לציבור תלויה רק בנו

ביום שישי האחרון של חנוכה, ארגנו איגוד ערים לאיכות סביבה ורשות נחל קישון בוקר של כיף וסביבה למשפחות בפארק הקישון. משפחות על ילדיהן הגיע לאירוע ועסקו בפעילות אמנותית ובמשחקים בנושאים סביבתיים, מיחזור וקיימות. אולי זו יריית פתיחה להפיכתו של הפארק לנחלת בני האדם ולא למקום משכנן של מכולות ומרלוגים כפי שמתכננת רשות הנמלים.

במרחק לא גדול מפארק הקישון נמצא נחל סעדיה, ליד הצ'ק פוסט ומנהרות הכרמל. הנחל זוכה לתשומת לב וביקורים בו, תודות למאבק שמנהל אריק דרובוט למען שימורו. 

לנחל סעדיה אין עדיין ארגונים חזקים או יזמים עם כוונות למען הסביבה שייקחו עליו חסות. הנדל"ניסטים המושקעים באזור לא מתכוונים לוותר על ליטרת הבשר שלהם. עיריית חיפה שותקת מול המחאה ולא מעניקה לה רוח גבית או שריון בפני הכוונה העתידית לבניה במקום ולהחריב את אוצר הטבע הזה לעולמי עד. הצלתו והפיכת המקום לאקוסיסטם טבעי ומרהיב לטובת כולנו תלויה רק בנו.

אנחנו האנשים להם חיכינו

ההיסטוריה החיפאית החדשה מוכיחה שהציבור החיפאי צמא לחידושים ומצביע מיד ברגליים כשיש לו עניין במקום. כשיש מי שמובילות ומובילים את התהליך ביזמות אחת בודדה – תוך תקופה קצרה המציאות עשויה להשתנות מקצה לקצה. המציאות מדברת בעד עצמה.