יונתן בוקס מחיפה שנפצע ב'ברנוער', רק רוצה לחיות חיים נורמליים, כמו כל אחד אחר

יונתן בוקס (צילום: אלבום פרטי)

יונתן בוקס, בן 27, נפצע באירוע הירי ב'ברנוער' בת"א ב-2009 ונותר משותק בפלג גופו התחתון. התמודדות עם מציאות כזו שנכפית באחת על נער מתבגר, אינה פשוטה כלל בלשון המעטה, ולאורך השנים מאז נאבק בוקס להיות עצמאי ולנהל חיים מלאים ככל שרק היה יכול.

אך גם כשנדמה שהמצב מסתדר יחסית ומתגבשת שגרה בחייו, מגיעים מצבים בלתי צפויים שחוזרים ומערימים קשיים הפוגמים בה באופן קשה ומתסכל. כך בדיוק קרה לפני מספר ימים.

ליונתן היה כיסא גלגלים שאפשר לו להתנייד ממקום למקום, אך הכיסא נשבר ואין בידיו את הסכום הדרוש כדי לתקנו או כדי לקנות חדש במקומו.

כיסא הגלגלים הזה אפשר ליונתן להתנייד בקלות יחסית בתוך ביתו וגם לצאת ולהתנהל מחוץ לבית באופן עצמאי. כעת, לאחר שנשבר, נאלץ יונתן להשתמש בכיסא ישן שהיה ברשותו, מסורבל וגדול בהרבה מזה שהיה לו קודם. אפילו בתוך ביתו אינו יכול לעבור כעת בין החדרים…

יונתן בוקס בזמנים יפים יותר (צילום: אלבום פרטי)

הפיגוע בברנוער

כזכור, בשנת 2009, במוצ"ש של חודש אוגוסט, התרחש אירוע ירי במועדון ה"ברנוער" בת"א, מקום מפגש ותמיכה עבור נוער להט"בי, שמהותו, בין היתר, להוות עבורם ועבורן, בית חם ומעטפת בטוחה בקשיי ההתמודדות. באירוע נרצחו ניר כץ וליז טרובישי. תשעה בני נוער נפצעו, בניהם בוקס. לאורך השנים נאבק יונתן על מנת שביתו בנווה שאנן בחיפה יותאם לפציעתו והתאמץ ככל שרק יכול לגבש אורח חיים עצמאי.

ההתחלה היתה קשה

בוקס היה בן 14 כשנפצע. מנער בריא, שכל עתידו לפניו, מצא את עצמו נכה בכיסא גלגלים, כשעתידו לא ברור. "ההתחלה הייתה קשה מאוד", מספר בוקס, "צריך להבין שהחיים הקודמים נגמרו ולא יחזרו, והחלומות שהיו לי כאדם בריא, כבר לא אוכל להגשים אותם. אחרי שנפצעתי המדינה פיצתה אותי בכמה מאות אלפי שקלים ואת כל הכסף השקעתי בדירה. זה לא הספיק, עדיין יש לי הלוואות על הדירה. המדינה לא הכירה בי כנפגע פעולת איבה, וזה השפיע מאוד על מצבי. לאורך כל הדרך, מה שמאוד עזר לי היו התושבים. לפעמים מספיקה מילה טובה של מישהו שרואה את הקושי שלך ומעריך את המאמצים שלך. שלא לדבר על אנשים שפתחו את הלב ואת הכיס שלהם ועזרו לי. אני לא יודע איפה הייתי היום בלי התרומות האלה".

ההתאבדות של חן לנגר ז"ל

"אחד הקשיים הגדולים איתם אני מתמודד זה ההתאבדות של עוד פצוע בברנוער, חן לנגר ז"ל. 4 חודשים לפני שהוא שם קץ לחייו ישבנו בבית קפה, דיברנו וצחקנו. הוא סיפר לי שהוא בזוגיות, חשבתי שמצבו ממש טוב… ואז הוא עשה מה שהוא עשה. זה לא הקטע הפיזי של הפציעה, זה הקטע הנפשי. מה זה עושה לך להיות נכה ולא לדעת איך תסתדר כלכלית. לפעמים אני מרגיש שאני בדיוק במקום שבו חן היה כשהוא התאבד. האטימות הזו כלפינו היא מאוד קשה".

הוא ממשיך: "כשאני שומע את עצמי מדבר על זה", הוא אומר עכשיו, "מעצבן אותי שאני נשמע מסכן. אני לא מסכן, יש לי נכות ולמדתי לחיות איתה, זו בהחלט מכה קשה מאוד להתמודד איתה בגיל ההתבגרות, אז אני לא מבין למה להקשות עליי עוד יותר. העלות של הכיסא שלי היא בסביבות 25 אלף ש"ח. הכיסא שלי מאפשר לי להתנייד בקלות בין החדרים בבית וגם לצאת החוצה, ללכת לעבודה, לבילויים, כמו כל אחד".

רוצה להתעסק בעתיד

"כל מה שאני רוצה זה לחיות ברמת חיים סבירה", הוא מסביר, "אני רוצה להתעסק בעתיד שלי ולא כל 3-4 חודשים להיות עסוק בזה שאחד המכשירים שלי נהרס ואיך אצליח להרשות לעצמי לתקן. אני חושב שזה לא הגיוני כל הדאגות האלה והצורך לקבל תרומות. הלוואי שיהיה לזה פתרון".

יונתן בוקס (צילום: אלבום פרטי)

"הגלגל בכיסא שלי התעקם ויצא מהמקום כך שאי אפשר להשתמש יותר בכיסא. הכיסא שיש לי בבית הוא בלי צמיגים סביב הגלגל ובלי ברקסים. הבוקר התעוררתי ורציתי להתארגן לעבודה. ניסיתי לעבור מהמיטה לכיסא הגלגלים, אבל בגלל שאין לו ברקסים, הוא התקדם כשהחזקתי בו ונפלתי על הרצפה. כמובן שלא יכולתי לקום. לא הייתה לי ברירה, הייתי צריך להתקשר להורים שלי שיבואו לעזור לי לקום. מזל שהנייד היה לידי".

אני לא מחפש מותרות

"כל סוף השבוע האחרון ישבתי בבית כמו מסכן, הוא אומר, "כמה אלפי שקלים בשביל לתקן את הכיסא זה לא משהו שקל לי להשיג. אני לא מתלונן, אבל ביטוח לאומי נותן לנו 5,000 ש"ח אחת ל-5 שנים וזה לא מספיק. גם הכיסא שאני משתמש בו באמבטיה גם מתקרב לסוף חייו. זה מאוד קשה, אני עובד כבר 4 שנים בחצי מישרה בביטוח לאומי ומקבל קצבת נכות, אבל זה לא מתקרב למה שצריך כדי לממן את ההוצאות על כיסאות הגלגלים. זה ממש מתסכל, אני לא מחפש מותרות, משהו בסיסי שייתן לי איכות חיים מינימלית".

כיסא הגלגלים השבור (צילום: אלבום פרטי)

רוצה לרקוד

בוקס לא נמצא כעת בזוגיות, אבל הוא מאוד מקווה שבהמשך גם זה יגיע. הוא רוצה לחזור לרקוד, כמו שהיה יכול לעשות עם כיסא הגלגלים שנהרס. "עם הכיסא הזה אני לא יכול לעשות כלום, בטח שלא לרקוד", הוא אומר בצער. "מה אני כבר מבקש, כיסא גלגלים נורמלי, כדי שאני אוכל לחזור לעשות פעולות שכל אחד עושה בקלות, ובשבילי זה לא כל כך פשוט".

הגיבו כאן לכתבה

תגובה
  1. אחד שמכיר מקרוב אמר/ה

    צריך לבקש עזרה כספית,רק כאשר אתה חי נטו על דברים בסיסיים ולא על מותרות בנוסף…..

הגיבו כאן לכתבה